מדור השרביט החם - ערכה של מילה

 מהי ערכה של מילה שנאמרה? שנכתבה? 

מאז ומתמיד אני מתחבטת בשאלה הזאת.

אולי זו "שריטה" שלי אבל אני מייחסת חשיבות רבה מאד למילים שאותן אני אומרת או כותבת. יש לי תמיד הרגשה שאם אמרתי משהו, אני חייבת להיות אחראית על זה. אני לא יכולה סתם ככה להתחרט או להתעלם כאילו זה לא נאמר. אני לא יכולה סתם ככה לשנות את דעתי.

אני לא בטוחה אם ה"שריטה" הזאת היא תגובה לילדות שלי, לדרך שבה הורי התייחסו לכל מה שאמרתי, לעובדה שלמדתי בגיל צעיר מאד שכמו בסדרות הפשע האמריקאיות anything I say will be held against me בשלב מאוחר יותר.......

אבל מזה שנים רבות אני עדה לתופעה שבה כל אחד אומר מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה (וחלק ניכר מהזמן זה גם מוקלט או אפילו מצולם) ושנייה אחרי כן הוא מתכחש לזה או אפילו לא טורח להתכחש. אין שום חשיבות למה שנאמר. אנשים פולטים את השטויות (או לא שטויות) שלהם באופן חופשי בלי להרגיש אחראיים עליהן אחר כך. 

אני משתגעת מזה אבל בין אם זה בחדשות או בכנסת או בכל פלטפורמה אחרת, למילה שנאמרה אין הרבה משמעות. אנשים משנים את דעתם או את הצהרותיהם ומצפים שנתעלם ממה שנאמר לפני רגע או לפני שנה ורוצים שנאמין ונקח ברצינות את מה שהם אומרים עכשיו. עד הרגע הבא שבו יגידו משהו אחר, לעיתים הפוך לחלוטין. 

היום פיתחתי ציניות ברמה כזו שאני כבר לא באמת מאמינה לרוב דברים שנאמרים, וקצת עצוב לי. קצת מתגעגעת לתמימות שלי של פעם. 

מעניין אותי לשמוע איך זה אצלכם. האם גם אתם חושבים כמה פעמים לפני שאתם אומרים או כותבים משהו כי אתם מרגישים אחראים על המילים שלכם?

האם גם לכם קשה כאשר אנשים אומרים דבר ומייד אחרי כן את היפוכו בלי להניד עפעף?

מה ערכה של מילה בעיניכם?

כיתבו פוסט בנושא מכל זווית שנראית לכם מתאימה, וקשרו אותה למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה

כתיבה מהנה. 

הציטוט מיוחד ל Abigail Roux ומופיע באתר הזה

מדור השרביט החם - זיכרון הילדות היפה ביותר שלי

באחד מהפודקסטים שאני מקשיבה לו בזמן הליכת הבוקר הזכיר אחד המרואיינים את "זיכרון הילדות היפה ביותר שלי" וחשבתי שזה נושא מעולה למדור השרביט החם.

העלאת זיכרונות ילדות יפים עשויה להעלות חיוך על פנינו ולעניין ולשמח גם את קוראינו. 

אז קדימה - נסו להיזכר בזכרונות ילדות נעימים ויפים ולברור מתוכם את ה-זכרון ה-יפה ביותר - כיתבו עליו פוסט וקשרו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה והיזכרות מהנה :) 

נ.ב. עם כל שאלה, בקשה או הערה ניתן גם לפנות אלי במייל אל hwparparim@gmail.com וכמובן אשמח אם תציעו נושאים נוספים וחדשים למדור

@כל הזכויות שמורות לאתר YNET

מדור השרביט החם - מי אני בעיני אחרים?

בפוסט האחרון שלה, סיפרה עדי בזווית חדשה ושונה על הטיול שלה בניו זילנד לפני הקורונה והעלתה שאלות ותהיות לגבי היחס שקיבלה ממשתתפי הטיול ומדריכיו, וחשדות לגבי ההתרשמות שלהם ממנה.

