האם הוריכם ישנו בצהריים והאם מילאתם אחרי הציווי, להיות בבית בין השעות 2 ל-4 הקדושות?
כשהיינו ילדים החוקים היו נוקשים מאוד. לא היו הסחות דעת כטלויזיה ומסכים אחרים , רק רדיו.
ולכן היינו כל שעות הערות אחרי בית הספר, למטה ברחוב. הרחוב שלנו בבית הכרם בירושלים מנה עשרות ילדים, אני לא מגזים.
אבא שעבד כשכיר,, עבד מהבוקר עד אחר הצהריים, אבל כשיצא לעצמאות כאדריכל עם משרד משלו, היה מגיע הביתה בסביבות 13:30, אוכל צהריים ונכנס לשנ"צ. ואנחנו אחותי ואני היינו צריכים להתנהל בשקט מוחלט !!!
זה לא תמיד קרה ולעתים חטפנו מכות אחרי שהאזהרות שלו אלינו לא הואילו :-)
ובכלל בין השעות הקדושות, היה איסור מוחלט כמובן לרדת לרדת לרחוב וכשהגיעה שעת השחרור הקדושה ,הרחוב התמלא בנחילי ילדים שיצאו לרחוב.
כמובן כהורים גם השתדלנו לשמור על השעות הקדושות האלו, אבל זה כמובן היה הרבה יותר קל. כי תרבות הירידה לרחו, התחלפה - בחוגים, במתנ"ס, וב "אבא, תסיע אותנו לחברים"...
אני שמרתי על תרבות השנ"צ והצלחתי לגרום לילדי לאפשר לי לישון צהריים כשאני מורה להם: "אם מישהו יצלצל (כשהטלפון הקוווי עוד היה פעיל) - אתם מעירים אותי רק אם מישהו מת..
איך זה היה אצלכם...?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא פוסט זה וגם לקשר אותה במסגרת התגובות כאן למטה.
