דצמבר 02, 2022

מדור השרביט החם - האמונות הטפלות שלי

 כשהייתי קטנה היתה תקופה שפיתחתי אמונות טפלות (או אמונות תפלות.... ראיתי שניתן להשתמש גם בכתיב הזה וגם בכתיב ההוא).

אני חושבת שזה נבע מחרדות שהתפתחו אצלי כאשר רק עברנו לגור בלוס אנג'לס והכל היה חדש - המקום, השפה, התרבות, הילדים האחרים...

זוכרת שאסור היה לאמא שלי לומר לי "שיהיה לך יום יפה" כשיצאתי לבית הספר, כי אז היתה סכנה שיקרה לי משהו רע באותו היום.

הייתי נרדמת בלילה במיטה רק בתנוחה מסוימת, אחרת הייתי עלולה לחוות חלומות רעים. 

לא זוכרת את כולן אבל זוכרת שזה אחז בי חזק למשך קצת מעל לשנה, ואז - כאשר התרגלתי למקום, התחברתי עם ילדות אחרות, התחזק לי קצת הבטחון העצמי - זה חלף מעצמו. 

מה שכן, אני משוכנעת (ואני לא לבד) שאמא שלי היא מכשפה, וכאשר היא חולמת משהו - זה בטוח יקרה, כאשר היא שואלת על משהו - המשהו הזה ישתבש - יש בה משהו שהרציונל שלי אינו יכול להסביר, אבל יש לנו במשפחה אינספור הוכחות שזו עובדה קיימת.

לכן כאשר אמא שלי שואלת פתאום על משהו שהרבה זמן לא קרה, משהו רע, אני נלחצת. 

לאמא (ז"ל) של גיס-טי היו המון המון אמונות טפלות. זוכרת כשנולדו לגיסי ולגיס-טי הילדים הם היו מוקפים בקמיעות, עיניים נגד עין הרע ועוד כל מיני "שיטות" להגן עליהם מפני עין הרע. 

וכמו שאני מספרת על אמא שלי, כך היא היתה חוששת מאחותה. בכל פעם שדודתה של גיס-טי התקשרה הן היו נלחצות שמשהו רע עומד לקרות. 

מה איתכם? יש לכם אמונות טפלות? היו לכם? מה דעתכם בכלל על הדבר הזה? 

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה.

כתיבה מהנה.  

@כל הזכויות שמורות לאתר YNET



נובמבר 25, 2022

מדור השרביט החם - מכל כישלונותי השכלתי

בעת הליכת / ריצת הבוקר שלי אני מקשיבה בדרך כלל לפודקסטים. 

הבוקר שמעתי פרק בפודקסט המצוין "חושבים טוב" של יהודית כץ, בו היא ראיינה את ניב פרן, אותו אני מכירה מפודקסט מצוין נוסף - "מר מחר", שדן בעתיד ובנושאים עתידניים, ואותו הוא מגיש יחד עם ד"ר עוז גוטרמן.

בפרק של "חושבים טוב" הבוקר הם שוחחו על מוטיבציה וכיצד לעורר אותה, אבל בעיקר תפס אותי סיפור קטן שניב סיפר על ראיון שנערך עם שחקן הטניס האגדי רוז'ה פדרר כשהיה רק בן 17. בתקופה ההיא פדרר נחשב כבר להבטחה אבל עוד לא ידעו שהוא יהיה אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים (אם לא ה..). 

המראיין שאל את פדרר מה לדעתו סוד ההצלחה שלו, והטניסאי הצעיר סיפר לו שהוא הינחה את המאמן שלו לאמן אותו רק מול שחקנים שינצחו אותו. הוא לא הרגיש שהוא לומד משהו או מתקדמם במשהו כאשר הוא משחק מול שחקנים אותם הוא מנצח. 

הסיפור הזה הותיר בי רושם עז, כי כולנו בעצם רוצים לנצח, להצליח, לא להרגיש שהובסנו או שנכשלנו.

אני זוכרת שכאשר ילדיי היו קטנים טרום עידן משחקי המחשב קניתי להם משחק אלקטרוני בשם "טומי טיצ'ר", שהיה בעצם סוג של מבחן פסיכוטכני לילדים. בכל עמוד הילדים היו צריכים להשיב על חידות כגון מה הצורה או הצבע יוצאי הדופן וכיוצא באלה, והמשחק היה מנגן נעימת נצחון כאשר הצליחו וצפצוף שגוי כששגו. באופן קבוע וקונסיסטנטי, ילדיי מעולם לא המשיכו עד סוף הדף לאחר ששגו פעם ראשונה. תמיד הם התחילו מההתחלה כדי להגיע עם הצלחה מלאה לסוף הדף.


 

אבל שמעתי כבר כל כך הרבה פעמים אנשים גדולים שסיפרו שהם הכי מודים על הכישלונות שלהם, כי רק בזכותם הם למדו והתגברו והתחשלו והתעקשו והשיגו את כל מה שהשיגו בחייהם. 

שמעתי על מחקרים שהוכיחו שהחרטות הגדולות ביותר של בני אדם הן בדרך כלל על הדברים שהם לא עשו - כי חששו להיכשל או לא העזו - הרבה יותר מאשר החרטות על דברים שכן עשו. 

אז איך זה אצלכם? איך אתם מתייחסים - אם בכלל - לכישלונות שלכם? למה אתם קוראים "כישלון" ולמה "הצלחה"? איך אתם מרגישים כאשר אתם עושים או מנסים לעשות משהו והוא לא מצליח? האם זה מגביר לכם את המוטיבציה או מרפה את ידיכם?

כתבו פוסט בנושא כישלונות או כל נושא שקשור לכך, וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי כאן.

כתיבה מהנה. 

התמונה נלקחה מאתר https://wisdomquotes.com/failure-quotes/

 


נובמבר 18, 2022

מדור השרביט החם - פוסטתמונה #2

השבוע במדור השרביט החם אנחנו שוב מזמינים אתכם לכתוב בעקבות צילום. 

התבוננו בצילום וכתבו את מה שעולה ברוחכם 

ושוב תודה לשיק על היוזמה וגם על הצילומים עצמם

כתיבה מהנה
 

נובמבר 11, 2022

מדור השרביט החם - איפור, בושם או תכשיטים - איך אני יוצא/ת מהבית?

 היה פה כבר במדור פוסט על תכשיטים אבל השבוע אני שואלת שאלה קצת אחרת.

שמתי לב שבתקופות שונות אני מתקשטת באופן שונה.

היו לי תקופות בהן ענדתי כמה וכמה טבעות, צמיד, שרשרת ואף תקופות של צמיד קרסול.

היו תקופות שאלה היו תכשיטי זהב, תקופות של תכשיטי כסף (בעיקר בתקופה ש-T היה בחוג צורפות והכין בעצמו המון המון תכשיטים מכסף) והיתה אף תקופה (נדמה לי בסוף שנות השמונים) של תכשיטים מפלסטיק.

הייתי עונדת את התכשיטים האלה למשרד וגם כאשר יצאנו לבלות או נפגשתי עם חברות.

היו גם תקופות - בודדות - בהן ניסיתי להתאפר, זה לא ממש הלך. איכשהו מעולם לא הרגשתי נוח עם זה, ואף שחברה לקחה אותי איתה פעם לקורס שלימד אותנו להתאפר, להתלבש, להסתפר באופן שהולם אותנו. כך גיליתי שלכל מבנה פנים ומבנה גוף יש לבוש, איפור ותספורת שהולמים דווקא אותו, ובעיקר יש הרבה שלא הולמים אותי בשום אופן! 😂 

למותר לציין שזנחתי את נושא האיפור די מהר. 

מה שכן תפס היה השימוש בבושם. במשך שנים קניתי (או קיבלתי מתנה) וניסיתי סוגי בשמים שונים, ובכל תקופה מצאתי בושם (או שניים) שהתאימו לי - גם לטעמי אבל בעיקר לטעמם של אחרים סביבי - ונהגתי להתבשם קלות (ממש קלות) אחרי המקלחת, בין אם הלכתי לעבודה או יצאתי לבלות או למפגשים משפחתיים.

אני חושבת שאני יכולה אפילו לאפיין תקופות שלמות על פי הבושם בו השתמשתי באותו הזמן. בכלל, ריחות זה משהו שמעורר בי המון אסוציאציות וזכרונות ורגשות. גם T וגם 'החתולה' (איתה עבדתי צמוד והפכה לחברה קרובה מאד שלי במשך ארבע עשרה שנים) היו רגישים מאד לריחות והיו בשמים שהם פשוט לא סבלו. לדוגמא: הפסקתי לגמרי להשתמש בבשמי איסי מיאקי למיניהם - שהחתולה פשוט לא סבלה - והאמת שגם אנשים אחרים שעבדו איתנו קיבלו על בשמיו הערות ממנה....

אך מאז שאני עובדת בבית ולא נוסעת למשרד בכל יום, השתנו הרבה מאד מן ההרגלים האלה שלי. אני בכלל לא מדברת על כך שביום יום אני בדרך כלל עם טייטס וטי שירט, ובחורף עם טריינינג, ורק כאשר אני יוצאת להיפגש עם אנשים מסיבה כלשהי אני טורחת ללבוש ג'ינס וחולצה שאינה מיועדת לפעילות ספורט (או מטלות הבית 😉). 

גם בושם אני כמעט לא מתיזה על עצמי בשנים האחרונות - אפילו לא כאשר אני יוצאת לבלות. וכאשר פעם ב.... אני יוצאת לאירוע ממש - חתונה או אפילו מסעדה קצת יותר מפונפנת - אני מוסיפה קצת טבעות ועוד שרשרת על "ברירת" המחדל של העגילים והשרשרת שקיבלתי מ-T מתנה כשהתחתנו (לפני 43 שנים). 

אז זו ההיסטוריה שלי עם התקשטות והתייפות.....איך זה אצלכם? 

האם אתם נראים שונה כאשר אתם יוצאים לעבודה מאשר כאשר אתם נפגשים עם משפחה או חברים? 

על מה אתם שמים את הדגש כאשר אתם רוצים להיראות טוב במיוחד? 

האם הנושא הזה בכלל לא מדבר אליכם? 

האם יש לכם רגישויות כלשהן לגבי כיצד אחרים סביבכם נוהגים להתקשט? 

