אוגוסט 26, 2022

מדור השרביט החם - התאהבתי בו למרות.........

זוגיות היא דבר מסובך ולעיתים קרובות מדי - הפכפך.

רבות דובר ונחקר ונכתב (ועוד ידובר וייחקר וייכתב) אודות הזוגיות בקרב בני אדם, מה מושך אותנו לאחר, מה קושר שני בני אדם וגורם להם לבנות חיים משותפים ומה בסופו של דבר גורם לכך שהם נשארים יחד לאורך זמן או מפרקים בשלב מוקדם או מאוחר את החבילה. 

תיאוריות רבות נרקמו לגבי מה עובד טוב יותר בין בני זוג - למשל הדמיון ביניהם או השוני. 

לאחרונה מדברים הרבה על הקושי להיכנס בכלל לזוגיות בגלל ריבוי האופציות - דרך האפליקציות השונות, הקושי לעבור מהצ'ט (שמאפשר להישאר עדיין בפנטזיה) למפגש במציאות, הקושי להמשיך לדייט שני כי התחושה היא שבטוח יש מישהו טוב יותר, מתאים יותר...שעוד לא פגשנו. 

ויש כמובן את רשימות הדרישות - הצ'קליסט. 

דווקא הפעם אני לא נכנסת לשיקולים של מה כן, אלא דווקא מעניין אותי לשמוע על ה-deal breakers. אותם "תנאי סף" שגורמים (או גרמו בעבר) לכם לפסול מישהו מראש עוד לפני שפגשתם אותו.

דתיה שפוסלת חילוני, מישהו שלא מעשן שפוסל מעשנת, גבוהה פוסלת נמוך, רזה פוסל שמנה, יהודיה שפוסלת לא יהודי וגם תנאים פחות הרי גורל כמו תל אביב שפוסל חיפאית....

ומה שמעניין אותי היום זה כמו שכתבתי בכותרת. 


כשאני נזכרת בתחילת הקשר ביני לבין T אני מגחכת קלות. כי בעצם לא היתה לי שום דרך שבעולם לדמיין אפילו שאנחנו נהפוך לזוג.  

אני אוהבת בחורים כהים. אידריס אלבה, למשל. נכון שגם את רוברט רדפורד (בכל הגילאים) אבל זה דווקא יוצא הדופן. T לבנבן ממוצא רומני. אמנם כהה יחסית לאשכנזי הממוצע אבל עדיין הרבה יותר מדי בהיר לטעמי.

T תמיד היה שמנמן, ולמרות שגם אני לא הייתי רזה אף פעם, המבט שלי נמשך לרזים. חצופה שכמותי.

בתקופה שהכרתי את T, תקופת התיכון, הוא לבש מכנסיים מתרחבים למטה עם כיסים בצדדים (תהרגו אותי למה זה כל כך הפריע לי) וענד תכשיטי זהב: צמיד עם שמו (בלועזית) וטבעת עם ראשי התיבות של שמו. והכי "גרוע" - כפכפי עץ (כאלה של "ערסים", סליחה על הדימוי הגזעני). 

T היה תלמיד לא טוב, בלשון המעטה, ואני הייתי תלמידה מצטיינת. 

אבל כל זה היה זניח לעומת העובדה שהוא עישן סיגריות. כן, מבחינתי עישון היה deal breaker. 

אבל באותו ליל ששי במסיבה הכושלת ההיא שבה ישבנו על הרצפה ודיברנו בפעם הראשונה (למרות שהכרנו כבר כמעט שנה) כל זה לא שינה. כי נוצר הקליק. ועדיין לא היתה שם התאהבות אבל היה משהו שגרם לי להמשיך להתראות איתו למרות הכל. 

יותר מזה, ככל שהתאהבנו ומערכת היחסים העמיקה והובילה לנישואים - איכשהו באופן לא ברור הסכמתי לחיות במשך שנים עם מישהו שמעשן. זה לא נתפס בעיני. 

בסוף הוא הפסיק אבל לא בגללי. הוא עשה עיסקה עם בתנו כשהיתה בת שבע והתחילה לנדנד לו ש"סיגריה זה מגעיל אותי" ו"סיגרע" כמו שראתה בתשדירים בטלוויזיה. הוא הבטיח להפסיק לעשן אם היא תפסיק למצוץ אצבע. שניהם עמדו בהסכם.

אז איך היה אצלכם? האם קרה לכם שהתאהבתם במישהו/י למרות שלא ענה על אחד התנאים שהחשבתם עד אז לתנאי סף. 

כתבו פוסט בנושא "התאהבתי בו למרות"..... וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן או פנו אלי לסיוע במייל hwparparim@gmail.com

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר quotesgram.com



אוגוסט 19, 2022

מדור השרביט החם - איך ישנת?

השבוע נושא השרביט החם הוא איכות השינה שלנו.

פעמים רבות נתקלתי כאן בבלוגיה בדיבורים על נדודי שינה, כמובן על קושי לישון כאשר יש תינוק חדש בבית ועוד אזכורים שונים בהקשרים שונים לגבי איכות השינה של אנשים.

שינה היא דבר חשוב מאין כמוהו לבריאות שלנו.

אם הבנתי נכון, במצב קיצוני חוסר שינה עלול להרוג אותנו.

הרבה פעמים השאלה הראשונה שבעלי ואני שואלים זה את זו כשאנחנו קמים בבוקר היא: "איך ישנת?". 

בגילנו, רלוונטית גם השאלה "כמה פעמים קמת לעשות פיפי?"  😉 אבל אצל הצעירים יותר זה בדרך כלל עדיין לא קיים.

איכות השינה שלי והרגלי השינה שלי עברו הרבה שינויים ותהפוכות מאז ילדותי הרחוקה ועד היום. 

כשהייתי קטנה סבלתי מסיוטים בלילות ולכן פחדתי מאד ללכת לישון. הייתי מושכת ומושכת את שעות הערות והורי היו די אובדי עצות בהתמודדות מול הבעייה הזאת. הם היו נשכבים על ריצפה ליד המיטה שלי עד שהייתי נרדמת, אבל הרבה פעמים זמן קצר אחרי כן - כאשר שוב הייתי מתעוררת מחלום רע - הייתי קמה ומזדחלת ביניהם במיטה שלהם. 

ההירדמות המאוחרת הזאת שלי גרמה כמובן לכך שהיה קשה לי לקום בבוקר. בגן חובה אני זוכרת שהגננת הזהירה את הורי שאי אפשר להמשיך להביא אותי לגן באמצע הבוקר, ושלקראת בית הספר עלי להתרגל לקום בזמן. 

אז אני זוכרת שהתחילו גם להציב לי גבול עליון - אסור היה לי להיות ערה כאשר הסתיימו שידורי הרדיו, באחת עשרה בלילה. היה זה בתחילת שנות הששים ובשעה הזאת השמיעו את "התקווה", ההמנון הלאומי, ברדיו לפני סגירת השידורים עד למחרת בבוקר.  התוצאה הישירה של האיום הזה היתה שפחדתי מ"התקווה" בכל פעם ששמעתי אותו. 🤣 לא בדיוק התוצאה שהורי כיוונו אליה. 

הפחדים והסיוטים שלי נמשכו לאורך ילדותי, וכאשר הורי סירבו כבר לקבל אותי באמצע הלילה במיטתם, התחלתי לעבור למיטתה של סבתא שלי, שגרה אצלנו מאז שסבי נפטר כשהייתי בת ארבע וחצי, ובהמשך גם הזדחלתי למיטתו של אחי, כי למרות שהיה קטן ממני בחמש וחצי שנים, הספיקה לי התחושה של להיות עם מישהו בזמן השינה כדי לא לפחד. 

מתי שהוא בסביבות גיל 12 הפסיקו סיוטי הלילה שלי ונרגעו גם רוב הפחדים שלי (סיפרתי על כך בפוסט הזה ) ובמשך כמה שנים ישנתי שינה שלווה ורצופה.

