יולי 29, 2022

מדור השרביט החם - אז איך נפגשתם?

 שוב תודה לתיאו, הפעם לגמרי בעקיפין, על הרעיון לנושא השבוע במדור השרביט החם. 

תיאודורה ג'יימס, את לגמרי מהווה השראה עבורי בנושאים שונים ומגוונים. תבורכי. 

סיפורי "איך נפגשנו" איכשהו תמיד מעניינים, מרתקים, לעיתים מצחיקים, לעיתים מרמזים על עתיד מערכת היחסים שתהיה ולעיתים לגמרי לא קשורים. 

הורי, למשל, אמנם הכירו זה את זו הרבה שנים כי היו יחד בתנועת הנוער בחו"ל, אבל היא היתה מבוגרת ממנו בשנתיים (הוא בכלל היה בשכבה של אחותה הקטנה) ולא היה ביניהם קשר עד למסע שקבוצה מהתנועה ערכה לקראת העלייה לישראל. היה זה מסע בין קהילות יהודיות ברחבי דרום ומרכז אמריקה, שבו הם הופיעו בריקודים ושירים ופנטומימה והפיצו את הבשורה הציונית בקרב אותן קהילות. 

שניהם רקדו ריקודי עם, אבא שלי היה רקדן בחסד וגם שחקן ופנטומימאי לא רע בכלל, אמא שלי גם ניגנה בחלילית, וככה תוך כדי המסע הם הכירו והתקרבו ובאיזה שהוא שלב התאהבו - וזאת למרות שלשניהם היו בני זוג אחרים שחיכו להם כבר בארץ. למותר לציין שהם נפרדו מבני הזוג ההם והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. 

אני ו-T גם כן הכרנו זה את זו בבית הספר - גם הוא שנתיים מעלי - הלכנו לאותן מסיבות עם אותם חברים כל שבוע במשך יותר משנה ומעולם לא שוחחנו ואפילו לא רקדנו ביחד, אבל היתה מסיבה אחת די משעממת שבה לא ממש רקדנו, והתיישבנו על הריצפה והתחלנו לדבר......ואז הוא הזמין אותי לדייט....

מצחיק שרק אחרי שהתחלנו לצאת, כל החברות והחברים שאלו את עצמם איך הם לא חשבו על זה קודם. אבל באמת שעל פניו לא היינו הזוג שהיית חושב עליו. רק עמוק בפנים או בדיעבד אפשר היה להבין מה בעצם יש לנו במשותף. וגם כאן, השאר היסטוריה. 

בתי פגשה את חתני בטיול אחרי צבא בהודו. היא נסעה לגמרי לבדה ובכל מקום אליו הגיעה הצטרפה לקבוצות ישראלים שטיילו ביחד, אבל רק כאשר היא פגשה את החבורה של חתני היא מצאה איזשהו חיבור והיה לה כיף להישאר ולהמשיך לטייל איתם. בכלל היה לה איזה סיפור קצר עם חבר שלו, בעוד שהיא וחתני היו בהתחלה רק ידידים. בשלב כלשהו החבר נסע לנפאל לעשות איזה טראק, ואחרי כמה שבועות כתב לחתני, חברו הטוב, שיצטרף אליו, ושיביא איתו גם את בתי. במסע הזה מהודו לנפאל בתי וחתני התקרבו מאד אבל לא העזו לגלות לעצמם שהם בעצם התאהבו. רק כשהגיעו ופגשו את החבר והוא מייד ראה זאת והטיח את זה בפניהם - גם הם הודו בפניו ובפני עצמם לראשונה שזה פשוט קרה. וגם כאן - השאר היסטוריה. 

הסיפור של בני וכלתי הכי מצחיק. כלתי היתה כבר לקראת סוף התואר השני במוסיקה בבוסטון ובני היה שם כבר חצי שנה לאחר שנסע להשלים את התואר הראשון - באוניברסיטה אחרת למוסיקה - אחרי שאת תחילת לימודיו עשה כאן בארץ ברימון.

כלתי כבר היתה אז שבע או שמונה שנים בארה"ב ויצאה בעיקר עם בחורים רוסיים (בכל זאת היא אמנם היתה ישראלית אבל נולדה בבלרוס ועלתה ארצה בגיל ארבע), שבשלב ההוא נמאסו עליה לגמרי. היא הרימה טלפון לידיד נעורים שלה שחי באותן שנים בניו יורק, קיטרה לו על מצב ה"בנים" בבוסטון ולחצה עליו להכיר לה חברים ישראלים שלו שלמדו בבוסטון. הבחור לא ממש ידע מה לעשות עם הדרישה הזאת, ופתאום קפץ לו לראש בני - אותו הוא הכיר ממש ברפרוף מרימון - והרים לו טלפון בשיחה הכי הזויה שבני אי פעם קיבל בחייו. "תשמע" הוא אמר במבוכה גדולה, "יש לי ידידה טובה בבוסטון שמחפשת להכיר ישראלים, אכפת לך אולי לקחת אותה לדייט?" ובני - שהיו לו בסך הכל שתי חברות רציניות עד כה ומעט מאד דייטים פרט לכך, אבל היה בטוח שהוא כנראה לא בנוי לאהבה ולא היה מוכן להתפשר על מערכות יחסים כפי שהיו לו עד אז, שבהן אהבו אותו הרבה יותר ממה שהוא אהב בחזרה - משום מה הסכים. 

הבן הקמצן שלי קבע איתה בפיצריה מעבר לרחוב מהדירה השכורה שלו, כנראה גם כדי לא לבזבז עליה הרבה וגם כדי שיהיה לו קל לברוח הביתה אם זה לא יהיה מוצלח. אבל אחרי הדייט הראשון הזה הם לא נפרדו יותר לעולם. 

אז מה איתכם? יש לכם סיפורי "איך נפגשנו" או "איך הורי נפגשו" שבא לכם לשתף? כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו לכאן למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר yo-yoo


יולי 22, 2022

מדור השרביט החם - יחסי הורים/ילדים: חד סטריים או דו סטריים?

בעקבות אחד הפוסטים שלי ושיחה ארוכה בתגובות עם המגיב היקר המכנה את עצמו 'קוץ בתחת', בהשתתפותה של המגיבה היקרה 'פרי העץ', הבנתי שמדובר כאן בסוגייה שרבים מאיתנו מתחבטים בה.

יחסי הורים וילדים - עד כמה הם הדדיים? עד כמה הם חד סטריים? או אולי, עד מתי? 

בעולם החי יש מנעד רחב מאד של התנהגויות של הורים לצאצאיהם. החל מהטלת ביצים והפקרתן לגורלן, דרך שמירה עליהן לפחות עד שהן בוקעות, בחלק מהמקרים הזנה וטיפול בצאצא ואף חינוך להישרדות ברמה כזו או אחרת ובאחרים אף המשך מגורים או נדודים (במקרה של ציפורי נוד) ביחד הורים וצאצאים עד לעצמאות הסופית של ה"קטנטן". 

אצל בני האדם למדנו שהתינוקות נולדים "לא מבושלים עד הסוף" (ליובל נח הררי ואחרים יש תיאוריות מעניינות מאד על הסיבות לכך) ופועל יוצא מכך הוא, שאנחנו מטפלים הרבה יותר בילדינו ולאורך הרבה יותר זמן מאשר נהוג בעולם החי.

יש מגוון גם בתרבויות שונות בעולם, וקיימים מנהגים שונים בין הורים וילדים במקומות שונים ובארצות שונות. 

יש גם הבדלים שנובעים מן השינויים שהחברה האנושים חווה - מעבר מחיים בשבט או בקהילה למשפחות גרעיניות או מורחבות ובסופו של דבר - אינדיווידאולים שחיים בגפם. 

בארצנו ילדים חיים עד גיל מאוחר יותר בבית ההורים, בדרך כלל - בין אם זה נובע מסיבות כלכליות או מבחירה (של ההורים, של הילדים, של כולם). וגם כאשר אדם עוזב את בית הוריו, בארץ מקובל שנשמר ביניהם קשר הדוק, ביקורים תכופים, ובמקרים רבים - עזרה. בדרך כלל: עזרה של ההורים לילדים. בדרך כלל - בנושא הנכדים ובנושאים כספיים. לפעמים גם ענייני בישולים וכביסות. זה כבר ספציפי למשפחה. 

השאלה שעלתה היתה - עד כמה היחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים (ומאיזה גיל הם נחשבים כבר ל"בוגרים"?) אמורים להיות דו סטריים? 

האם הנתינה והעזרה שבאופן טבעי מתרחשת בכיוון הורה -> ילד, אמורה בשלב כלשהי להתחיל להיות הדדית? 

מתי מתרחש השינוי הזה שמביא לכך שפתאום הילד הבוגר הוא זה שמתחיל לדאוג ולטפל בהורה? 

מה דעתכם או איך זה התנהל אצלכם כילדים של....וכהורים של....?

כיתבו פוסט בנושא וקשרו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה (לחילופין הודיעו לי לכתובת hwparparim@gmail.com שיש לכם פוסט חדש בנושא ואני אדאג לקישורו).  

כתיבה מהנה 

@הזכויות לתמונה שמורות ליעל דר


יולי 15, 2022

מדור השרביט החם - למה לגברים אין תיקים?

נושא השרביט החם השבוע הועלה על ידי עדה  בפוסט שכתבה במענה לשאלת המדור מתאריך 24/6/2022 : מה יש לי בתיק?

עדה שאלה מדוע לגברים בדרך כלל אין תיקים, ולדעתי היה זה מוטי אור שענה לה שהוא דווקא כן הולך עם תיק.

גם בעלי, T, הולך עם תיק קטן שזרוק לו באלכסון על הכתף. 

הוא קטן ונוח ונכנסים בו בדיוק הארנק והמפתחות והטלפון.....לא הרבה יותר מזה.

אבא שלי מסתובב עם פאוץ' והרבה פעמים מכניס אותו מתחת לבגדים.


 אבל הרבה מאד גברים פשוט שמים את הכל בכיסים. ואז לפעמים הם מבקשים מהאשה שאיתם שתשים משהו אצלן בתיק....

אז אמנם נושא השבוע בשרביט החם הוא "למה לגברים אין תיקים?" אבל ייתכן מאד שיהיה לכם משהו אחר לגמרי לספר בנושא הזה של תיקים וגברים.

כיתבו פוסט ככל העולה על רוחכם בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר thecottonlondon.com



יולי 08, 2022

מדור השרביט החם - אוּפְּס😱!

 נושא המדור השרביט החם השבוע הוא תקלות. קלקולים שאנחנו עצמנו גרמנו להם בטעות. 

אני מניחה, שלכל אחד מאיתנו יש זכרונות (חלקם מרים יותר וחלקם מצחיקים יותר) של דברים שעשינו שגרמו לתקלה - בין אם טכנית ובין אם ביחסים עם אחרים. 

הרעיון עלה לי בעקבות תקלה שגרמתי לה בטלפון של T - שלהגנתי אומר שהיא קרתה כאשר ניסיתי לפתור תקלה קיימת, שעד עכשיו לא ברור לי מה היה המקור שלה (ולכן - כאשת מחשבים עם פז"מ - אני לא בטוחה שהיא לא תחזור על עצמה).

אני ידועה כפותרת העניינים הטכניים במשפחה ובקרב כל החברים, ובדרך כלל כולם פונים אלי עם שאלות, בקשות ובעיות הקשורות לטלפון, למחשב וכדומה.

במקרה של הטלפון של T, משהו קרה לפני כמה חודשים (ורק עכשיו שמנו לב) שגרם לכך שפגישות (ואחר כך התברר שגם אנשי קשר) שהוא הגדיר בטלפון באפליקציות של לוח השנה (ושל אנשי הקשר) שמקושרים לחשבון הגוגל שלו, לא הסתנכרנו ולא התעדכנו לחשבון הגוגל שלו באמת. כלומר, הם לא הופיעו במחשב תחת לוח השנה ואנשי הקשר של גוגל, והם לא הופיעו תחת חשבון הגוגל שלו שמוגדר גם אצלי בטלפון. 

כשבדקתי את הגדרות סנכרון הגוגל שלו בטלפון, ראיתי שהסינכרון האחרון בוצע באפריל השנה, אבל כמה שניסיתי לגרום לו לסנכרן כעת ידנית - זה לא עבד. עד עכשיו לא ברור לי למה.