כיתבו פוסט בנושא איפור, בישום, תכשיטים, תסרוקות - וההרגלים שלכם בתחום וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה




נובמבר 04, 2022

מדור השרביט החם - תוצאות הבחירות- הפתעה או צפויות מראש? שמחה או אכזבה?

 שוב בחירות, בפעם החמישית תוך שלוש שנים!

אני בכלל בניו זילנד, ותזמנתי את הפוסט הזה כמה וכמה שבועות מראש.

כאשר תכננו את החופשה עדיין לא ידענו שתגיע שוב מערכת בחירות, ובצער רב הבנו שהפעם אנחנו לא נשפיע על תוצאותיה.

אז איך הגבתם לתוצאות הבחירות? האם הפתיעו אתכם? האם הן היו ברורות מראש?

האם אתם מרוצים מן התוצאות או מאוכזבים?

האם בשלב זה כבר אפשר לנחש אם תורכב הפעם ממשלה או שאנחנו הולכים לעוד בחירות?

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה

כתיבה מהנה

 

הזכויות לתמונה שייכות לאתר הכנסת

 

אוקטובר 28, 2022

מדור השרביט החם - מעבר דירה - סיוט או הנאה?

בחודש שעבר חגגנו שתיים עשרה שנים מאז שעברנו לגור בבית הזה.

אני עברתי הרבה מאד דירות בחיי, וחלק מן המעברים היו ממש משמעותיים ותוך שינוי אורח חיים של ממש - כמו לעבור מקיבוץ לעיר, מישראל לארצות הברית ואז בחזרה, מדירה לבית פרטי ושוב לדירה ושוב לבית פרטי ועוד. 

מאז שהתחתנתי גרתי בארבע דירות (הראשונה היתה שכורה) ואז הבית הנוכחי, ולכל מעבר כזה כמובן יש סיפור בפני עצמו.

היו לי שני מעברי דירה שהיוו ממש סיוט עבורי. הראשון היה המעבר בין הדירה השנייה לשלישית. בתי היתה בת שנתיים ובני היה בן ארבעה חודשים בלבד, בעלי התחיל עבודה חדשה וכלל לא נכח בעת מעבר הדירה עצמו. 

זוכרת המון שקיות של דברים שאיכשהו לא הצליחו להיכנס לארגזים. זוכרת בלגן שהשארתי בדירה שעזבתי. זוכרת את עצמי עם התינוק שלא הפסיק לבכות בדירה החדשה, בזמן שבתי הפעוטה חוגגת על השקיות שעל רצפת המטבח, מרוקנת אותן, מפזרת קמח בכל מקום......

זו היתה טראומה קטנה, שבין היתר גרמה לכך שהרבה מאד זמן התנגדתי לעבור שוב דירה, גם כאשר T התחיל ללחוץ. בסוף מה ש"שבר" אותי היה כשהלכתי לקורס עיסוי שבדי (בנוסף על עבודתי בהיי טק) והתחלתי לטפל בבית, והייתי זקוקה לחדר טיפולים. הטראומה מן המעבר הקודם היתה כל כך טרייה בראש שלי, שהפעם התחלתי לארוז חודשים לפני הזמן, הכל היה מסודר ומאורגן ומסומן היטב. הילדים כבר היו בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי והשתתפו בתהליך, עזרו לנו גם לנקות ולצבוע בדירה החדשה, וגם פרקו יחד איתנו את הארגזים. זוכרת את המעבר ההוא כמעבר נהדר. זו היתה ממש חוויה מתקנת. 

שמונה עשרה שנה אחר כך, כאשר בנינו את הבית הנוכחי, כבר לא הייתי בטראומה אבל הייתי 24/7 בעבודה, וגם T עבד מסביב לשעון. הבנתי שלא אהיה פנויה לסדר ומיון ואריזות, והחלטנו לקחת חברה שאורזת ופורקת עבורנו. 

ראיינו כמה חברות כאלה, ובסוף T התלהב מאחת מהן, מה שהתברר כטעות איומה. 

שלב האריזה היה רשלני וחובבני, בלי סדר ובלי היגיון, וביום המעבר חלק מן הארגזים ממש התפרקו למובילים בידיים מרוב שהאריזה נעשתה באופן רשלני וגרוע. 

שלב הפריקה והסידור בוצע עוד יותר גרוע, ומה שקרה הוא שבלית ברירה לקחתי כמה ימי חופש מהעבודה, ואחרי שהם הלכו, פרקתי מחדש את כל מה שהם סידרו ובמשך שלושה ימים סידרתי את הכל מחדש. טראומה מספר שתיים. 

אז איך זה אצלכם לעבור דירה? כיף או סיוט?

ספרו על חוויות יוצאות דופן שקרו לכם בעת מעבר דירה, כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה מהנה

 

כל הזכויות שמורות לאתר מאקו

 

 

 

אוקטובר 21, 2022

מדור השרביט החם - פוסטתמונה

להצעתה של שיק, הפעם בנושא החם  אנחנו מזמנים אתכם לכתוב בעקבות צילום.

התבוננו בצילום וכתבו את מה שעולה ברוחכם

 

תודה לשיק על היוזמה, בחירת התמונות וההצעה לנושא כתיבה ללא מילים. 

כתיבה מהנה



אוקטובר 14, 2022

מדור השרביט החם - מערכות יחסים רב תרבותיות

 בעקבות הפוסט הזה של N_lee לפני כמה שבועות העלתה הבלוגרית  catededur את הרעיון הנפלא להציע במדור השרביט החם את הנושא אודות מערכות יחסים בין בני זוג מרקעים שונים, תרבויות שונות, דתות שונות ואפילו מעמדות שונים.

בפוסט של N_lee הוזכרו בעיקר מערכות יחסים בין יהודים למוסלמים או נוצרים אבל catededur הרחיבה את המבט גם למערכות יחסים, לדוגמא, בין פרופסור לבין נהגת אוטובוס. 

הנושא הזה מרתק אותי וגם - בעבודתי עם אנשים - מעסיק אותי לעיתים לא מעט. 

היתה לי מתאמנת בעלת מקצוע חופשי ותואר שני, שבפרק ב' שלה יצרה זוגיות עם טכנאי, שהיא הגדירה כ"איש פשוט". רבות שמעתי ממנה תלונות על ה"פשטות" שלו ושל חבריו. מצד שני הזוגיות איתו היתה נהדרת, והאמת שהיא קיבלה ממנו תמיכה ואהבה הרבה יותר ממה שנהגה לקבל מהגרוש שלה, לו היתה נשואה שנים רבות ואיתו הקימה משפחה. 

לפני שנים חברה שלי, אשת מחשבים ובעלת תואר אקדמי, התאהבה בשיפוצניק. לכאורה לא היה ביניהם הרבה מן המשותף, אבל האהבה הזאת החזיקה הרבה מאד שנים, ומה שהפריד ביניהם בסופו של דבר לא היה קשור להבדלי התרבות או המעמד או ההשכלה ביניהם. 

מצד שני רבים יאמרו שלאורך זמן, הבדלים גדולים מדי ברקע, בתרבות, בהשכלה או במעמד (שלא לדבר על לאום או דת) בין בני זוג בכל זאת יחבלו ביחסים.

אז מה החוויה שלכם בנושא הזה? מה דעתכם? 

האם היו לכם או לאנשים סביבכם מערכות יחסים מולטי-קולטורליות שכאלה ואם כן - האם יש מסקנות? 

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי כאן.

וכולכם מוזמנים להמשיך להציע לי נושאים למדור, אם דרך התגובות או ישירות דרך המייל לכתובת hwparparim@gmail.com. 

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות לתמונה שמורות לאתר expatherapy4u.com


אוקטובר 07, 2022

מדור השרביט החם - בחלום בלילה

 כולנו כנראה חולמים כשאנחנו ישנים - שנת חלום חיונית לבריאותנו ולקיומנו - אבל לא כולנו זוכרים את החלומות שלנו. 

השבוע מדור השרביט החם מבקש מכם לספר על חלומות.

החלום הכי הזוי שהיה לכם.

החלום ההוא שכל הזמן חוזר. 

חלומות שפתרו לכם בעיות או התלבטויות, וחלומות שהזהירו אתכם מפני סכנה כלשהי.

חלומות שהתעוררתם מהם עם חיוך או אכזבה או אימה....

מי שלא זוכר חלומות, מוזמן לכתוב גם על חלומות בהקיץ....

כתבו פוסט בנושא חלומות וקשרו אותו לכאן, מדור השרביט החם, באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר https://www.clker.com/


ספטמבר 30, 2022

מדור השרביט החם - יום ללא חשמל

 החשמל הוא חלק בלתי נפרד מהיום יום שלנו. לפחות מהיום יום שלי.

אני מתארת לעצמי שלו הייתי חקלאית, למשל, אולי היו לי פחות פעילויות שהיו כרוכות באספקת החשמל. אבל האמת היא שכיום אפילו זה לא תמיד נכון. 

ועכשיו תארו לעצמכם יום שלם ללא חשמל.

לפני כמה שנים (נדמה לי שזה היה בסתיו של 2015) היתה באזור השרון הפסקת חשמל ענקית שארכה כמה ימים. זה לווה במזג אוויר סוער, הצפות ועוד מרעין בישין.

אבל פתאום חשבתי לעצמי - מה כל אחד עשה ביום הזה? 

דמיינו לעצמכם יום שלם ללא חשמל - בבית, במשרד, בבית הספר....

זאת אומרת שגם אין אינטרנט (כלומר - יש בסלולריים.....אבל אפשר לדמיין שגם זה מושבת). 

עכשיו נסו לתאר לי את היום הזה אצל כל אחד מכם. 

מה תעשו, איך תעשו זאת, איך תבחרו מה לעשות....ולמה? 

עם אילו בעיות תצטרכו להתמודד במצב זה? 

אילו יתרונות יש ליום שלם ללא חשמל?

אילו פעילויות תמשכנה כמו קודם ואילו תיאלצו לשנות לגמרי, ואיך תעשו זאת?

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם דרך התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר https://storymirror.com/


ספטמבר 23, 2022

מדור השרביט החם - חופש חופף?

כמה מילים כבר נאמרו ונכתבו על נושא החופשות של ילדי הגן ובתי הספר ועל חוסר ההתאמה בינן לבין ימי החופש של הוריהם העובדים? 

כמה הצעות הועלו לגבי הזזת תחילת שנת הלימודים עד לאחרי חגי תשרי? 

