השבוע נושא השרביט החם הוא איכות השינה שלנו.
פעמים רבות נתקלתי כאן בבלוגיה בדיבורים על נדודי שינה, כמובן על קושי לישון כאשר יש תינוק חדש בבית ועוד אזכורים שונים בהקשרים שונים לגבי איכות השינה של אנשים.
שינה היא דבר חשוב מאין כמוהו לבריאות שלנו.
אם הבנתי נכון, במצב קיצוני חוסר שינה עלול להרוג אותנו.
הרבה פעמים השאלה הראשונה שבעלי ואני שואלים זה את זו כשאנחנו קמים בבוקר היא: "איך ישנת?".
בגילנו, רלוונטית גם השאלה "כמה פעמים קמת לעשות פיפי?" 😉 אבל אצל הצעירים יותר זה בדרך כלל עדיין לא קיים.
איכות השינה שלי והרגלי השינה שלי עברו הרבה שינויים ותהפוכות מאז ילדותי הרחוקה ועד היום.
כשהייתי קטנה סבלתי מסיוטים בלילות ולכן פחדתי מאד ללכת לישון. הייתי מושכת ומושכת את שעות הערות והורי היו די אובדי עצות בהתמודדות מול הבעייה הזאת. הם היו נשכבים על ריצפה ליד המיטה שלי עד שהייתי נרדמת, אבל הרבה פעמים זמן קצר אחרי כן - כאשר שוב הייתי מתעוררת מחלום רע - הייתי קמה ומזדחלת ביניהם במיטה שלהם.
ההירדמות המאוחרת הזאת שלי גרמה כמובן לכך שהיה קשה לי לקום בבוקר. בגן חובה אני זוכרת שהגננת הזהירה את הורי שאי אפשר להמשיך להביא אותי לגן באמצע הבוקר, ושלקראת בית הספר עלי להתרגל לקום בזמן.
אז אני זוכרת שהתחילו גם להציב לי גבול עליון - אסור היה לי להיות ערה כאשר הסתיימו שידורי הרדיו, באחת עשרה בלילה. היה זה בתחילת שנות הששים ובשעה הזאת השמיעו את "התקווה", ההמנון הלאומי, ברדיו לפני סגירת השידורים עד למחרת בבוקר. התוצאה הישירה של האיום הזה היתה שפחדתי מ"התקווה" בכל פעם ששמעתי אותו. 🤣 לא בדיוק התוצאה שהורי כיוונו אליה.
הפחדים והסיוטים שלי נמשכו לאורך ילדותי, וכאשר הורי סירבו כבר לקבל אותי באמצע הלילה במיטתם, התחלתי לעבור למיטתה של סבתא שלי, שגרה אצלנו מאז שסבי נפטר כשהייתי בת ארבע וחצי, ובהמשך גם הזדחלתי למיטתו של אחי, כי למרות שהיה קטן ממני בחמש וחצי שנים, הספיקה לי התחושה של להיות עם מישהו בזמן השינה כדי לא לפחד.
מתי שהוא בסביבות גיל 12 הפסיקו סיוטי הלילה שלי ונרגעו גם רוב הפחדים שלי (סיפרתי על כך בפוסט הזה ) ובמשך כמה שנים ישנתי שינה שלווה ורצופה.
כאשר נולדו ילדיי כמובן שהשינה שלי היתה תלויה בעיקר בשינה שלהם. כאשר נולדה בתי היתה מתעוררת כל שעתיים/שלוש בהתחלה אבל הייתי קמה בקלות, מיניקה אותה ומחליפה לה חיתול וחוזרת לישון בלי בעייה. מהר מאד היא התחילה לישון לילה שלם, בערך משש אחר הצהריים ועד לארבע או חמש בבוקר. הרבה פעמים אחרי ההאכלה של הבוקר הייתי מצליחה להשכיב אותה לישון שוב למשך כשעתיים.
עם בני היה קשה יותר, הוא התקשה להירדם וקם הרבה פעמים בלילות, ולקח הרבה זמן עד ששוב ישנתי לילה שלם. אבל בתקופה ההיא בכל פעם שהתעוררתי, לא היתה לי שום בעייה להירדם מחדש.
בשנים ההן הייתי קמה מוקדם מאד כדי להגיע מרעננה לעבודה בתל אביב לפני הפקקים, ולכן בדרך כלל גם הייתי הולכת לישון מוקדם יחסית, בסביבות עשר או אפילו לפני כן. אני זוכרת שמעולם לא יצא לי לצפות בתכניות הלילה בטלוויזיה בגלל זה. אנשים היו מדברים על "החמישיה הקאמרית" או תכניות מאוחרות אחרות ולא היה לי מושג על מה הם מדברים.
בערך בשנות הארבעים לחיי שמתי לב שאני מתחילה להתעורר באמצע הלילה כדי לעשות פיפי. גם אז, נרדמתי מייד אחרי כן בלי בעיות.
מעולם לא היתה לי בעייה להירדם, גם בנסיעות, טיסות ובכל מקום בעצם.
בשנה שעברה היתה תקופה שבה התעוררתי הרבה מאד פעמים בלילה, לעיתים ממש כל שעה, אבל בעזרת 'רופאהחדשה', שלימדה אותי לאמן את שלפוחית השתן שלי וגם טיפלה באיזו דלקת סמויה שהיתה לי, חזרתי לקום פעם או מקסימום פעמיים בלילה בלבד.
סיוטים כמעט שאין לי בכל שנות הבגרות שלי, אבל אני בהחלט ישנה טוב יותר כאשר T ישן לצדי.
מאז שיש לי שעון ספורט, אני עונדת אותו גם בלילות ורואה שיחסית איכות השינה שלי היא טובה. יש לי מספיק שעות "שינה עמוקה" ומספיק "שנת חלום", בעיקר בחציו הראשון של הלילה.
אז איך אתם ישנים? האם סובלים מסיוטים או מנדודי שינה? האם קשה לכם להירדם או שאתם נרדמים אבל אז מתעוררים מוקדם מדי ומתקשים להירדם בחזרה? מה עובר עליכם בשעות הערות האלה, אם קיימות?
האם שנתכם כרגע מופרעת על ידי תינוק שהשתלט על יומכם ולילותכם? ואם כן, איך אתם מתמודדים עם זה?
האם אתם עובדים משמרות וצריכים להתאים את שעות השינה שלכם בכל פעם מחדש? ואיך זה משפיע על בריאותכם ומצב רוחכם?
האם מישהו מכם לוקח תרופות שיעזרו לו בשינה?
כתבו פוסט בכל נושא שקשור בדרך כלשהי לשינה או לאיכות השינה וקשרו אותו לכאן למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה. מי שעדיין מתקשה מוזמן לפנות אלי לעזרה בכתובת hwparparim@gmail.com
כתיבה מהנה ושינה ברוכה
