רבות דובר ונכתב על משמעות החיים, על חיים עם משמעות.
אני עצמי הייתי עסוקה לא מעט בחיפוש משהו שחשבתי שהוא "הייעוד שלי". שנים תהיתי מה אני בעצם "אמורה" לעשות בחיים האלה.
בשיחה שקראתי לאחרונה בתגובות באחד הפוסטים של עדי הבנתי שכאשר מדברים על "ייעוד" זה עלול להתפרש דטרמיניסטי מדי. כאילו משהו נועד מראש להיות עבור אותו אדם, כאילו זו לא הבחירה שלו מתוך הרצון החופשי שלו אלא משהו שנקבע עבורו ושהוא "אמור" לממש אותו.
במקביל לכך, לאורך השנים דיברו רוב האנשים סביבי על מטרות ועל ויעדים. כמובן שבתחום המחשבים והפרויקטים בהם עבדתי אבל גם בקבוצות וקורסים בהם למדתי על דברים רוחניים יותר, גם שם הרבה פעמים נשאלנו על כך.
אנשים דיברו על תכניות חומש והיכן הם רואים את עצמם בעוד עשר שנים....ואני הייתי מתכווצת בכל פעם כשהבנתי שלי אין בכלל תכניות. אני לא מתכננת. בחנתי שוב ושוב את מסלול חיי ואת הבחירות שעשיתי לאורך הדרך והבנתי שפשוט זרמתי, ובכל פעם שנקרתה הזדמנות כלשהי בדרכי - החלטתי אם לקחת אותה או לא.
השבוע שמעתי בפודקסט "חושבים טוב" של יהודית כץ את ד"ר פנינית רוסו נצר, שיחד עם דוד מעוז ישראל כתבה לאחרונה את הספר "משמעות מחפשת אדם" - מתוך סוג של מענה לויקטור פרנקל (שכתב את "האדם מחפש משמעות").
הפודקסט הזכיר לי שלא מחויב המציאות לעסוק באמת ביעדים ומטרות. אבל כן חשוב לי לחיות חיים מלאי משמעות. חיים עם תכלית. ותכלית זה שונה ממטרה או מיעד. תכלית זו הסיבה האמיתית לחיות, לפעול, לקום בבוקר.
פנינית ציטטה את אוסקר ויילד, שאמר פעם ש"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט מתקיימים". והבנתי שזה בעצם ההבדל. ההבדל בין להתקיים ולשרוד לבין לחיות.
ההבדל בין "מה" אני עושה בחיי או "איך" אני פועלת, לבין: "לשם מה" אני חיה ולשם מה אני עושה את כל מה שאני עושה.
הבנתי שלאורך כל הדרך, גם כאשר לכאורה התעסקתי במחשבים, במערכות מחשוב, בבסיסי נתונים, במערכות הפעלה, בתמיכה ובפרויקטים - בעצם כל הזמן בעיקר עבדתי עם אנשים. תמכתי באנשים. הקשבתי להם ועזרתי להם ועשיתי - באופן טבעי ולגמרי לא רשמי במקביל למקצוע המחשבים - עבודה דומה למה שעכשיו אני עושה במשרה מלאה כמאמנת אישית.
אז גם כשהיה לי קשה בתחום עצמו, בעומס ובלחץ, בשעות המטורפות, בדרישות הלא הגיוניות ובחוסר העניין שגיליתי חלק ניכר מהזמן בעבודה עצמה - ידעתי שאני לא סתם נמצאת שם. שיש לי תכלית. שיש משמעות להמצאותי במקום הזה בזמן הזה. וזה עזר.... זה החזיק אותי שפויה עד שלפני עשר שנים יכולתי סוף סוף לשים את העבודה ההיא וכל התחום המקצועי ההוא הרחק מאחורי.
אז איך זה אצלכם? האם לכם יש או היו לאורך החיים מטרות ויעדים? האם אתם מודעים לתכלית חייכם? האם אתם מרגישים שיש לכם חיים עם משמעות?
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותה למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה.
כתיבה מהנה.