מתי אי פעם מישהו מכם שמע הסבר על מדוע למורים יש עוד עשרה ימי חופש לפני פסח, בנוסף לחול המועד פסח, ומדוע לעזאזל בתי הספר סגורים גם ב"אסרו חג"? 

ושאלת השאלות: מדוע בתי הספר והגנים סגורים גם בפורים ובחנוכה (ונדמה לי שגם בל"ג בעמר) שאינם "חגי שבתון"? 

ומאז עידן המזגנים - מה הבעייה להמשיך את שנת הלימודים עד לתחילת אוגוסט, כמו בארצות רבות? מדוע יש חודשיים שלמים (לחטיבות הביניים ולתיכונים עוד יותר) של חופש גדול ואז מייד כשמתחילים הלימודים מתחיל רצף של חגי תשרי? 

בארצות רבות, בגנים ובבתי הספר - לפחות בגילאים הרכים - יש בכלל רצף לימודים שכולל כמעט את כל החגים - וההורים יכולים להחליט מתי הם מוציאים את ילדיהם לחופשה כשנוח להם. 

ואם מדברים על רצף - בארצות רבות הגנים ובתי הספר בגילאים הרכים מספקים מסגרת לילדים עד שעות אחר הצהריים המאוחרות - וההורים אוספים את הילדים אחרי שעות העבודה, ולא צריכים לעבוד במשרה חלקית או להחזיק מטפלת או לדאוג למסגרת של צהרון.

אז למרות כל המילים שנשפכו על הנושא הזה כבר כל השנים, גם אתם מוזמנים להביע את דעתכם ולספר מחוויותיכם. 

כתבו פוסט בנושא חופשות הגנים ובתי הספר וגם שעות הלימודים - במיוחד לגילאים הרכים - וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר nessziona.net


ספטמבר 16, 2022

מדור השרביט החם - סליחה

גהה הציעה לי את נושא הסליחה - לקראת חודש הסליחות שאנו נמצאים בעיצומו כעת.

הרהרתי מעט בנושא והבנתי שמה שמעניין אותי זה נושא הסליחה בחיים בכלל, לאו דווקא בהקשר היהודי, יום כיפור וכדומה.

נושא הסליחה והמחילה מורכב מאד ממה שלמדתי עד היום.

אני מכירה אנשים שאינם מסוגלים אפילו לומר את המילה "סליחה", שלא לדבר על לסלוח באמת. 

יש אנשים שלא מסוגלים לבקש סליחה. 

יש אנשים שאומרים "סליחה" על כל דבר, בצורה מוגזמת.

ומתוך המילה הקטנה, לכאורה, הזאת - "סליחה" הבנתי שאפשר ללמוד הרבה על האדם עצמו.

אז איך זה אצלכם? האם המילה "סליחה" מעוררת בכם רגש כלשהו? התנגדות? רתיעה?

האם קל לכם לסלוח? קל לכם לבקש סליחה? האם אתם מבחינים בין סליחה לבין מחילה? 

אולי יש לכם סיפור מהחיים שקשור לנושא הסליחה?

האם יש דברים שאי אפשר, לדעתכם, בשום אופן לסלוח עליהם?

כתבו פוסט שקשור בדרך כלשהי לסליחה וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה.

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר הדי סליחה


 

ספטמבר 09, 2022

מדור השרביט החם - עשרים ואחת שנים לפיגועי האחד עשר בספטמבר 2001 - 9/11

לבקשתה של עדי נושא השרביט החם השבוע הוא אסון התאומים בניו יורק, האחד עשר בספטמבר 2001, שיום הזיכרון שלו יחול השבוע. 

יש כמה תאריכים כאלה בימי חיינו שכל אחד מאיתנו כמעט יכול לספר בדיוק היכן הוא היה כאשר שמע על מה שקרה, איך הוא הרגיש באותו הרגע ומה הוא חשב  על מה שקרה.

פעמים רבות אפשר גם לתאר את החיים - שלנו או של העולם - במונחים של "לפני" ו"אחרי" מה שקרה. 

יש לי הרגשה שאסון התאומים 9/11 הוא רגע שכזה. 

בדומה לרצח קנדי או רצח רבין אצלנו. הטלת פצצת האטום על הירושימה, אולי. נפילת חומת ברלין, להבדיל. 

כאשר המטוס הראשון נכנס במגדל הצפוני של ה-world trade center בניו יורק אני ישבתי בפינת הטלוויזיה שלנו בדירתנו הקודמת וצפיתי - כנראה באיזו סידרה. 

בני היה באוטובוס באותו הזמן בדרך לשיעור תופים בתל אביב. הוא התקשר אלי מהדרך כי שמע חדשות באוטובוס, ואמר לי בסערת רגשות: "מטוס התנגש באחד ממגדלי התאומים". 

אני זוכרת שהייתי לגמרי ב"אאוט" באותו הרגע, ומשום מה חשבתי על "מגדלי התאומים" ברמת גן (לא רחוק מאזור הבורסה). ברגעים שאחרי כן זה כמובן נראה לי מגוחך לגמרי, אבל זו היתה המחשבה הראשונה שלי. "תדליקי טלוויזיה" בני האיץ בי, ואז העברתי לאחד מהערוצים המסחריים - והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. 

בשלב ההוא עדיין לא היה ברור אם זו תאונה או פיגוע, ואז עדיין לא צנזרו את תמונות האנשים שקופצים מהחלונות אל מותם. הייתי אחוזת אימה. ולא יכולתי להעתיק מן המסך את העיניים. 

צפיתי בזמן אמת כאשר המטוס השני נכנס במגדל הדרומי, וכאשר הוא קרס, ואז כאשר הצפוני קרס.... ותוך כדי כך ניסיתי להשיג בטלפון את בן הדוד של T בניו יורק. מטבע הדברים באותן שעות ראשונות היה זה בלתי אפשרי להשיג מישהו בארה"ב בכלל. 

אז איפה זה תפס אתכם? מה הרגשתם ומה חשבתם בזמן אמת ובחודשים שחלפו אחרי כן? איך נראה לכם ה"לפני" וה"אחרי" - גם במבחינת ארה"ב עצמה וגם מבחינת העולם? 

כתבו פוסט בנושא, החליטו בעצמכם על מה אתם רוצים לספר ומאיזו זווית בא לכם לגשת לנושא. קשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות באופן שמוסבר בפוסט הזה

כתיבה מהנה

כל הזכויות שמורות לאתר YNET

 

ספטמבר 02, 2022

מדור השרביט החם - מטרות לעומת תכלית

רבות דובר ונכתב על משמעות החיים, על חיים עם משמעות. 

אני עצמי הייתי עסוקה לא מעט בחיפוש משהו שחשבתי שהוא "הייעוד שלי". שנים תהיתי מה אני בעצם "אמורה" לעשות בחיים האלה. 

בשיחה שקראתי לאחרונה בתגובות באחד הפוסטים של עדי הבנתי שכאשר מדברים על "ייעוד" זה עלול להתפרש דטרמיניסטי מדי. כאילו משהו נועד מראש להיות עבור אותו אדם, כאילו זו לא הבחירה שלו מתוך הרצון החופשי שלו אלא משהו שנקבע עבורו ושהוא "אמור" לממש אותו. 

במקביל לכך, לאורך השנים דיברו רוב האנשים סביבי על מטרות ועל ויעדים. כמובן שבתחום המחשבים והפרויקטים בהם עבדתי אבל גם בקבוצות וקורסים בהם למדתי על דברים רוחניים יותר, גם שם הרבה פעמים נשאלנו על כך. 

אנשים דיברו על תכניות חומש והיכן הם רואים את עצמם בעוד עשר שנים....ואני הייתי מתכווצת בכל פעם כשהבנתי שלי אין בכלל תכניות. אני לא מתכננת. בחנתי שוב ושוב את מסלול חיי ואת הבחירות שעשיתי לאורך הדרך והבנתי שפשוט זרמתי, ובכל פעם שנקרתה הזדמנות כלשהי בדרכי - החלטתי אם לקחת אותה או לא. 

השבוע שמעתי בפודקסט "חושבים טוב" של יהודית כץ את ד"ר פנינית רוסו נצר, שיחד עם דוד מעוז ישראל כתבה לאחרונה את הספר "משמעות מחפשת אדם" - מתוך סוג של מענה לויקטור פרנקל (שכתב את "האדם מחפש משמעות").

הפודקסט הזכיר לי שלא מחויב המציאות לעסוק באמת ביעדים ומטרות. אבל כן חשוב לי לחיות חיים מלאי משמעות. חיים עם תכלית. ותכלית זה שונה ממטרה או מיעד. תכלית זו הסיבה האמיתית לחיות, לפעול, לקום בבוקר. 

פנינית ציטטה את אוסקר ויילד, שאמר פעם ש"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט מתקיימים". והבנתי שזה בעצם ההבדל. ההבדל בין להתקיים ולשרוד לבין לחיות. 

ההבדל בין "מה" אני עושה בחיי או "איך" אני פועלת, לבין: "לשם מה" אני חיה ולשם מה אני עושה את כל מה שאני עושה.

הבנתי שלאורך כל הדרך, גם כאשר לכאורה התעסקתי במחשבים, במערכות מחשוב, בבסיסי נתונים, במערכות הפעלה, בתמיכה ובפרויקטים - בעצם כל הזמן בעיקר עבדתי עם אנשים. תמכתי באנשים. הקשבתי להם ועזרתי  להם ועשיתי - באופן טבעי ולגמרי לא רשמי במקביל למקצוע המחשבים - עבודה דומה למה שעכשיו אני עושה במשרה מלאה כמאמנת אישית. 

אז גם כשהיה לי קשה בתחום עצמו, בעומס ובלחץ, בשעות המטורפות, בדרישות הלא הגיוניות ובחוסר העניין שגיליתי חלק ניכר מהזמן בעבודה עצמה - ידעתי שאני לא סתם נמצאת שם. שיש לי תכלית. שיש משמעות להמצאותי במקום הזה בזמן הזה. וזה עזר.... זה החזיק אותי שפויה עד שלפני עשר שנים יכולתי סוף סוף לשים את העבודה ההיא וכל התחום המקצועי ההוא הרחק מאחורי.

אז איך זה אצלכם? האם לכם יש או היו לאורך החיים מטרות ויעדים? האם אתם מודעים לתכלית חייכם? האם אתם מרגישים שיש לכם חיים עם משמעות? 