כאשר נולדו ילדיי כמובן שהשינה שלי היתה תלויה בעיקר בשינה שלהם. כאשר נולדה בתי היתה מתעוררת כל שעתיים/שלוש בהתחלה אבל הייתי קמה בקלות, מיניקה אותה ומחליפה לה חיתול וחוזרת לישון בלי בעייה. מהר מאד היא התחילה לישון לילה שלם, בערך משש אחר הצהריים ועד לארבע או חמש בבוקר. הרבה פעמים אחרי ההאכלה של הבוקר הייתי מצליחה להשכיב אותה לישון שוב למשך כשעתיים. 

עם בני היה קשה יותר, הוא התקשה להירדם וקם הרבה פעמים בלילות, ולקח הרבה זמן עד ששוב ישנתי לילה שלם. אבל בתקופה ההיא בכל פעם שהתעוררתי, לא היתה לי שום בעייה להירדם מחדש.

בשנים ההן הייתי קמה מוקדם מאד כדי להגיע מרעננה לעבודה בתל אביב לפני הפקקים, ולכן בדרך כלל גם הייתי הולכת לישון מוקדם יחסית, בסביבות עשר או אפילו לפני כן. אני זוכרת שמעולם לא יצא לי לצפות בתכניות הלילה בטלוויזיה בגלל זה. אנשים היו מדברים על "החמישיה הקאמרית"  או תכניות מאוחרות אחרות ולא היה לי מושג על מה הם מדברים.

בערך בשנות הארבעים לחיי שמתי לב שאני מתחילה להתעורר באמצע הלילה כדי לעשות פיפי. גם אז, נרדמתי מייד אחרי כן בלי בעיות. 

מעולם לא היתה לי בעייה להירדם, גם בנסיעות, טיסות ובכל מקום בעצם. 

בשנה שעברה היתה תקופה שבה התעוררתי הרבה מאד פעמים בלילה, לעיתים ממש כל שעה, אבל בעזרת 'רופאהחדשה', שלימדה אותי לאמן את שלפוחית השתן שלי וגם טיפלה באיזו דלקת סמויה שהיתה לי, חזרתי לקום פעם או מקסימום פעמיים בלילה בלבד. 

סיוטים כמעט שאין לי בכל שנות הבגרות שלי, אבל אני בהחלט ישנה טוב יותר כאשר T ישן לצדי. 

מאז שיש לי שעון ספורט, אני עונדת אותו גם בלילות ורואה שיחסית איכות השינה שלי היא טובה. יש לי מספיק שעות "שינה עמוקה" ומספיק "שנת חלום", בעיקר בחציו הראשון של הלילה. 

אז איך אתם ישנים? האם סובלים מסיוטים או מנדודי שינה? האם קשה לכם להירדם או שאתם נרדמים אבל אז מתעוררים מוקדם מדי ומתקשים להירדם בחזרה? מה עובר עליכם בשעות הערות האלה, אם קיימות?

האם שנתכם כרגע מופרעת על ידי תינוק שהשתלט על יומכם ולילותכם? ואם כן, איך אתם מתמודדים עם זה? 

האם אתם עובדים משמרות וצריכים להתאים את שעות השינה שלכם בכל פעם מחדש? ואיך זה משפיע על בריאותכם ומצב רוחכם?

האם מישהו מכם לוקח תרופות שיעזרו לו בשינה? 

כתבו פוסט בכל נושא שקשור בדרך כלשהי לשינה או לאיכות השינה וקשרו אותו לכאן למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה. מי שעדיין מתקשה מוזמן לפנות אלי לעזרה בכתובת hwparparim@gmail.com

כתיבה מהנה ושינה ברוכה

@כל הזכויות שמורות לאתר fashion-iw.decorexpro.com




אוגוסט 12, 2022

מדור השרביט החם - ריקודי עם, סלואו צמוד או "שייק" - המסיבות של פעם לעומת המסיבות של היום

 כשהייתי קטנה היתה תקופה קצרה שבה אבא שלי, בין שאר עיסוקיו, גם הדריך ריקודי עם. כתוצאה מכך היו לנו הרבה מאד חוברות דקיקות שהכילו מילים, תווים והוראות לצעדים של ריקודי עם (יש לי בבית את החוברות האלה עד היום) ובכל יום ששי היה אבא שלי מלמד אותי ואת אמא שלי את הצעדים והיינו רוקדים. בכל שבוע ריקוד חדש. כשגדלתי מעט ולמדתי לנגן על חלילית, ניגנו - או אני או אמא שלי בתורות - את המנגינה של השיר ("הרועה הקטנה", "הורה מדורה" המוכרים יותר וגם "בת יפתח" הפחות מוכר) בעוד השנייה רוקדת עם אבא ואז מתחלפות. היתה זו תקופה קסומה בילדותי....קצרה ונהדרת. 

