השבוע אני רוצה לשמוע דווקא על הצרות או הדאגות שגרמו לכם חיות המחמד שלכם או על צרות שנגרמו להן.
זה יכול להיות כל דבר.
כלב שאבד, חתול ששבר את האגרטל היקר שקיבלתם בירושה, מקרה של ארנב מחמד שזלל את הנעל של אשתו של הבוס שהתארחה אצלכם לארוחת ערב חגיגית, חיית מחמד שנעלמה וחיפשתם אותה שעות או ימים או יותר או טרגדיות אמיתיות ועצובות שקרו לחיית המחמד שלכם או לכם בגללה.
לבחירתכם.
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה
כתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר אריאלה |
יש בתוכנו אמנים בנשמה - מציירים, מצלמים, מנגנים, רוקדים, מפסלים.....וכמובן כותבים.
ישנן כל כך הרבה צורות של אמנות.
גם אמנות הבישול, למשל.
אמנות הדיבור. סיפור סיפורים. אמנות האופנה. יש אינסוף דרכים בעצם לבטא את היצירתיות שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
חלקנו עוסקים בזה באופן מקצועי, חלקנו מתייחסים לזה כאל תחביב, וחלקנו כלל לא מודעים לכך שאנחנו יצירתיים ושאותה הפעילות שאנחנו אוהבים לעסוק בה נחשבת גם לסוג של אמנות.
אז איך זה אצלכם?
האם אתם עוסקים בסוג כלשהו של אמנות או יצירתיות?
ואם לא - אולי תוכלו לעצור רגע ולהתבונן על עצמכם ובכל זאת למצוא משהו שאותו אתם עושים או עשיתם בעבר שיכול להיחשב לאמנות, ליצירה?
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמתואר כאן
כתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאורט ביאליק |
כאשר אני מתבוננת בילדים קטנים אני יכולה מיד לראות אילו מהם אוהבים להתרוצץ, לקפוץ, לטפס או לרקוד, ואילו מהם מעדיפים לשבת על הריצפה / כורסא עם ספר, פאזל, לגו או רחמנא ליצלן מול מסך.
הרוב כמובן אוהבים גם את זה וגם את זה במשך כמה שנים עד שמתקבעים ההרגלים.
כשהייתי ילדה התרוצצתי כמו כולם אבל לא יותר מכולם.
הורי דאגו לרשום אותי מגיל צעיר לחוגי ריתמיקה ואחר כך מחול מודרני וג'אז, חוגי שחייה וחוגי התעמלות וקייטנות בי.מ.ק.א ויותר מאוחר בארצות הברית....אבל מרגע שנחתתי בגיל ההתבגרות נהיה קשה מאד להזיז אותי מהחדר, אפילו לחצר.
עוד לא היו אז סמארטפונים או מחשבים ביתיים אבל כשלא הייתי שקועה בתוך ספר הייתי דבוקה לטלוויזיה או סגורה בחדר מקשיבה למוסיקה וכותבת - שירים, סיפורים, כותבת יומן.....הכל בד' אמות.
היו לי חברות שהכיף שלהן היה לזרוק כדור כזה או אחר, לרוץ, לטפס - זה לא דיבר אלי.
לטיולים של התנועה יצאתי מסיבות חברתיות וכל מיני אידיאלים, והיה לי קשה. קשה מאד.
בצבא התעליתי על עצמי והצלחתי לרוץ - במיוחד בקורס קצינות - אבל לא הצלחתי להתמיד בזה אחר כך. לא שלא ניסיתי, זה פשוט לא הלך.
יותר מאוחר נרשמתי לקאנטרי והיו לי תקופות בהן הצלחתי להתמיד בחדר הכושר - אבל תמיד היתה סיבה כזו או אחרת שגרמה לי להפסיק ואז יצאתי מה"שוונג".
בשנים האחרונות זו התקופה הראשונה בחיי שלא רק שהצלחתי להתמיד בפעילות גופנית אלא אפילו למדתי ליהנות מזה, להגביר את הקצב, להפוך את זה להרגל.
אז איך זה אצלכם? אוהבים ספורט או סולדים ממנו?
מהו ענף הספורט שלכם?
ספרו קצת על זכרונות הילדות שלכם שקשורים בפעילות גופנית.
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה
כתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר תל חי צפונט |
נושא השרביט החם השבוע בהשראת מוטי אור ואהבתו למכוניות, כפי שנגלתה לי ברשומה הזאת, שאף אותה הוא כתב עבור מדור השרביט החם. יש כאלה שאין להם רכב בכלל והם משתמשים בתחבורה ציבורית.
יש שמחזיקים רכב לסופי שבוע ונסיעות מידי פעם אבל ביום יום נעזרים בתחבורה ציבורית.
יש את אלה שיש להם רכב חברה, ויש את אלה שהמכונית מהווה עבורם יותר מאשר רק אמצעי הגעה ממקום א' למקום ב'.
יש כאלה שיש להם מערכת יחסים שלמה עם הרכב שלהם, אפילו מכנים אותה בשם חיבה.
יש את אלה שהמכונית היא עבורם סמל סטאטוס.
יש כאלה שמחליפים רכב כל שלוש שנים, ואלה שנוהגים על רכב עד שהוא "נגמר" ונמכר לפירוק לחלפים.
יש את אלה שפשוט אוהבים מכוניות, קוראים עליהן, צופים בתכניות שיפוץ ושדרוג רכבים בטלוויזיה, מתעניינים בדגמים החדשים שיוצאים לשוק או אוספים רכבי אספנות ואף מצטרפים למועדוני מכוניות עתיקות.
כתבו פוסט על מכוניות, על רכבים, על ההעדפות התחבורתיות שלכם - וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן
כתיבה מהנה
 |
@כל הזכויות שמורות לאתר the car |