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותה למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה

כתיבה מהנה.

@כל הזכויות שמורות לאתר https://teenfinancialfreedom.com


אוגוסט 26, 2022

מדור השרביט החם - התאהבתי בו למרות.........

זוגיות היא דבר מסובך ולעיתים קרובות מדי - הפכפך.

רבות דובר ונחקר ונכתב (ועוד ידובר וייחקר וייכתב) אודות הזוגיות בקרב בני אדם, מה מושך אותנו לאחר, מה קושר שני בני אדם וגורם להם לבנות חיים משותפים ומה בסופו של דבר גורם לכך שהם נשארים יחד לאורך זמן או מפרקים בשלב מוקדם או מאוחר את החבילה. 

תיאוריות רבות נרקמו לגבי מה עובד טוב יותר בין בני זוג - למשל הדמיון ביניהם או השוני. 

לאחרונה מדברים הרבה על הקושי להיכנס בכלל לזוגיות בגלל ריבוי האופציות - דרך האפליקציות השונות, הקושי לעבור מהצ'ט (שמאפשר להישאר עדיין בפנטזיה) למפגש במציאות, הקושי להמשיך לדייט שני כי התחושה היא שבטוח יש מישהו טוב יותר, מתאים יותר...שעוד לא פגשנו. 

ויש כמובן את רשימות הדרישות - הצ'קליסט. 

דווקא הפעם אני לא נכנסת לשיקולים של מה כן, אלא דווקא מעניין אותי לשמוע על ה-deal breakers. אותם "תנאי סף" שגורמים (או גרמו בעבר) לכם לפסול מישהו מראש עוד לפני שפגשתם אותו.

דתיה שפוסלת חילוני, מישהו שלא מעשן שפוסל מעשנת, גבוהה פוסלת נמוך, רזה פוסל שמנה, יהודיה שפוסלת לא יהודי וגם תנאים פחות הרי גורל כמו תל אביב שפוסל חיפאית....

ומה שמעניין אותי היום זה כמו שכתבתי בכותרת. 


כשאני נזכרת בתחילת הקשר ביני לבין T אני מגחכת קלות. כי בעצם לא היתה לי שום דרך שבעולם לדמיין אפילו שאנחנו נהפוך לזוג.  

אני אוהבת בחורים כהים. אידריס אלבה, למשל. נכון שגם את רוברט רדפורד (בכל הגילאים) אבל זה דווקא יוצא הדופן. T לבנבן ממוצא רומני. אמנם כהה יחסית לאשכנזי הממוצע אבל עדיין הרבה יותר מדי בהיר לטעמי.

T תמיד היה שמנמן, ולמרות שגם אני לא הייתי רזה אף פעם, המבט שלי נמשך לרזים. חצופה שכמותי.

בתקופה שהכרתי את T, תקופת התיכון, הוא לבש מכנסיים מתרחבים למטה עם כיסים בצדדים (תהרגו אותי למה זה כל כך הפריע לי) וענד תכשיטי זהב: צמיד עם שמו (בלועזית) וטבעת עם ראשי התיבות של שמו. והכי "גרוע" - כפכפי עץ (כאלה של "ערסים", סליחה על הדימוי הגזעני). 

T היה תלמיד לא טוב, בלשון המעטה, ואני הייתי תלמידה מצטיינת. 

אבל כל זה היה זניח לעומת העובדה שהוא עישן סיגריות. כן, מבחינתי עישון היה deal breaker. 

אבל באותו ליל ששי במסיבה הכושלת ההיא שבה ישבנו על הרצפה ודיברנו בפעם הראשונה (למרות שהכרנו כבר כמעט שנה) כל זה לא שינה. כי נוצר הקליק. ועדיין לא היתה שם התאהבות אבל היה משהו שגרם לי להמשיך להתראות איתו למרות הכל. 

יותר מזה, ככל שהתאהבנו ומערכת היחסים העמיקה והובילה לנישואים - איכשהו באופן לא ברור הסכמתי לחיות במשך שנים עם מישהו שמעשן. זה לא נתפס בעיני. 

בסוף הוא הפסיק אבל לא בגללי. הוא עשה עיסקה עם בתנו כשהיתה בת שבע והתחילה לנדנד לו ש"סיגריה זה מגעיל אותי" ו"סיגרע" כמו שראתה בתשדירים בטלוויזיה. הוא הבטיח להפסיק לעשן אם היא תפסיק למצוץ אצבע. שניהם עמדו בהסכם.

אז איך היה אצלכם? האם קרה לכם שהתאהבתם במישהו/י למרות שלא ענה על אחד התנאים שהחשבתם עד אז לתנאי סף. 

כתבו פוסט בנושא "התאהבתי בו למרות"..... וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן או פנו אלי לסיוע במייל hwparparim@gmail.com

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר quotesgram.com



אוגוסט 19, 2022

מדור השרביט החם - איך ישנת?

השבוע נושא השרביט החם הוא איכות השינה שלנו.

פעמים רבות נתקלתי כאן בבלוגיה בדיבורים על נדודי שינה, כמובן על קושי לישון כאשר יש תינוק חדש בבית ועוד אזכורים שונים בהקשרים שונים לגבי איכות השינה של אנשים.

שינה היא דבר חשוב מאין כמוהו לבריאות שלנו.

אם הבנתי נכון, במצב קיצוני חוסר שינה עלול להרוג אותנו.

הרבה פעמים השאלה הראשונה שבעלי ואני שואלים זה את זו כשאנחנו קמים בבוקר היא: "איך ישנת?". 

בגילנו, רלוונטית גם השאלה "כמה פעמים קמת לעשות פיפי?"  😉 אבל אצל הצעירים יותר זה בדרך כלל עדיין לא קיים.

איכות השינה שלי והרגלי השינה שלי עברו הרבה שינויים ותהפוכות מאז ילדותי הרחוקה ועד היום. 

כשהייתי קטנה סבלתי מסיוטים בלילות ולכן פחדתי מאד ללכת לישון. הייתי מושכת ומושכת את שעות הערות והורי היו די אובדי עצות בהתמודדות מול הבעייה הזאת. הם היו נשכבים על ריצפה ליד המיטה שלי עד שהייתי נרדמת, אבל הרבה פעמים זמן קצר אחרי כן - כאשר שוב הייתי מתעוררת מחלום רע - הייתי קמה ומזדחלת ביניהם במיטה שלהם. 

ההירדמות המאוחרת הזאת שלי גרמה כמובן לכך שהיה קשה לי לקום בבוקר. בגן חובה אני זוכרת שהגננת הזהירה את הורי שאי אפשר להמשיך להביא אותי לגן באמצע הבוקר, ושלקראת בית הספר עלי להתרגל לקום בזמן. 

אז אני זוכרת שהתחילו גם להציב לי גבול עליון - אסור היה לי להיות ערה כאשר הסתיימו שידורי הרדיו, באחת עשרה בלילה. היה זה בתחילת שנות הששים ובשעה הזאת השמיעו את "התקווה", ההמנון הלאומי, ברדיו לפני סגירת השידורים עד למחרת בבוקר.  התוצאה הישירה של האיום הזה היתה שפחדתי מ"התקווה" בכל פעם ששמעתי אותו. 🤣 לא בדיוק התוצאה שהורי כיוונו אליה. 

הפחדים והסיוטים שלי נמשכו לאורך ילדותי, וכאשר הורי סירבו כבר לקבל אותי באמצע הלילה במיטתם, התחלתי לעבור למיטתה של סבתא שלי, שגרה אצלנו מאז שסבי נפטר כשהייתי בת ארבע וחצי, ובהמשך גם הזדחלתי למיטתו של אחי, כי למרות שהיה קטן ממני בחמש וחצי שנים, הספיקה לי התחושה של להיות עם מישהו בזמן השינה כדי לא לפחד. 

מתי שהוא בסביבות גיל 12 הפסיקו סיוטי הלילה שלי ונרגעו גם רוב הפחדים שלי (סיפרתי על כך בפוסט הזה ) ובמשך כמה שנים ישנתי שינה שלווה ורצופה.

כאשר נולדו ילדיי כמובן שהשינה שלי היתה תלויה בעיקר בשינה שלהם. כאשר נולדה בתי היתה מתעוררת כל שעתיים/שלוש בהתחלה אבל הייתי קמה בקלות, מיניקה אותה ומחליפה לה חיתול וחוזרת לישון בלי בעייה. מהר מאד היא התחילה לישון לילה שלם, בערך משש אחר הצהריים ועד לארבע או חמש בבוקר. הרבה פעמים אחרי ההאכלה של הבוקר הייתי מצליחה להשכיב אותה לישון שוב למשך כשעתיים. 

עם בני היה קשה יותר, הוא התקשה להירדם וקם הרבה פעמים בלילות, ולקח הרבה זמן עד ששוב ישנתי לילה שלם. אבל בתקופה ההיא בכל פעם שהתעוררתי, לא היתה לי שום בעייה להירדם מחדש.

בשנים ההן הייתי קמה מוקדם מאד כדי להגיע מרעננה לעבודה בתל אביב לפני הפקקים, ולכן בדרך כלל גם הייתי הולכת לישון מוקדם יחסית, בסביבות עשר או אפילו לפני כן. אני זוכרת שמעולם לא יצא לי לצפות בתכניות הלילה בטלוויזיה בגלל זה. אנשים היו מדברים על "החמישיה הקאמרית"  או תכניות מאוחרות אחרות ולא היה לי מושג על מה הם מדברים.

בערך בשנות הארבעים לחיי שמתי לב שאני מתחילה להתעורר באמצע הלילה כדי לעשות פיפי. גם אז, נרדמתי מייד אחרי כן בלי בעיות. 

מעולם לא היתה לי בעייה להירדם, גם בנסיעות, טיסות ובכל מקום בעצם. 

בשנה שעברה היתה תקופה שבה התעוררתי הרבה מאד פעמים בלילה, לעיתים ממש כל שעה, אבל בעזרת 'רופאהחדשה', שלימדה אותי לאמן את שלפוחית השתן שלי וגם טיפלה באיזו דלקת סמויה שהיתה לי, חזרתי לקום פעם או מקסימום פעמיים בלילה בלבד. 

סיוטים כמעט שאין לי בכל שנות הבגרות שלי, אבל אני בהחלט ישנה טוב יותר כאשר T ישן לצדי. 

