כאשר אני מתבוננת בילדים קטנים אני יכולה מיד לראות אילו מהם אוהבים להתרוצץ, לקפוץ, לטפס או לרקוד, ואילו מהם מעדיפים לשבת על הריצפה / כורסא עם ספר, פאזל, לגו או רחמנא ליצלן מול מסך.
הרוב כמובן אוהבים גם את זה וגם את זה במשך כמה שנים עד שמתקבעים ההרגלים.
כשהייתי ילדה התרוצצתי כמו כולם אבל לא יותר מכולם.
הורי דאגו לרשום אותי מגיל צעיר לחוגי ריתמיקה ואחר כך מחול מודרני וג'אז, חוגי שחייה וחוגי התעמלות וקייטנות בי.מ.ק.א ויותר מאוחר בארצות הברית....אבל מרגע שנחתתי בגיל ההתבגרות נהיה קשה מאד להזיז אותי מהחדר, אפילו לחצר.
עוד לא היו אז סמארטפונים או מחשבים ביתיים אבל כשלא הייתי שקועה בתוך ספר הייתי דבוקה לטלוויזיה או סגורה בחדר מקשיבה למוסיקה וכותבת - שירים, סיפורים, כותבת יומן.....הכל בד' אמות.
היו לי חברות שהכיף שלהן היה לזרוק כדור כזה או אחר, לרוץ, לטפס - זה לא דיבר אלי.
לטיולים של התנועה יצאתי מסיבות חברתיות וכל מיני אידיאלים, והיה לי קשה. קשה מאד.
בצבא התעליתי על עצמי והצלחתי לרוץ - במיוחד בקורס קצינות - אבל לא הצלחתי להתמיד בזה אחר כך. לא שלא ניסיתי, זה פשוט לא הלך.
יותר מאוחר נרשמתי לקאנטרי והיו לי תקופות בהן הצלחתי להתמיד בחדר הכושר - אבל תמיד היתה סיבה כזו או אחרת שגרמה לי להפסיק ואז יצאתי מה"שוונג".
בשנים האחרונות זו התקופה הראשונה בחיי שלא רק שהצלחתי להתמיד בפעילות גופנית אלא אפילו למדתי ליהנות מזה, להגביר את הקצב, להפוך את זה להרגל.
אז איך זה אצלכם? אוהבים ספורט או סולדים ממנו?
מהו ענף הספורט שלכם?
ספרו קצת על זכרונות הילדות שלכם שקשורים בפעילות גופנית.
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה
כתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר תל חי צפונט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה