חלקנו תומך ברפורמה שעשויה להביא עלינו דיקטטורה מלא מלא
וחלקנו מתנגדים לה.
אני רוצה להציע כאן אלטרנטיבה שכבר מדוברת ויכולה לתת פתרון למצוקה של כולנו.
אני מציע להקים פדרציה.
בוא נבדוק ביחד את ההגדרה של הדבר הזה:
פדרציה היא מדינה שמורכבת מברית של מדינות שכל אחת מהן שומרת על עצמאותה בעניני פנים, אך הענינים הכלליים כגון, מדיניות חוץ, צבא, מכס וכו' הם בסמכות השלטון המרכזי.
ארצות הברית, ברית המועצות לשעבר, גרמניה, קנדה ושוייץ הן פדרציות.
איך עושים את זה? ראשית מקימים צוות חשיבה שמורכב מכל נציגי האוכלוסיות המגוונות בישראל:
חילונים, חרדים, דתייים מהציונות הדתית, ערבים ומזרחים שומרי מסורת.
הם ישבו , ימפו את הצרכים של כל אוכלוסיה ויגדירו מה הכי טוב לאוכלוסייתם.
ברור לי,שזה לא תהליך קצר, ברור לי שאין לי הפעוט את כל התשובות לשאלות שיעלו גם כאן מן הסתם.
אבל בחזון שלי, בסוף יווצרו על השטח הלא גדול של מדינת ישראל, כמה מדינות שכל אחת תנהל את חייה כרצונה ומעליה בעזרת נציגים נבחרים ינוהל צבא שיגן על המדינה, מערכת משפט שתתערב כמה שפחות בבתי המשפט של מדינות הפדרציה השונות ומדיניות חוץ אותה תקבע הממשלה שתיבחר מנציגים שיגיעו מהפדרציה.
לכל מדינה יהיו חוקים שהיא תחליט עליהם , מערכת מיסוי נפרדת ושאר סמכויות שלטוניות שבדרך כלל מניעים כלכלת מדינה ומוסדותיה.
זה אולי נשמע כרגע הזוי משהו לא הגיוני ובעיקר רחוק.
אבל זה יכול להיות פתרון הוגן למחלוקות שכרגע לא ניתנות לגישור ופותרות בעיה של שנאה שיכולה להביא למלחמת אזרחים.
אשמח לשמוע דעות נוספות של הבלוגרים היקרים על המחשבה הזאת.
ואל תשכחו להוסיף קישור לרשומות שלכם בתיבת התגובות!
בני האדם מתחלקים לשני סוגים: אוהבי כלבים ואוהבי חתולים.
בעצם שלושה: אוהבי כלבים, אוהבי חתולים ואוהבי כלבים וחתולים.
או אולי ארבעה? אוהבי כלבים, אוהבי חתולים, אוהבי כלבים וחתולים וכאלה שלא אוהבים לא חתולים ולא כלבים.
אני כבר רואה את ההתרעמות של אוהבי התוכים... והאוגרים. והנחשים.
בקיצור, היחס של בני האדם לחיות מחמד הוא מורכב.
מה אתכם? האם יש לכם חיית מחמד (או חיות מחמד)? אולי אתם רוצים חיות מחמד אך יש סיבות המונעות מכם לאמץ (או לקנות) את החיה שרציתם? ואולי יש לכם חיית מחמד אבל היא לא זאת שרציתם?
כתבו רשומה בנושא (אפשר ואף רצוי לצרף תמונות של חיות המחמד שיש לכם) ואל תשכחו לקשר למדור זה בתגובות
תראו אני רוצה להזמין אתכם לכתוב על חווייה שמשנה חיים שחוויתם בעברכם ולהזמין אתכם לצרף לה פסקול של התקופה.
אצרף פוסט שכתבתי בדצמבר 2009 :
במלחמת לבנון הראשונה (קיץ 1982) ישבנו באוגוסט 60. אוגוסט היה הציר שהלך והתפתל בתוך הרי השוף מזרחית לביירות. מוזר איך למרות שעברו כל כך הרבה שנים אני עדיין זוכר שמות של צירים, דרכים שברשת הקשר הצה"לית קיבלו שמות שמסתבר שיש אנשים כמוני למשל שכבר יזכרו אותם כל החיים.
ציר החוף שהלך מראש הנקרה עד ביירות נקרא בוקיטו וקצת אחרי העיירה דאמור יש פניה ימינה לתוך ההרים, על ציר שנקרא טיסומן.
היחידה שלנו ישבה באוגוסט 60 בפאתי העיירה עליי שם בארמון שכנה מפקדת האוגדה. אנחנו שכנו במרפסת של וילה. לא עשינו הרבה באותו קיץ של 1982,
תפקידנו היה לאבטח ולהוביל שיירות אספקה לכוחות שהיו בתוך מזרח ביירות, במעבר המוזיאון שהיה המקום הכי חם במזרח התיכון באותה עת אבל לא בזה רציתי לעסוק. היינו בלבנון, בוילה וזמננו כאמור היה די פנוי ושמענו הרבה מוזיקה. קצת לפני המלחמה ההיא יצא תקליט של להקה חדשה באותה עת, תקליט שקראו לו 24" שעות ביממה" , ללהקה קראו בנזין.