מאז שיש לי שעון ספורט, אני עונדת אותו גם בלילות ורואה שיחסית איכות השינה שלי היא טובה. יש לי מספיק שעות "שינה עמוקה" ומספיק "שנת חלום", בעיקר בחציו הראשון של הלילה. 

אז איך אתם ישנים? האם סובלים מסיוטים או מנדודי שינה? האם קשה לכם להירדם או שאתם נרדמים אבל אז מתעוררים מוקדם מדי ומתקשים להירדם בחזרה? מה עובר עליכם בשעות הערות האלה, אם קיימות?

האם שנתכם כרגע מופרעת על ידי תינוק שהשתלט על יומכם ולילותכם? ואם כן, איך אתם מתמודדים עם זה? 

האם אתם עובדים משמרות וצריכים להתאים את שעות השינה שלכם בכל פעם מחדש? ואיך זה משפיע על בריאותכם ומצב רוחכם?

האם מישהו מכם לוקח תרופות שיעזרו לו בשינה? 

כתבו פוסט בכל נושא שקשור בדרך כלשהי לשינה או לאיכות השינה וקשרו אותו לכאן למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה. מי שעדיין מתקשה מוזמן לפנות אלי לעזרה בכתובת hwparparim@gmail.com

כתיבה מהנה ושינה ברוכה

@כל הזכויות שמורות לאתר fashion-iw.decorexpro.com




אוגוסט 12, 2022

מדור השרביט החם - ריקודי עם, סלואו צמוד או "שייק" - המסיבות של פעם לעומת המסיבות של היום

 כשהייתי קטנה היתה תקופה קצרה שבה אבא שלי, בין שאר עיסוקיו, גם הדריך ריקודי עם. כתוצאה מכך היו לנו הרבה מאד חוברות דקיקות שהכילו מילים, תווים והוראות לצעדים של ריקודי עם (יש לי בבית את החוברות האלה עד היום) ובכל יום ששי היה אבא שלי מלמד אותי ואת אמא שלי את הצעדים והיינו רוקדים. בכל שבוע ריקוד חדש. כשגדלתי מעט ולמדתי לנגן על חלילית, ניגנו - או אני או אמא שלי בתורות - את המנגינה של השיר ("הרועה הקטנה", "הורה מדורה" המוכרים יותר וגם "בת יפתח" הפחות מוכר) בעוד השנייה רוקדת עם אבא ואז מתחלפות. היתה זו תקופה קסומה בילדותי....קצרה ונהדרת. 

בבית הספר לימדו אותנו עוד ריקודי עם וגם בתנועה רקדנו הורה וריקודים אחרים. 

כשחיינו בארה"ב ביסודי היה נערך בבית ספרי פעם בשבוע, בנוסף על שיעור התעמלות, שיעור ריקודי עם אמריקאים: square dancing. אני זוכרת את השיעור הזה לטובה, כי זו היתה ההזדמנות של הבנים לבחור בנות זוג מקרב הבנות שמצאו חן בעיניהם. וחוץ מזה מאד אהבתי לרקוד. 

בחטיבה הלכתי לחוג של ריקודים סלוניים - למדנו וואלס ופוקס טרוט וטנגו. החוג הופסק מפאת מיעוט משתתפים. בעיקר היו חסרים בנים. 

כשחזרנו ארצה באמצע החטיבה התוודעתי לראשונה לריקודים שהחבר'ה רקדו במסיבות בערבי ששי, בכל פעם בבית של מישהו אחר. רקדנו לצלילי הרוק של שנות הששים והשבעים, כאשר לריקודים המהירים קראנו "שייק" ואת השירים האיטיים רקדנו ב"סלואו" - כאשר היה את מי שרקד "סלואו צמוד" והיה מי ששמר על מרחק סביר בין הבן לבת. 

עם השנים אנשים המשיכו לרקוד אבל דברים השתנו. כשילדיי הלכו למסיבות, היו אלה מסיבות במועדונים ולא בבתים של חברים, בדרך כלל. המוסיקה השתנתה ואני מניחה שגם הריקודים עצמם.

אז איך זה היה אצלכם? או איך זה עכשיו כאשר (או אם) אתם יוצאים לרקוד? כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן 

כתיבה מהנה

 

@כל הזכויות שמורות לאתר stockadobecom


אוגוסט 05, 2022

מדור השרביט החם - הפער בין המציאות לבין מה שאמור להיות

 דיברתי על זה הרבה במהלך השנים שאני כותבת פה.

רוב חיינו, לצערי, מתקיימים בפער הזה בין מה שבאמת קורה במציאות לבין מה שלדעתנו אמור להיות. 

העבודה הגדולה ביותר שלי עם עצמי היא לתרגל ראייה של המציאות כפי שהיא והתמודדות איתה. 

הנטייה הטבעית של רובנו היא - לראות מה לא בסדר במציאות כפי שהיא, ולקטר על זה. 

ורובנו גם נוטים להשליך את זה על אחרים. "הם" לא בסדר. זה כמעט אף פעם לא "אני". 

האתגר הגדול של בני האדם - להרגשתי - הוא לראות את המציאות כפי שהיא, עד כמה שניתן (כי בכל זאת, הכל אישי והכל סובייקטיבי) וגם - לקחת אחריות על החלק שלי במציאות הזאת. 

להבין שאין לי שליטה על כל מה שקורה, אבל שאני מאה אחוז אחראית לאיך שאני מגיבה לכך. 

ספרו לי על הפערים בחייכם, פערים שאתם מודעים אליהם, בין המציאות כפי שאתם מצליחים לראות לבין מה שבראש שלכם אמור היה להיות.

זה יכול להיות במיקרו - הילדים, המצב הכספי שלכם, מקום העבודה, הזוגיות, המשקל....וזה יכול להיות במאקרו - המצב במדינה, בעולם, באקלים....

ואם אתם מוכנים - נסו לספר איך אתם בוחרים להתמודד עם פער שכזה, כאשר מה שברור לכם שאמור להיות, לא מתקיים במציאות. 

כתבו פוסט (או כמה פוסטים) בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

התבוננות מהנה וכתיבה נעימה

 

@כל הזכויות לתמונה שמורות למיכל סלע


יולי 29, 2022

מדור השרביט החם - אז איך נפגשתם?

 שוב תודה לתיאו, הפעם לגמרי בעקיפין, על הרעיון לנושא השבוע במדור השרביט החם. 

תיאודורה ג'יימס, את לגמרי מהווה השראה עבורי בנושאים שונים ומגוונים. תבורכי. 

סיפורי "איך נפגשנו" איכשהו תמיד מעניינים, מרתקים, לעיתים מצחיקים, לעיתים מרמזים על עתיד מערכת היחסים שתהיה ולעיתים לגמרי לא קשורים. 

הורי, למשל, אמנם הכירו זה את זו הרבה שנים כי היו יחד בתנועת הנוער בחו"ל, אבל היא היתה מבוגרת ממנו בשנתיים (הוא בכלל היה בשכבה של אחותה הקטנה) ולא היה ביניהם קשר עד למסע שקבוצה מהתנועה ערכה לקראת העלייה לישראל. היה זה מסע בין קהילות יהודיות ברחבי דרום ומרכז אמריקה, שבו הם הופיעו בריקודים ושירים ופנטומימה והפיצו את הבשורה הציונית בקרב אותן קהילות. 

שניהם רקדו ריקודי עם, אבא שלי היה רקדן בחסד וגם שחקן ופנטומימאי לא רע בכלל, אמא שלי גם ניגנה בחלילית, וככה תוך כדי המסע הם הכירו והתקרבו ובאיזה שהוא שלב התאהבו - וזאת למרות שלשניהם היו בני זוג אחרים שחיכו להם כבר בארץ. למותר לציין שהם נפרדו מבני הזוג ההם והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. 

אני ו-T גם כן הכרנו זה את זו בבית הספר - גם הוא שנתיים מעלי - הלכנו לאותן מסיבות עם אותם חברים כל שבוע במשך יותר משנה ומעולם לא שוחחנו ואפילו לא רקדנו ביחד, אבל היתה מסיבה אחת די משעממת שבה לא ממש רקדנו, והתיישבנו על הריצפה והתחלנו לדבר......ואז הוא הזמין אותי לדייט....

מצחיק שרק אחרי שהתחלנו לצאת, כל החברות והחברים שאלו את עצמם איך הם לא חשבו על זה קודם. אבל באמת שעל פניו לא היינו הזוג שהיית חושב עליו. רק עמוק בפנים או בדיעבד אפשר היה להבין מה בעצם יש לנו במשותף. וגם כאן, השאר היסטוריה. 

בתי פגשה את חתני בטיול אחרי צבא בהודו. היא נסעה לגמרי לבדה ובכל מקום אליו הגיעה הצטרפה לקבוצות ישראלים שטיילו ביחד, אבל רק כאשר היא פגשה את החבורה של חתני היא מצאה איזשהו חיבור והיה לה כיף להישאר ולהמשיך לטייל איתם. בכלל היה לה איזה סיפור קצר עם חבר שלו, בעוד שהיא וחתני היו בהתחלה רק ידידים. בשלב כלשהו החבר נסע לנפאל לעשות איזה טראק, ואחרי כמה שבועות כתב לחתני, חברו הטוב, שיצטרף אליו, ושיביא איתו גם את בתי. במסע הזה מהודו לנפאל בתי וחתני התקרבו מאד אבל לא העזו לגלות לעצמם שהם בעצם התאהבו. רק כשהגיעו ופגשו את החבר והוא מייד ראה זאת והטיח את זה בפניהם - גם הם הודו בפניו ובפני עצמם לראשונה שזה פשוט קרה. וגם כאן - השאר היסטוריה. 

הסיפור של בני וכלתי הכי מצחיק. כלתי היתה כבר לקראת סוף התואר השני במוסיקה בבוסטון ובני היה שם כבר חצי שנה לאחר שנסע להשלים את התואר הראשון - באוניברסיטה אחרת למוסיקה - אחרי שאת תחילת לימודיו עשה כאן בארץ ברימון.

