הנושא החם - לאיזה גיל הייתם רוצים לחזור (אם בכלל)? / עורך מוטי אורגד

 לפעמים הייתי רוצה להיות צעיר יותר.

בכל זאת, העולם שייך לצעירים, או אולי בעצם העתיד שייך לצעירים.

לא שאני זקן, אבל בגילי (56) אני בהחלט כבר לא צעיר.

למרבה המזל לא ניתן לחזור להיות צעירים יותר (בניגוד לאפשרויות הכמעט אינסופיות להיראות צעירים יותר), לכן אני לא באמת צריך להתלבט אם אני רוצה להיות שוב בן 17, 20, 30 או אולי בן 40, אבל כתרגיל מחשבתי וכנושא לכתיבה - אם זה באמת היה אפשרי, האם הייתם רוצים לחזור להיות צעירים יותר?

 אם כן - לאיזה גיל ולמה?
ואם לא - למה לא?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר למדור בתגובות.

הפוסטים החמים

1.  גיל 13, 16, 18 / אריק בנדק חביב

2. בחזרה בזמן? / קנקן

3. למה ולאיזה גיל הייתי רוצה לחזור? / מוטי אור

הנושא החם - מחאת קפלן לאן / עורך טליק חרובי

המחאה מתנהלת כאן כבר 25 שבועות בתל אביב כמובן, אבל בעוד כ- 100 צמתים ,ערים,ישובים ברחבי הארץ.
וכולנו, הן תומכי ההפיכה המשטרית והן מתנגדיה שואלים עד מתי קפלן בצורה הזאת.

ומה יקרה למחאה לאחר שתומכי הרפורמה שספגו מכה כשקארין אלהרר נציגת האופוזיציה נבחרה בקולותיהם של עריקים מהקואליציה לחברה בועדה לבחירת שופטים. 

החוקים שנחקקו בועדת חוקה, חוק ומשפט רותחים במגירות חברי הקואליציה, נתניהו מתמוטט תחת לחציי תומכי הרפורמה והנהגת המחאה חייבת לשנות פאזה לדברי חלק מהחברים ולעשות מהלך.

לאור תוצאות הבחירות ללשכת עורכי הדין, והכרזת עמית בכר כמנצח,  מה תהיה תגובת המחאה אם הממשלה תחליט לבטל את הייצוג של לשכת עורכי הדין שבראשה עומד מתנגד להפיכה המשטרית בועדה לבחירת שופטים?

האם לטעמך כדאי לעלות מדרגה במחאה, לכיון מרי אזרחי לא אלים כהצעתו של אהוד ברק
שבו נפסיק לשלם מיסים, נשבות מעבודה, נחסום כבישים וכו' וכו'

או שנמשיך להיות ילדים טובים וחביבים ונמשיך לצעוד עם דגלי ישראל גם בשבוע ה-50 ללא תכלית?

נשמח לדעתכם.

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר לרשומה זאת בתגובות.

הפוסטים החמים

1. סוכני הרשע / ענת פרי

2. זה הזמן להתעורר / קנקן

3. מחאת קפלן לאן / מוטי אור

4. מלאכת המחאה / אריק בנדק חביב

5.  אלון הראל: “בישראל של היום יש מקום למרי אזרחי (לא אלים)” / עופרה עופר אורן

הנושא החם - מה בית הספר הרס לך (ומה הוא תרם) / עורך מוטי אורגד

 ברשומתה על ספרים שאהבה בילדותה  ציינה adiad  כי בית הספר הרס לה את חוויית הקריאה. בתור ילדה היא אהבה לקרוא ספרים, אבל במילים שלה -

"הצורך לנתח כל משפט או בחירת מילים במקום פשוט להנות מהסיפור די גרם לי לסלוד מספרות רצינית".

כתבתי בתגובה שעצוב שזה מה שבית הספר גרם לה והיא ענתה שמערכת החינוך הרסה להרבה אנשים הרבה מקצועות כולל מתמטיקה ומדעים.

אני לא בטוח אם זה קרה לי... אחשוב על כך.

האם זה קרה לכם? אולי להיפך? אולי דווקא מערכת החינוך גרמה לכם לאהוב מקצועות מסוימים?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר לרשומה זאת בתגובות.

הפוסטים החמים

1. מה בית הספר תרם ומה הוא הרס / מוטי אור

2. בית ספר הזיק?, תרם? / אריק בנדק חביב

3. מה בית הספר הרס לי / טליק חרובי

4. מה בית הספר תרם ומה הזיק / אסתי

5. על בחירות הורים בבתי ספר  / קנקן

6. מה בית הספר הרס ומה תרם / עדי אדלר

הנושא החם - ספרים שאהבתי בילדותי / עורך מוטי אורגד

 adiad כתבה בבלוג שלה רשומה בנושא שהוצע ע"י Wordpress- "מה היה הספר שהכי אהבת בילדותך?"

אני לא אוהב את ההגדרה "הכי אהבת" - וגם adiad לא אהבה את ההגדרה הזאת וציינה כמה וכמה ספרים שהיא אהבה בילדותה - חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות.

חשבתי גם אני על ספרים שאהבתי בילדותי ואני יכול לציין קלות את אייבנהו של סיר וולטר סקוט  שכבר כשקראתי אותו בתור ילד היה כבר בן כ- 150 שנה ואת "חוודג'ה נאסר א-דין" שלא זכרתי או לא ידעתי מי כתב אבל בחיפוש באינטרנט הופתעתי לגלות שמדובר בסופר רוסי בשם סולביוב.

כשאני חושב על כך, הספרים שאהבתי בילדותי היו תלויים בעיקר בשאלה איזה ספרים היו בבית (או בספריה).

מה אתכם? איזה ספרים אהבתם? באיזה גיל?  

ספרו על הספרים ועל עצמכם באותו גיל ואל תשכחו לקשר לרשומה זאת בתגובות. 

הפוסטים החמים

1.  לין הגדול ולין הקטן - ספר ילדות מיוחד שאהבתי ועוד / קנקן

2. ספרים שאהבתי בילדותי - חלק שני / עדי אדלר

3. ספרים שאהבתי בילדותי / אריק בנדק חביב

4. ספרים שאהבתי בילדותי / מוטי אור

הנושא החם - היחס שלנו לדת / עורך מוטי אורגד

 adiad פרסמה בבלוג שלה רשומה בנושא "האם יש לך אורח חיים דתי?"  לפי המלצת כתיבה יומית של WORDPRESS.

הנושא הזה בישראל הוא מעניין. כפי שכתבתי לה בתגובה, יש בישראל הבחנה עקרונית בין "חילוניים", "מסורתיים", "דתיים" ו-"חרדים", אבל למעשה יש קשת מאוד רחבה ולדעתי אף אחד לא מקיים את כל מצוות ומנהגי הדת במלואם.

אני יכול גם להוסיף שאת שתי הקבוצות האחרונות - דתיים וחרדים - אנו לרוב מזהים לפי לבושם (או פריטי לבוש מסוימים), אבל לא כל מי שחובש כיפה הוא באמת דתי ולא כל מי שאינו חובש כיפה (או מי שלובשת מכנסיים) אינו בהכרח לא דתי.

אני לדוגמא אתאיסט. אני לא מאמין בקיומו של אלוהים. יחד עם זאת אני מכבד את המאמינים ואת אמונתם ומקיים חלק מהמצוות היהודיות - הדוגמאות הבולטות הן שאני צם ביום כיפור (אם כי בשנים האחרונות אני שותה מעט מים במהלך הצום) ולא אוכל חמץ בפסח. אני גם לא  אוכל אוכל שהוא ממש לא כשר, אבל זה קשור גם לעובדת היותי טבעוני...

מה היחס שלכם לדת? איזה מצוות אתם מקיימים? איזה אתם לא מסוגלים להבין? מה היחס שלכם לאנשים שהאמונה שלהם שונה מאוד משלכם?

כתבו רשומה בנושא וקשרו אותה למדור בתגובות פה.

פוסטים בנושא החם:

1. יחסי לדת ולאמונה / קנקן

2. היחס שלנו לדת / עדי אדלר

3. כן או לא, האם יש באמצע? / אריק בנדק חביב

4. היחס שלנו לדת / מוטי אור

5. דתות- חודש 7 / עדי בעולם