בעצם אף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה חושבים עלינו האחרים סביבנו בכל רגע נתון - בני משפחה, חברים, מורים ומדריכים, עמיתים לעבודה, שכנים או אפילו נותני שירות. 

רוב הזמן אולי אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה דעתם אבל אין לנו באמת מושג איך הם רואים אותנו. 

בספרו האחרון של אופיר טושה גפלה יש סיפור אחד בשם "המלכה השקטה" שבו הוא דן בסוגיה הזאת של "מה אחרים חושבים עלי, מה אחרים אומרים עלי מאחורי הגב". זו סוגיה שעלולה לטלטל את עולמו של כל אחד, אם תהיה לו פתאום גישה למידע הזה.

זוכרת שבאחת משיחות הנפש שלי עם T הוא סיפר לי איך באחד מקורסי הפיקוד בצה"ל (כנראה בשאלון הסוציומטרי) הוא גילה להפתעתו מה חושבים עליו, איך רואים אותו כפחות אינטליגנטי וחכם ממה שהוא בעצם החשיב את עצמו. זה די זעזע אותו, ובצדק. 

במדור השרביט החם השבוע אני מבקשת שתכתבו על הנושא הזה מכל זווית שנראית לכם.

איך לדעתכם רואים אתכם אחרים, למשל. אפשר לדמיין שיחה דמיונית בין אנשים שמכירים אתכם שמדברים עליכם מאחורי גבכם. או ספרו אנקדוטה שקשורה לנושא הזה בדרך כלשהי.

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן. 

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר סרוגים

מדור השרביט החם - חברים או קוליגות?

יש סיפור שכבר הפך אצלנו במשפחה לבדיחה, איך לפני הרבה שנים, כשבעלי והשותף שלו עדיין היו מנהלים שכירים בחברת קייטרינג של מישהו אחר ובתי בת העשר'ה היתה באה לעבוד אצלו בבר בחופשים מבית הספר, ניגש אליה אחד מהעובדים שלהם ואמר לה שהוא חבר טוב של אבא שלה.

בתי הביטה בו במבט מזלזל משהו ופלטה "לאבא שלי אין חברים, יש לו קוליגות". 

ובאמת במהלך שנים רבות בעלי, שבילה את רוב שעות היממה ואת רוב ימות השבוע בעבודה, לא תיחזק מערכות יחסים חבריות. מי שהיו "חברים" שלו היו מי שהוא עבד איתם בפועל בכל רגע נתון. לא היה לו זמן לחברים. בקושי היה לו זמן למשפחה. 

עם רוב החברים שהיו לו בתיכון, בצבא ואחר כך בלימודים הוא לא השכיל לשמור על קשר, ונראה היה שזה גם לא ממש חשוב לו. 

יש אנשים ששומרים על קשר עם חבורה קבועה לאורך שנים - בין אם החבורה התגבשה בילדות או בנערות, בצבא או באוניברסיטה, במקום עבודה או כקבוצת הורים בגן של הילדים או שכנים - יש אנשים שנפגשים באופן קבוע עם קבוצה של חברים. 

יש כאלה שיש להם חבר או חברה הכי טובה שמלווים אותם שנים. עשרות שנים.

יש כאלה שמחליפים חברים מידי תקופה אבל שבכל רגע נתון יש להם את החבר או החברה "הכי טוב/ה" שאיתם מבלים או משוחחים או עוסקים בפעילות כלשהי שמשותפת לשניהם. 

אז איך נראים חיי החברה שלכם? איך הם נראו בילדותכם, בצעירותכם? מה השתנה כאשר התחתנתם, התגרשתם, הפכתם להורים, החלפתם מקום עבודה או מגורים? 

כתבו פוסט בנושא חברויות וחברים וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות לאתר המוסיקה