כלתי כבר היתה אז שבע או שמונה שנים בארה"ב ויצאה בעיקר עם בחורים רוסיים (בכל זאת היא אמנם היתה ישראלית אבל נולדה בבלרוס ועלתה ארצה בגיל ארבע), שבשלב ההוא נמאסו עליה לגמרי. היא הרימה טלפון לידיד נעורים שלה שחי באותן שנים בניו יורק, קיטרה לו על מצב ה"בנים" בבוסטון ולחצה עליו להכיר לה חברים ישראלים שלו שלמדו בבוסטון. הבחור לא ממש ידע מה לעשות עם הדרישה הזאת, ופתאום קפץ לו לראש בני - אותו הוא הכיר ממש ברפרוף מרימון - והרים לו טלפון בשיחה הכי הזויה שבני אי פעם קיבל בחייו. "תשמע" הוא אמר במבוכה גדולה, "יש לי ידידה טובה בבוסטון שמחפשת להכיר ישראלים, אכפת לך אולי לקחת אותה לדייט?" ובני - שהיו לו בסך הכל שתי חברות רציניות עד כה ומעט מאד דייטים פרט לכך, אבל היה בטוח שהוא כנראה לא בנוי לאהבה ולא היה מוכן להתפשר על מערכות יחסים כפי שהיו לו עד אז, שבהן אהבו אותו הרבה יותר ממה שהוא אהב בחזרה - משום מה הסכים. 

הבן הקמצן שלי קבע איתה בפיצריה מעבר לרחוב מהדירה השכורה שלו, כנראה גם כדי לא לבזבז עליה הרבה וגם כדי שיהיה לו קל לברוח הביתה אם זה לא יהיה מוצלח. אבל אחרי הדייט הראשון הזה הם לא נפרדו יותר לעולם. 

אז מה איתכם? יש לכם סיפורי "איך נפגשנו" או "איך הורי נפגשו" שבא לכם לשתף? כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו לכאן למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר yo-yoo


יולי 22, 2022

מדור השרביט החם - יחסי הורים/ילדים: חד סטריים או דו סטריים?

בעקבות אחד הפוסטים שלי ושיחה ארוכה בתגובות עם המגיב היקר המכנה את עצמו 'קוץ בתחת', בהשתתפותה של המגיבה היקרה 'פרי העץ', הבנתי שמדובר כאן בסוגייה שרבים מאיתנו מתחבטים בה.

יחסי הורים וילדים - עד כמה הם הדדיים? עד כמה הם חד סטריים? או אולי, עד מתי? 

בעולם החי יש מנעד רחב מאד של התנהגויות של הורים לצאצאיהם. החל מהטלת ביצים והפקרתן לגורלן, דרך שמירה עליהן לפחות עד שהן בוקעות, בחלק מהמקרים הזנה וטיפול בצאצא ואף חינוך להישרדות ברמה כזו או אחרת ובאחרים אף המשך מגורים או נדודים (במקרה של ציפורי נוד) ביחד הורים וצאצאים עד לעצמאות הסופית של ה"קטנטן". 

אצל בני האדם למדנו שהתינוקות נולדים "לא מבושלים עד הסוף" (ליובל נח הררי ואחרים יש תיאוריות מעניינות מאד על הסיבות לכך) ופועל יוצא מכך הוא, שאנחנו מטפלים הרבה יותר בילדינו ולאורך הרבה יותר זמן מאשר נהוג בעולם החי.

יש מגוון גם בתרבויות שונות בעולם, וקיימים מנהגים שונים בין הורים וילדים במקומות שונים ובארצות שונות. 

יש גם הבדלים שנובעים מן השינויים שהחברה האנושים חווה - מעבר מחיים בשבט או בקהילה למשפחות גרעיניות או מורחבות ובסופו של דבר - אינדיווידאולים שחיים בגפם. 

בארצנו ילדים חיים עד גיל מאוחר יותר בבית ההורים, בדרך כלל - בין אם זה נובע מסיבות כלכליות או מבחירה (של ההורים, של הילדים, של כולם). וגם כאשר אדם עוזב את בית הוריו, בארץ מקובל שנשמר ביניהם קשר הדוק, ביקורים תכופים, ובמקרים רבים - עזרה. בדרך כלל: עזרה של ההורים לילדים. בדרך כלל - בנושא הנכדים ובנושאים כספיים. לפעמים גם ענייני בישולים וכביסות. זה כבר ספציפי למשפחה. 

השאלה שעלתה היתה - עד כמה היחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים (ומאיזה גיל הם נחשבים כבר ל"בוגרים"?) אמורים להיות דו סטריים? 

האם הנתינה והעזרה שבאופן טבעי מתרחשת בכיוון הורה -> ילד, אמורה בשלב כלשהי להתחיל להיות הדדית? 

מתי מתרחש השינוי הזה שמביא לכך שפתאום הילד הבוגר הוא זה שמתחיל לדאוג ולטפל בהורה? 

מה דעתכם או איך זה התנהל אצלכם כילדים של....וכהורים של....?

כיתבו פוסט בנושא וקשרו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה (לחילופין הודיעו לי לכתובת hwparparim@gmail.com שיש לכם פוסט חדש בנושא ואני אדאג לקישורו).  

כתיבה מהנה 

@הזכויות לתמונה שמורות ליעל דר


יולי 15, 2022

מדור השרביט החם - למה לגברים אין תיקים?

נושא השרביט החם השבוע הועלה על ידי עדה  בפוסט שכתבה במענה לשאלת המדור מתאריך 24/6/2022 : מה יש לי בתיק?

עדה שאלה מדוע לגברים בדרך כלל אין תיקים, ולדעתי היה זה מוטי אור שענה לה שהוא דווקא כן הולך עם תיק.

גם בעלי, T, הולך עם תיק קטן שזרוק לו באלכסון על הכתף. 

הוא קטן ונוח ונכנסים בו בדיוק הארנק והמפתחות והטלפון.....לא הרבה יותר מזה.

אבא שלי מסתובב עם פאוץ' והרבה פעמים מכניס אותו מתחת לבגדים.


 אבל הרבה מאד גברים פשוט שמים את הכל בכיסים. ואז לפעמים הם מבקשים מהאשה שאיתם שתשים משהו אצלן בתיק....

אז אמנם נושא השבוע בשרביט החם הוא "למה לגברים אין תיקים?" אבל ייתכן מאד שיהיה לכם משהו אחר לגמרי לספר בנושא הזה של תיקים וגברים.

כיתבו פוסט ככל העולה על רוחכם בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר thecottonlondon.com



יולי 08, 2022

מדור השרביט החם - אוּפְּס😱!

 נושא המדור השרביט החם השבוע הוא תקלות. קלקולים שאנחנו עצמנו גרמנו להם בטעות. 

אני מניחה, שלכל אחד מאיתנו יש זכרונות (חלקם מרים יותר וחלקם מצחיקים יותר) של דברים שעשינו שגרמו לתקלה - בין אם טכנית ובין אם ביחסים עם אחרים. 

הרעיון עלה לי בעקבות תקלה שגרמתי לה בטלפון של T - שלהגנתי אומר שהיא קרתה כאשר ניסיתי לפתור תקלה קיימת, שעד עכשיו לא ברור לי מה היה המקור שלה (ולכן - כאשת מחשבים עם פז"מ - אני לא בטוחה שהיא לא תחזור על עצמה).

אני ידועה כפותרת העניינים הטכניים במשפחה ובקרב כל החברים, ובדרך כלל כולם פונים אלי עם שאלות, בקשות ובעיות הקשורות לטלפון, למחשב וכדומה.

במקרה של הטלפון של T, משהו קרה לפני כמה חודשים (ורק עכשיו שמנו לב) שגרם לכך שפגישות (ואחר כך התברר שגם אנשי קשר) שהוא הגדיר בטלפון באפליקציות של לוח השנה (ושל אנשי הקשר) שמקושרים לחשבון הגוגל שלו, לא הסתנכרנו ולא התעדכנו לחשבון הגוגל שלו באמת. כלומר, הם לא הופיעו במחשב תחת לוח השנה ואנשי הקשר של גוגל, והם לא הופיעו תחת חשבון הגוגל שלו שמוגדר גם אצלי בטלפון. 

כשבדקתי את הגדרות סנכרון הגוגל שלו בטלפון, ראיתי שהסינכרון האחרון בוצע באפריל השנה, אבל כמה שניסיתי לגרום לו לסנכרן כעת ידנית - זה לא עבד. עד עכשיו לא ברור לי למה.

הטעות שלי היתה כמובן שלא עשיתי קודם כל ייצוא או גיבוי כלשהו למה שהיה לו בטלפון לפני שניסיתי לתקן בכל מיני דרכים. ברור שאכלתי את עצמי אחר כך וגם הוא אכל לי את הראש לא מעט. 

מה עשיתי? מחקתי את חשבון הגוגל שלו מהטלפון ואז הגדרתי אותו מחדש. כמו שנאמר : אוּפְּס!  או אם לצטט את ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" : BIG MISTAKE!

אמנם ה"תקלה" תוקנה, ומאותו הרגע נראה שהתחיל שוב הסנכרון בין הטלפון לשאר המכשירים המוגדרים עם חשבון הגוגל שלו. אבל. כל הפגישות ואנשי הקשר שהיו מוגדרים רק בטלפון שלו נעלמו. מאות אנשי קשר, התברר. אנשי מקצוע ולקוחות ועמיתים ו....מי יודע? 

שמעתי ממנו אמירות כמו "זהו, אני לא יכול לעבוד יותר!" אפשר לדמיין את השאר. 

את ה"אוּפְּס" אני זוכרת (ולא לטובה) מהתקופה שעבדתי במקום עבודתי האחרון, כאשר עובד אחד בצוות שלי ביצע איזו פעולת שידרוג שלא הצליחה בלי לגבות לפני כן את המצב הקיים. ושמענו ממנו כזה "אוּפְּס" קטן שעלה לנו בלילות לבנים והרבה עבודה. 

מי שמכיר אותי מבין מיד שהתקלה הזאת הדירה שינה מעיני (בנוסף לג'ט לג) עד שעלה לי רעיון לשלוף מתהום נשיית המגירה את הטלפון הישן של T ולנסות לייצא משם את כל אנשי הקשר לפני שהוא מספיק להסתנכרן מחדש.....שלחתי את הקובץ המיוצא אל T ו.........הוא אכן הודיע לי שכל האבידות נמצאו. פיווו! נשמתי לרווחה. אבל כמובן שלא כל התקלות מסתיימות כך.