הטעות שלי היתה כמובן שלא עשיתי קודם כל ייצוא או גיבוי כלשהו למה שהיה לו בטלפון לפני שניסיתי לתקן בכל מיני דרכים. ברור שאכלתי את עצמי אחר כך וגם הוא אכל לי את הראש לא מעט. 

מה עשיתי? מחקתי את חשבון הגוגל שלו מהטלפון ואז הגדרתי אותו מחדש. כמו שנאמר : אוּפְּס!  או אם לצטט את ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" : BIG MISTAKE!

אמנם ה"תקלה" תוקנה, ומאותו הרגע נראה שהתחיל שוב הסנכרון בין הטלפון לשאר המכשירים המוגדרים עם חשבון הגוגל שלו. אבל. כל הפגישות ואנשי הקשר שהיו מוגדרים רק בטלפון שלו נעלמו. מאות אנשי קשר, התברר. אנשי מקצוע ולקוחות ועמיתים ו....מי יודע? 

שמעתי ממנו אמירות כמו "זהו, אני לא יכול לעבוד יותר!" אפשר לדמיין את השאר. 

את ה"אוּפְּס" אני זוכרת (ולא לטובה) מהתקופה שעבדתי במקום עבודתי האחרון, כאשר עובד אחד בצוות שלי ביצע איזו פעולת שידרוג שלא הצליחה בלי לגבות לפני כן את המצב הקיים. ושמענו ממנו כזה "אוּפְּס" קטן שעלה לנו בלילות לבנים והרבה עבודה. 

מי שמכיר אותי מבין מיד שהתקלה הזאת הדירה שינה מעיני (בנוסף לג'ט לג) עד שעלה לי רעיון לשלוף מתהום נשיית המגירה את הטלפון הישן של T ולנסות לייצא משם את כל אנשי הקשר לפני שהוא מספיק להסתנכרן מחדש.....שלחתי את הקובץ המיוצא אל T ו.........הוא אכן הודיע לי שכל האבידות נמצאו. פיווו! נשמתי לרווחה. אבל כמובן שלא כל התקלות מסתיימות כך.

אז..........האם גם אתם גרמתם אי פעם לתקלה כזאת, שגם גרמה לשיבוש וגם הרגיזה מישהו מאד? 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה

כתיבה מהנה

@כל הזכויות שמורות לאתר publicdomainvectors.org


יולי 01, 2022

מדור השרביט החם - הפרעות אכילה ושאר ירקות

 בעקבות הפוסט גלוי הלב והמרגש של עדי "היסטוריה של השמנה" חשבתי שמן הראוי לשים נושא כזה במדור השרביט החם.

כמו שעדי הזכירה בפוסט שלה, כשאנחנו היינו צעירות, "הפרעות אכילה" היו הגדרות שהצמידו לתסמונות כמו אנורקסיה ובולימיה, ופחות ייחסו את המונח לאכילה כפייתית והשמנת יתר, אכילה בררנית, אכילת "ניחומים" וכדומה. 

לרבים מאיתנו יש סוג כזה או אחר (גם עם מזערי) של הפרעות אכילה. 

יש את הילדים האלה שפתאום לא נוגעים במאכלים בצבע מסוים.

יש מרקמים שאנחנו לא אוהבים.

יש מבינינו שעיקר התפריט שלהם מורכב מבצקים מסוגים שונים.

יש את אלה (מכירה אישית אחד) שאם הם לא מקבלים כל יום את מנת השווארמה שלהם הם נהיים עצבניים.

יש אנשים שכל הזמן עסוקים במה וכמה אוכלים אנשים שסביבם, ולא רק במה שהם עצמם אוכלים או לא אוכלים. 

לכלתי היו תקופות שרק בחורף היא היתה אוכלת סוג מסוים של אוכל או שותה קפה ורק בקיץ משהו אחר. לשמחתי זה עבר לה. 

כתבו פוסט בנושא הפרעות  או מוזרויות אכילה שלכם או של אחרים (קלות או כבדות) וקשרו אותו למדור השרביט הם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן

אז תודה רבה לעדי על הרעיון, וכתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר כמוני


הפופולריים מכל הזמנים