אי אז בשנות התשעים כשהייתי חזק בתחום של הניו אייג' קראתי ספר, שאחר כך הפך להיות מאד מאד פופולרי אבל כאשר קראתי אותו עדיין לא שמעו עליו כמעט. אני הרגשתי שהספר הזה שינה את חיי.
לספר קראו "הנבואה השמיימית" (the celestine prophecy) מאת ג'יימס רדפילד.
אני חושבת שהספר הזה השאיר עלי רושם עז דווקא לא בגלל האלמנטים ה"רוחניים" או "ניו אייג'"ים שהיו בו אלא דווקא בגלל מה שהוא סיפר על מהותם וטיבם של מערכות יחסים. הוא פקח את עיני לגבי דינמיקה של יחסים בין אנשים.
בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין אנשים בקבוצה.
בעיקר היו שני פרקים (אם אינני טועה השלישי והרביעי) שהכי חקוקים לי מהספר, בהם דיבר ג'יימס רדפילד על תשומת הלב (או אנרגיה) שאנשים זקוקים לה ועל דרכים שונות שבהן הם מקבלים או נותנים אותה. או מנסים לשאוב אותה זה מזה בכוח או בדרכים מניפולטיביות.
מאז כבר למדתי הרבה מאד דברים על הקשבה ועל דרכים מיטיבות ומועילות אבל הרבה ממה שקראתי בספר ההוא מוכיח את עצמו כל הזמן כעדיין נכון, עדיין רלוונטי. למשל "דרמות שליטה" שמתקבעות להן בין אנשים.
מה שאני מנסה לומר, הוא שבכל מערכת יחסים יש שני צדדים.
ובמערכות יחסים ארוכות טווח יש דפוסים שמתקבעים - הרבה פעמים אחד הוא עצבני והשני מְרַצֶּה. האחד דאגן וחרדתי והשני אדיש או פורק עול. האחד חולה שליטה ונוטה לתחקר והשני נוטה לעמימות, להסתרה. ועוד דוגמאות שכאלה. והרבה פעמים ככל שמערכת היחסים נמשכת לאורך שנים, כך כל צד מעצים ומקצין את הדרך שבה הוא שואב מהשני אנרגיה, דרך ההתנהגויות האלה.
לדוגמא: אב מחמיר ואמא רכה - לפעמים כל אחד מהם לחוד היה פחות מחמיר או פחות רך אבל הוא מגיב לשני ומעצים את התגובה שלו. אם מתחקרת ובת מתחמקת, מסתירה או עמומה.
אז ספרו לי על ה"טנגו" של אחת ממערכות היחסים שלכם או של מישהו שאתם מכירים שבהם זיהיתם דפוסים שכאלה - שבהם ההתנהגות של כל אחד מזינה את השני.
בנוסף אשמח אם תספרו על מערכות יחסים שבהם אתם או מישהו אחר חולל שינוי ביחסים כאשר שינה באופן חד צדדי את התנהגותו ותגובותיו ובכך בעצם שינה את "ריקוד" היחסים.
כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן
כתיבה מהנה