אז..........האם גם אתם גרמתם אי פעם לתקלה כזאת, שגם גרמה לשיבוש וגם הרגיזה מישהו מאד? 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר publicdomainvectors.org


יולי 01, 2022

מדור השרביט החם - הפרעות אכילה ושאר ירקות

 בעקבות הפוסט גלוי הלב והמרגש של עדי "היסטוריה של השמנה" חשבתי שמן הראוי לשים נושא כזה במדור השרביט החם.

כמו שעדי הזכירה בפוסט שלה, כשאנחנו היינו צעירות, "הפרעות אכילה" היו הגדרות שהצמידו לתסמונות כמו אנורקסיה ובולימיה, ופחות ייחסו את המונח לאכילה כפייתית והשמנת יתר, אכילה בררנית, אכילת "ניחומים" וכדומה. 

לרבים מאיתנו יש סוג כזה או אחר (גם עם מזערי) של הפרעות אכילה. 

יש את הילדים האלה שפתאום לא נוגעים במאכלים בצבע מסוים.

יש מרקמים שאנחנו לא אוהבים.

יש מבינינו שעיקר התפריט שלהם מורכב מבצקים מסוגים שונים.

יש את אלה (מכירה אישית אחד) שאם הם לא מקבלים כל יום את מנת השווארמה שלהם הם נהיים עצבניים.

יש אנשים שכל הזמן עסוקים במה וכמה אוכלים אנשים שסביבם, ולא רק במה שהם עצמם אוכלים או לא אוכלים. 

לכלתי היו תקופות שרק בחורף היא היתה אוכלת סוג מסוים של אוכל או שותה קפה ורק בקיץ משהו אחר. לשמחתי זה עבר לה. 

כתבו פוסט בנושא הפרעות  או מוזרויות אכילה שלכם או של אחרים (קלות או כבדות) וקשרו אותו למדור השרביט הם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

אז תודה רבה לעדי על הרעיון, וכתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר כמוני


יוני 24, 2022

מדור השרביט החם: דברים שתמצאו אצלי בתיק

אני בחו"ל וכמו תמיד לקראת הנסיעה  - בנוסף לאריזת המזוודה - הכנתי לי את התיק שאותו אני נושאת עלי.

אני מייחסת חשיבות רבה מאד לדברים שאני מכניסה לתיק, כי הם אמורים לשמש אותי בכל מקרה שיצוץ ככה פתאום על הדרך. 

גם כשאני לא בנסיעה אלא בשיגרת חיי, תמיד חשוב לי לוודא שיש עלי בתיק את כל מה שאני עשויה להזדקק לו.

ויותר מכך.

בדרך כלל יהיו אצלי בתיק גם דברים שאחרים עשויים להזדקק להם.

כך יש עלי תמיד ארנק כמובן אבל גם משקפי שמש ומברשת.

יש לי מסיכות (כן כן אני יודעת שרוב האנשים כבר לא עוטים מסיכות) וכמעט תמיד יש לי גם מסיכות רגילות (למקרה ש-T או מישהו אחר יצטרך) וגם מסיכות "ילדים" כי זה מה שהכי מתאים לי לשימוש. ולמקרה שאחד הנכדים יצטרך.

יש עלי מגבונים רגילים ומגבונים לחים. יש לי שפתון ויש לי קרם ידיים (שזו בעצם שפופרת קטנה של קרם גוף ממלון כזה או אחר).

יש לי מסטיקים ולעיתים גם סוכריות מנטוס מנטה - כי זה מה ש-T אוהב. 

לפעמים יש לי בקבוק מים קטן. לא תמיד, תלוי לאן אני יוצאת. כשאני טסה הבקבוק ריק כמובן כי לא מרשים להעלות נוזלים לטיסה. ואני ממלאה אותו אחר כך. 

וברור שיש לי טלפון.

כשאני טסה יש לי גם אוזניות (חוטיות ואלחוטיות) ומטענים שונים (לטלפון, לשעון...) ועט כמובן - לעולם אין לדעת מתי אזדקק פתאום לעט. 

באופן קבוע יש לי בתיק לפחות מטבע אחד של 5 שקלים. לעגלה של הסופר כמובן. 

וגומייה - למקרה שאני צריכה פתאום לאסוף את השיער. 

כשאני בארץ יש לי, בנוסף למפתחות של הבית והרכב, גם מפתח לדירה של בתי. למקרה שאוזעק פתאום לבוא לעזור עם הנכדים. 

ויש את ה"ערכה" של אמפי שכל החברים והמשפחה יודעים עליה - שמכילה כדורים נגד כאב ראש ונגד אלרגיה ופלסטר ותחתונית וטיפות עיניים וטיפות אף ו.....נו הבנתם. בטח שכחתי כמה דברים 

לאחות של גיסתי יש בכלל שני תיקים עליה באופן קבוע, ובאחד מהם תמיד יש לה בקבוק מים ופחית דיאט קולה. 

אמא שלי, למשל, הולכת בלי תיק בכלל. ואם יש לה משקפי שמש, מסיכה או כרטיס אשראי - היא צריכה להחזיק אותם ביד או שהיא דוחפת אותם אצל מי שנמצא איתה, שכן יש לו תיק (או פאוץ' - כמו אבא שלי). 

בקיצור - כל אחד והרגלי ה"תיק" שלו - אז ספרו לי מה יש אצלכם בתיק בדרך כלל? האם אתם בכלל הולכים עם תיק? ומה משתנה כאשר אתם יוצאים בערב, לטיול או חופשה, בארץ או לחו"ל? 

או אולי אתם מכירים הרגלים מעניינים של אחרים שנוגעים לתכולת התיק? 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר מורפיוס


יוני 17, 2022

מדור השרביט החם - זריעת קארמה

יש המאמינים בישות עליונה כמו אלוהים ושיטת ה"שכר ועונש" כפי שמופיעים למשל במקרא. 

בתורות המזרח מדובר הרבה על קארמה - שהעקרון שלה, אם הבנתי נכון, הוא שאנחנו בעצם אחראים על מעשינו ושלכל דבר שאנחנו עושים יש או תהיינה השלכות כלשהן מתי שהוא בחיינו (בגלגול הזה או באחד הבאים). 

מי שמאמין בכך מאמין הרבה פעמים שגם דברים שקורים בחיינו הם הבשלה של קארמה עבור מעשים שעשינו בעברנו או בגלגולים קודמים. 

בלי להיות דתיה או מסורתית ובלי להחליט עד כמה אני מאמינה בחוקי הקארמה בעולם, בחרתי לפני שנים לחיות על פי העקרון של זריעת קארמה טובה. אם לא יעזור, לא יזיק. עדיף להיטיב כמה שאפשר עם הזולת, עם העולם וגם עם עצמי (ובלי לפגוע באחרים) גם אם ההשלכות לא תהיינה ברורות לי ולא תבואנה לידי ביטוי באופן חד ומיידי וברור. 

כמו שנאמר - אין סמיכות אירועים בקארמה ולא ניתן לדעת מתי היא פתאום תבשיל. אך בינתיים אני חיה את חיי מתוך הבנה שכל מה שאני זורעת, לטוב ולרע, יבשיל בשלב כזה או אחר. ואני מעדיפה לזרוע טוב, כמה שיותר טוב. או לפחות לא לזרוע רע. 

אני יודעת שרבים מאיתנו כבר פיתחו ציניות וטוענים שכולם כל הזמן מונעים אך ורק על ידי אינטרסים, אין באמת אידיאלים ובעולם שלנו עדיף שכל אחד ידאג לעצמו כי אף אחד אחר לא יעשה זאת. וזה גם די נכון. ובכל זאת - בקטן, באחד על אחד, מתברר שזה לא כזה קשה, ואף מספק בצורה בלתי רגילה, לשאוף לזרוע טוב לב ומעשים טובים. כמה שאפשר. 

אז מה דעתכם? האם הקדשתם לנושא מחשבה אי פעם? האם אתם מסכימים או מתנגדים או שלא גיבשתם דיעה ברורה בעניין? 

כיתבו פוסט בנושא "קארמה" או "גורל" או "מקריות" או "שכר ועונש" או כל נושא שנושק לכך - בעד או נגד או סיפורים שממחישים את העניין. קשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי כאן

כתיבה מהנה. 


@התמונה מאתר @pinterest



יוני 10, 2022

מדור השרביט החם - בשר מתורבת - בשורה לטבעונים/ צמחונים ולכשרות?

 לאחרונה התחלנו לשמוע לא מעט אודות הבשר המתורבת. זה שיפותח כולו במעבדה ולא יכלול בשום שלב גידול, פיטום או הרג של בעלי חיים כלשהם. 

עדיין מוקדם אבל במועד כלשהו לא רחוק, אנו צפויים להיות מסוגלים לקנות בסופר המקומי סטייקים בשר טחון ועופות שיוצרו לגמרי במעבדה. 

מדובר במוצרי בשר שזהים לגמרי או כמעט לגמרי במרקם, בטעם ובערכים התזונתיים של הבשר המקורי.

ועכשיו מתחילות להישאל השאלות.

האם את הבשר הזה יאכלו טבעונים? 

האם הבשר הזה כשר לאכילה ובישול עם מאכלי חלב? 

בין אם אתם עצמכם צמחונים או טבעוניים ובין אם אתם אוכלי כל ואוהבי בשר מושבעים - מה דעתכם על הסוגיות האלה?

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן 

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר הידען


יוני 03, 2022

מדור השרביט החם - חמים וחמיות / חותנים וחותנות / כלות וחתנים - מתנה או סיוט?

 אלה מבינינו שנשואים או היו נשואים זכו ברוב המקרים לחם/חמות/חותן/חותנת.

אלה מבינינו שילדיהם התחתנו או בחרו בני זוג לחיים זכו בכלות ובחתנים.

הרבה בדיחות נאמרו והרבה דמעות נשפכו סביב מערכות היחסים האלה.

נושא מדור השרביט החם השבוע הוא מערכת היחסים עם אחד או כמה מהם.

ספרו על חם או חמות או חותן או חותנת  - בין אם יש/היתה שם אהבה גדולה ובין אם זה היה אסון. 

ספרו על כלה או חתן (או בן/בת זוג של אחד מילדיכם) באותו אופן.

אם לכם עצמכם אין סיפור כזה על עצמכם אתם מוזמנים לכתוב על היחסים בין אחד מהוריכם או אחיכם/אחיותכם עם החם/חמות/חותן/חותנת/כלה/חתן שלהם. 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי כאן.

