אותי. האפשרות להשתמש בפסבדונים או ב"ניק" [כינוי] היתה פתרון נהדר.
כמה חירות חגגתי אז, משידעתי שאף אחד לא יידע מי האדם מאחורי הטקסט, ממש הגשמת
התיאורייה של "מות המחבר", רק הטקסט חשוב, הביוגרפיה, הסובייקט המלא, חסר ערך.
אבל אז גילינו שיש כתובת למחשב "איי.פי" ולפי הסדרות השונות, עד למחשב מסוים בבית קפה אינטרנט מסוים. חלק מהאנשים החלו להיזהר עם הפה שלהם, ואותה חירות שהפכה ל"שחרור" של כל הזוהמה הנפשית הזורמת לה תדיר במעמקי ה"איד" או כל מקום גיאוגרפי/אדריכלי אחר, שנתנו לו שם מומחי נפש.
אחת מהתוצאות של השחרור, החירות היא שרבים רבים משתמשים בשם אחר, לא בגלל רצונם לשחרר את סרחי העודף בנשמתם, אלא ובעיקר כדי להגן על עצמם ממיני מציצינים או קרובי משפחה בלתי נסבלים.
בקורס בטחון גלישה באינטרנט שעברתי בביה"ס, הראו לנו את הקלות הבלתי נסבלת של פריצה לח-ן, לאיסוף מידע עליי, וכן למדוני איך להגן על עצמי. מה לא לפרסם לעולם, איך לבנות פרופיל ידידותי, מוס מידע אך לא כזה שיהווה סכנה.
התוצאה היתה, אצלי, שימוש בכמויות של כינויים שאפילו אני כבר לא זוכר אותם. ב"תפוז" יש לי קרוב ל- 10 פרופילים וכינויים. היום יש לי שלושה. אחד מוקדש לפורום ימני קיצוני בו אני אוהב כמו עוד כמה אמיצים להכעיס את הביביסטים,
שמקללים אותנו ללא הכרה, ובחוסר חוכמה משווע. אחר לפורום שכולו חזרה לאיזו ילדות שכבר איננה, אבל יש בי רצון לשמר. פורום של סיפורים, סדרות טלוויזיה של פנטזיה וכו'
וישנם הבלוגים:
נדמה לי שכתבתי פעם שפתחתי כמה וכמה בלוגים בימי חיי. חלקם במועט בשמי האמיתי [השלישייה כאן ב"פרפרים"] מרביתם בכינויים שונים ומשונים.
כיום, כשאני בעל ניק/כינוי ברשתות חברתיות שהוא שמי האמיתי אני שואל את עצמי:
מהי הסיבה שאחרים משתמשים בכינוי/בניק? מדוע בניק/בכינוי הספציפי שלהם?
זהו נושא השרביט החם השבוע
אל תשכחו לקשר את הרשומה שלכם למדור בתגובות!
הנושאים החמים
1. גאנדלאף - אריק בנדק חביב
2. בשמי או לא בשמי - עדי אדלר
3. בשמי או לא בשמי - מוטי אור
4. בשמי או לא בשמי - אמפיארטי
5. בשם ובכינוי - קנקן