" גשר צר, סע ישר, בדרך העולה
שביל עפר, לא מוכר, פונה אל עיר גדולה
אוחז בהגה בכל הכח, רוצה כל כך לברוח
אני בעצם לא יודע לאן, אבל אני נוסע בתוך הערפל"
בנזין הייתה להקה מהקריות שליד חיפה ,לקח להם זמן להגיע להשמעות ברדיו, כי איתם ביחד באותו זמן על המקום של להקת הרוק המקומית התחרתה להקה שהייתה יותר מתוקשרת, להקת תיסלם שחלק מחבריה היו טכנאים בגלי צה"ל וככאלה הגישה שלהם לרדיו הייתה קלה הרבה יותר.
תיסלם הייתה להקה מצויינת אבל בנזין הייתה להקה של אלה שלא באו מהמילייה התל אביבי הנכון והיה מאוד קל להזדהות איתם, עם ההיסטוריה שלהם עם המאבק להכרה במי שהם עם העובדה שידעו לתת בראש.
"עיר קטנה, עיר סגורה הלכה לישון מוקדם
אפילו אם יהיה לי רע אני לא חוזר לשם
עובר בצומת ממשיך לנוע ליעד לא ידוע
מאחורי נעלתי דלת, מלפני אספלט ומלט חושך מסביב
אבי מתחיל משמרת לילה, ואמא בטח ישנה מזמן
לא יודעים אבל הלילה
אני נוסע, אני נוסע, אני נוסע, רחוק מכאן."
מתוך השיר ,משמרת לילה'
מילים יעקב גלעד
לחן יהודה פוליקר
בנזין התאימה לי כמו כפפה ליד, היא לא בלבלה את המוח, היא נתנה בראש ולא התפנתה לשום פוצי מוצי. הם שרו על החיים, האכזבות, מזג אוויר מחורבן, געגוע.
ואני שישבתי על מרפסת בוילה בין עליי לבחמדון מול ביירות ומצאתי שהמוזיקה הזאת מדברת אלי, לתוך הפנים.
ישבנו באוגוסט 60 , חודשיים אם אני זוכר נכון, ליווינו שיירות לביירות ובחזרה לארץ, סוג של רוטינה סיזיפית שהייתה מלווה בפחד כי נסענו בעיקר בלילה ואחרי חודשיים השתחררנו וחזרנו איש איש לביתו.
כשחזרתי מהמלחמה ההיא וכמו חברי בנזין שעברו בלילה אחד מהקריות לתל אביב, כך אני החלטתי לעזוב את ירושלים ולעבור לתל אביב. 10 שנים גרתי בתל אביב, לאורך כל שנות ה- 80 עד 1992, מי שלא חווה את הבדידות והניכור של עיר גדולה לא יבין על מה אני מדבר, לקח לי זמן להתרגל לעיר, הכרתי מעט מאוד אנשים בהתחלה והרגשתי די בודד, זה השתנה לשמחתי אחרי חצי שנה בערך ועדיין התגעגעתי לקשר, למגע חם והשירים של להקת בנזין הקלו במעט את ההרגשה כי אם מישהו כתב את השיר הזה, הוא ודאי הרגיש מה שאני הרגשתי ששמעתי אותו:
" ברחובות כיבו מזמן את הניאון
את נראית לי עייפה נלך לישון
האור דולק בחדר השני
אבל מישהו בוכה וזה לא אני
אני רוצה לשמור עלייך ועלי
היום עבר עלינו יום קשה מידי
בחוץ יורדים עכשיו גשמי ברכה
ואת בוכה ואת בוכה
ספרי לי מה כבד עלייך
את כל מה שחבוי בך ונרדם
אני אמחה את דמעותייך
ורק שלא תבכי עוד לעולם
אין מקום לדאגה היי שקטה
אני איתך,את לא לבד לעת עתה
עכשיו הכל זורם כאן במנוחה
ואת בוכה ואת בועה
מילים יעקב גלעד
לחן: קיטש' אמסלם
בקיץ ההוא של 1982 הייתי בלבנון ועברתי לתל אביב מירושלים ויודה פוליקר, קיטש' אמסלם, בנג'ו קימחי ואלי חדד עשו לי את השנה ההיא והשנים שיבואו אח"כ.
להקת בנזין החזיקה מעמד שנתיים ואז התפרקה כשפוליקר נוסק לגבהים שאף אחד לא חשב שהיא יגיע אליהם.
רק צריך לזכור שההתחלה הייתה בלהקת קשת יום מהקריות שליד חיפה שבלי פוצי מוצי ובלי חרתא ברתא עשתה את זה לכל חברי מועדון הלבבות הבודדים:-)
* אל תשכחו לשתף קישור לרשומה שלכם בתגובות לפוסט זה.
רובנו או לפחת חלקנו עובדים (או עבדנו בעבר) בעבודה קבועה - כזאת שקיבלנו הכשרה כלשהי אליה (אולי קורס, אולי לימודים באוניברסיטה ואולי סתם חפיפה של חצי שעה עם מי שהחלפנו).
אבל לרבים מאתנו יצא גם לעבוד בעבודות זמניות בעבר. חלקנו אולי עובדים בעבודות זמניות גם היום...
מה מאפיין עבודה זמנית? מן הסתם היותה זמנית. אבל לפעמים הזמני הוא הקבוע.
לדעתי "עבודה זמנית" היא כזאת שאנחנו יודעים שהיא לא זאת שרצינו ושנעזוב אותה לאחר תקופה מסוימת.
לפי הגדרה זאת יכול להיות שגם העבודה הקבועה במשפט הראשון תיחשב על ידינו כזמנית.
כתבו לנו על העבודות הזמניות בהן עבדתם, או שאתם עדיין עובדים בהן, או שאולי אתם חושבים שייצא לכם לעבוד בהן בעתיד...