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר lovepic.com


מאי 27, 2022

מדור השרביט החם - ערכה של מילה

 מהי ערכה של מילה שנאמרה? שנכתבה? 

מאז ומתמיד אני מתחבטת בשאלה הזאת.

אולי זו "שריטה" שלי אבל אני מייחסת חשיבות רבה מאד למילים שאותן אני אומרת או כותבת. יש לי תמיד הרגשה שאם אמרתי משהו, אני חייבת להיות אחראית על זה. אני לא יכולה סתם ככה להתחרט או להתעלם כאילו זה לא נאמר. אני לא יכולה סתם ככה לשנות את דעתי.

אני לא בטוחה אם ה"שריטה" הזאת היא תגובה לילדות שלי, לדרך שבה הורי התייחסו לכל מה שאמרתי, לעובדה שלמדתי בגיל צעיר מאד שכמו בסדרות הפשע האמריקאיות anything I say will be held against me בשלב מאוחר יותר.......

אבל מזה שנים רבות אני עדה לתופעה שבה כל אחד אומר מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה (וחלק ניכר מהזמן זה גם מוקלט או אפילו מצולם) ושנייה אחרי כן הוא מתכחש לזה או אפילו לא טורח להתכחש. אין שום חשיבות למה שנאמר. אנשים פולטים את השטויות (או לא שטויות) שלהם באופן חופשי בלי להרגיש אחראיים עליהן אחר כך. 

אני משתגעת מזה אבל בין אם זה בחדשות או בכנסת או בכל פלטפורמה אחרת, למילה שנאמרה אין הרבה משמעות. אנשים משנים את דעתם או את הצהרותיהם ומצפים שנתעלם ממה שנאמר לפני רגע או לפני שנה ורוצים שנאמין ונקח ברצינות את מה שהם אומרים עכשיו. עד הרגע הבא שבו יגידו משהו אחר, לעיתים הפוך לחלוטין. 

היום פיתחתי ציניות ברמה כזו שאני כבר לא באמת מאמינה לרוב דברים שנאמרים, וקצת עצוב לי. קצת מתגעגעת לתמימות שלי של פעם. 

מעניין אותי לשמוע איך זה אצלכם. האם גם אתם חושבים כמה פעמים לפני שאתם אומרים או כותבים משהו כי אתם מרגישים אחראים על המילים שלכם?

האם גם לכם קשה כאשר אנשים אומרים דבר ומייד אחרי כן את היפוכו בלי להניד עפעף?

מה ערכה של מילה בעיניכם?

כיתבו פוסט בנושא מכל זווית שנראית לכם מתאימה, וקשרו אותה למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה

כתיבה מהנה. 

הציטוט מיוחד ל Abigail Roux ומופיע באתר הזה


מאי 20, 2022

מדור השרביט החם - זיכרון הילדות היפה ביותר שלי

באחד מהפודקסטים שאני מקשיבה לו בזמן הליכת הבוקר הזכיר אחד המרואיינים את "זיכרון הילדות היפה ביותר שלי" וחשבתי שזה נושא מעולה למדור השרביט החם.

העלאת זיכרונות ילדות יפים עשויה להעלות חיוך על פנינו ולעניין ולשמח גם את קוראינו. 

אז קדימה - נסו להיזכר בזכרונות ילדות נעימים ויפים ולברור מתוכם את ה-זכרון ה-יפה ביותר - כיתבו עליו פוסט וקשרו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה והיזכרות מהנה :) 

נ.ב. עם כל שאלה, בקשה או הערה ניתן גם לפנות אלי במייל אל hwparparim@gmail.com וכמובן אשמח אם תציעו נושאים נוספים וחדשים למדור

@כל הזכויות שמורות לאתר YNET


מאי 13, 2022

מדור השרביט החם - מי אני בעיני אחרים?

בפוסט האחרון שלה, סיפרה עדי בזווית חדשה ושונה על הטיול שלה בניו זילנד לפני הקורונה והעלתה שאלות ותהיות לגבי היחס שקיבלה ממשתתפי הטיול ומדריכיו, וחשדות לגבי ההתרשמות שלהם ממנה.

בעצם אף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה חושבים עלינו האחרים סביבנו בכל רגע נתון - בני משפחה, חברים, מורים ומדריכים, עמיתים לעבודה, שכנים או אפילו נותני שירות. 

רוב הזמן אולי אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה דעתם אבל אין לנו באמת מושג איך הם רואים אותנו. 

בספרו האחרון של אופיר טושה גפלה יש סיפור אחד בשם "המלכה השקטה" שבו הוא דן בסוגיה הזאת של "מה אחרים חושבים עלי, מה אחרים אומרים עלי מאחורי הגב". זו סוגיה שעלולה לטלטל את עולמו של כל אחד, אם תהיה לו פתאום גישה למידע הזה.

זוכרת שבאחת משיחות הנפש שלי עם T הוא סיפר לי איך באחד מקורסי הפיקוד בצה"ל (כנראה בשאלון הסוציומטרי) הוא גילה להפתעתו מה חושבים עליו, איך רואים אותו כפחות אינטליגנטי וחכם ממה שהוא בעצם החשיב את עצמו. זה די זעזע אותו, ובצדק. 

במדור השרביט החם השבוע אני מבקשת שתכתבו על הנושא הזה מכל זווית שנראית לכם.

איך לדעתכם רואים אתכם אחרים, למשל. אפשר לדמיין שיחה דמיונית בין אנשים שמכירים אתכם שמדברים עליכם מאחורי גבכם. או ספרו אנקדוטה שקשורה לנושא הזה בדרך כלשהי.

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן. 

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר סרוגים


מאי 06, 2022

מדור השרביט החם - חברים או קוליגות?

יש סיפור שכבר הפך אצלנו במשפחה לבדיחה, איך לפני הרבה שנים, כשבעלי והשותף שלו עדיין היו מנהלים שכירים בחברת קייטרינג של מישהו אחר ובתי בת העשר'ה היתה באה לעבוד אצלו בבר בחופשים מבית הספר, ניגש אליה אחד מהעובדים שלהם ואמר לה שהוא חבר טוב של אבא שלה.

בתי הביטה בו במבט מזלזל משהו ופלטה "לאבא שלי אין חברים, יש לו קוליגות". 

ובאמת במהלך שנים רבות בעלי, שבילה את רוב שעות היממה ואת רוב ימות השבוע בעבודה, לא תיחזק מערכות יחסים חבריות. מי שהיו "חברים" שלו היו מי שהוא עבד איתם בפועל בכל רגע נתון. לא היה לו זמן לחברים. בקושי היה לו זמן למשפחה. 

עם רוב החברים שהיו לו בתיכון, בצבא ואחר כך בלימודים הוא לא השכיל לשמור על קשר, ונראה היה שזה גם לא ממש חשוב לו. 

יש אנשים ששומרים על קשר עם חבורה קבועה לאורך שנים - בין אם החבורה התגבשה בילדות או בנערות, בצבא או באוניברסיטה, במקום עבודה או כקבוצת הורים בגן של הילדים או שכנים - יש אנשים שנפגשים באופן קבוע עם קבוצה של חברים. 

יש כאלה שיש להם חבר או חברה הכי טובה שמלווים אותם שנים. עשרות שנים.

יש כאלה שמחליפים חברים מידי תקופה אבל שבכל רגע נתון יש להם את החבר או החברה "הכי טוב/ה" שאיתם מבלים או משוחחים או עוסקים בפעילות כלשהי שמשותפת לשניהם. 

אז איך נראים חיי החברה שלכם? איך הם נראו בילדותכם, בצעירותכם? מה השתנה כאשר התחתנתם, התגרשתם, הפכתם להורים, החלפתם מקום עבודה או מגורים? 

כתבו פוסט בנושא חברויות וחברים וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר המוסיקה

 

אפריל 29, 2022

מדור השרביט החם - על ווזווזים וצ'חצ'חים

 לגמרי במקרה ולגמרי באיחור (כי לא התעדכנתי בחדשות בזמן אמת) שמעתי על האמירה האומללה של שלמה גרוניך לקהל שלו וכמובן שמעתי גם את התגובות השונות לאמירה האומללה שלו.

גזענות ושנאת השונה או הפחד מהשונה אינן דבר חדש או יוצא דופן ואפשר לומר בבטחה שמאז שחר האנושות היא קיימת בצורה כזו או אחרת ולגמרי מאפיינת את בני האדם כקולקטיב.

אני גורסת שגם אם אדם ספציפי כזה או אחר לא לוקה בנטייה לגזענות או לפחות משתדל להתעלות על הנטייה הטבעית שמתעוררת בו מפעם לפעם, אפשר בשקט להכליל שכל בני האדם הם מטבעם גזענים בצורה כזו או אחרת. 

וזה הרבה יותר מאשר אנטישמיות או שנאת מוסלמים או עשירים מול עניים, יהודים מול ערבים, דתיים מול חילוניים, ימניים מול שמאלניים, לבנים / מלוכסנים / שחורים ועוד....וכמובן אשכנזים מול ספרדיים או מזרחיים (בגדול - לא אשכנזים) ויש גם תתי גזענויות שנתקלתי בהם כמו רומנים מול פולנים, למשל. כן, אין שום בעייה למצוא גזענות ושנאת השונה ובעיקר פחד או רתיעה ממי שאינו "כמוני" גם בין שכנים, בני משפחה, בני כיתה ועוד.

יש גזענות נגד הומוסקסואלים ויש שנאת נשים ויש....וואי אין לזה סוף. 

אבל נסחפתי.

היום אני דווקא רוצה כן להתמקד בנושא האשכנזים מול כל מי שלא אשכנזים, השד העדתי הזה שבכל פעם שנדמה שהנה הוא כבר נעלם ולא רלוונטי, יש מי שדואגים להחזיר אותו לחיים. 

ספרו על החוויות האישיות שלכם בנושא הגזענות בארץ או גזענות בכלל, מה דעתכם בנושא ואולי אפילו איך ניתן לרפא את הפצע הפתוח הזה שמתעקש בכל פעם מחדש להיפתח ולדמם על כולנו.

כתבו פוסט בנושא וצרפו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות, ובמקרה הצורך היעזרו בהסברים בפוסט הזה

מאחלת כתיבה מהנה ואחוות אחים לכולנו

@כל הזכויות שמורות למעריב


הפופולריים מכל הזמנים