בבית הספר לימדו אותנו עוד ריקודי עם וגם בתנועה רקדנו הורה וריקודים אחרים. 

כשחיינו בארה"ב ביסודי היה נערך בבית ספרי פעם בשבוע, בנוסף על שיעור התעמלות, שיעור ריקודי עם אמריקאים: square dancing. אני זוכרת את השיעור הזה לטובה, כי זו היתה ההזדמנות של הבנים לבחור בנות זוג מקרב הבנות שמצאו חן בעיניהם. וחוץ מזה מאד אהבתי לרקוד. 

בחטיבה הלכתי לחוג של ריקודים סלוניים - למדנו וואלס ופוקס טרוט וטנגו. החוג הופסק מפאת מיעוט משתתפים. בעיקר היו חסרים בנים. 

כשחזרנו ארצה באמצע החטיבה התוודעתי לראשונה לריקודים שהחבר'ה רקדו במסיבות בערבי ששי, בכל פעם בבית של מישהו אחר. רקדנו לצלילי הרוק של שנות הששים והשבעים, כאשר לריקודים המהירים קראנו "שייק" ואת השירים האיטיים רקדנו ב"סלואו" - כאשר היה את מי שרקד "סלואו צמוד" והיה מי ששמר על מרחק סביר בין הבן לבת. 

עם השנים אנשים המשיכו לרקוד אבל דברים השתנו. כשילדיי הלכו למסיבות, היו אלה מסיבות במועדונים ולא בבתים של חברים, בדרך כלל. המוסיקה השתנתה ואני מניחה שגם הריקודים עצמם.

אז איך זה היה אצלכם? או איך זה עכשיו כאשר (או אם) אתם יוצאים לרקוד? כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן 

כתיבה מהנה

 

@כל הזכויות שמורות לאתר stockadobecom


אוגוסט 05, 2022

מדור השרביט החם - הפער בין המציאות לבין מה שאמור להיות

 דיברתי על זה הרבה במהלך השנים שאני כותבת פה.

רוב חיינו, לצערי, מתקיימים בפער הזה בין מה שבאמת קורה במציאות לבין מה שלדעתנו אמור להיות. 

העבודה הגדולה ביותר שלי עם עצמי היא לתרגל ראייה של המציאות כפי שהיא והתמודדות איתה. 

הנטייה הטבעית של רובנו היא - לראות מה לא בסדר במציאות כפי שהיא, ולקטר על זה. 

ורובנו גם נוטים להשליך את זה על אחרים. "הם" לא בסדר. זה כמעט אף פעם לא "אני". 

האתגר הגדול של בני האדם - להרגשתי - הוא לראות את המציאות כפי שהיא, עד כמה שניתן (כי בכל זאת, הכל אישי והכל סובייקטיבי) וגם - לקחת אחריות על החלק שלי במציאות הזאת. 

להבין שאין לי שליטה על כל מה שקורה, אבל שאני מאה אחוז אחראית לאיך שאני מגיבה לכך. 

ספרו לי על הפערים בחייכם, פערים שאתם מודעים אליהם, בין המציאות כפי שאתם מצליחים לראות לבין מה שבראש שלכם אמור היה להיות.

זה יכול להיות במיקרו - הילדים, המצב הכספי שלכם, מקום העבודה, הזוגיות, המשקל....וזה יכול להיות במאקרו - המצב במדינה, בעולם, באקלים....

ואם אתם מוכנים - נסו לספר איך אתם בוחרים להתמודד עם פער שכזה, כאשר מה שברור לכם שאמור להיות, לא מתקיים במציאות. 

כתבו פוסט (או כמה פוסטים) בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

התבוננות מהנה וכתיבה נעימה

 

@כל הזכויות לתמונה שמורות למיכל סלע


הפופולריים מכל הזמנים