כשהייתי קטנה היתה תקופה קצרה שבה אבא שלי, בין שאר עיסוקיו, גם הדריך ריקודי עם. כתוצאה מכך היו לנו הרבה מאד חוברות דקיקות שהכילו מילים, תווים והוראות לצעדים של ריקודי עם (יש לי בבית את החוברות האלה עד היום) ובכל יום ששי היה אבא שלי מלמד אותי ואת אמא שלי את הצעדים והיינו רוקדים. בכל שבוע ריקוד חדש. כשגדלתי מעט ולמדתי לנגן על חלילית, ניגנו - או אני או אמא שלי בתורות - את המנגינה של השיר ("הרועה הקטנה", "הורה מדורה" המוכרים יותר וגם "בת יפתח" הפחות מוכר) בעוד השנייה רוקדת עם אבא ואז מתחלפות. היתה זו תקופה קסומה בילדותי....קצרה ונהדרת.
בבית הספר לימדו אותנו עוד ריקודי עם וגם בתנועה רקדנו הורה וריקודים אחרים.
כשחיינו בארה"ב ביסודי היה נערך בבית ספרי פעם בשבוע, בנוסף על שיעור התעמלות, שיעור ריקודי עם אמריקאים: square dancing. אני זוכרת את השיעור הזה לטובה, כי זו היתה ההזדמנות של הבנים לבחור בנות זוג מקרב הבנות שמצאו חן בעיניהם. וחוץ מזה מאד אהבתי לרקוד.
בחטיבה הלכתי לחוג של ריקודים סלוניים - למדנו וואלס ופוקס טרוט וטנגו. החוג הופסק מפאת מיעוט משתתפים. בעיקר היו חסרים בנים.
כשחזרנו ארצה באמצע החטיבה התוודעתי לראשונה לריקודים שהחבר'ה רקדו במסיבות בערבי ששי, בכל פעם בבית של מישהו אחר. רקדנו לצלילי הרוק של שנות הששים והשבעים, כאשר לריקודים המהירים קראנו "שייק" ואת השירים האיטיים רקדנו ב"סלואו" - כאשר היה את מי שרקד "סלואו צמוד" והיה מי ששמר על מרחק סביר בין הבן לבת.
עם השנים אנשים המשיכו לרקוד אבל דברים השתנו. כשילדיי הלכו למסיבות, היו אלה מסיבות במועדונים ולא בבתים של חברים, בדרך כלל. המוסיקה השתנתה ואני מניחה שגם הריקודים עצמם.
אז איך זה היה אצלכם? או איך זה עכשיו כאשר (או אם) אתם יוצאים לרקוד? כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן
כתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר stockadobecom |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה