זה הנושא של השרביט החם :
האם זה מנותק מהמציאות ללכת לבית קפה? למכוני כושר ? להליכות בטיילת? סתם לשבת בים? כדי להרגע מהחדשות המטלטות ביום יום יום?
האם זה מוסרי בזמן מלחמה לעשות לביתכם, בלי לחשוב שאת/ה לא משתתפים במאמץ המלחמתי?
חלקנו התנדב במקומות כאלה ואחרים, שנדרשו בהם ידיים עובדות במקום אלה שיצאו למלחמה, או לעבודות כפיים במקומות שהתרוקנו מפועלי חקלאות וזה נהדר ,באמת.
אני לא זוכר מתי המדינה הייתה בשבר כזה.אז רבים במילואים בדרום, בצפון ובכל מקום שצריך אותם וברור לחלוטין שזהו מצב שלא היה כמוהו אפילו במלחמת יום כיפור, שאז המלחמה הייתה רחוקה והיא לא באה לידי ביטוי כמו זאת שהעורף חשוף לטילים ורקטות מדרום ומצפון.
אני גם זוכר שבמלחמת לבנון הראשונה ברגע שירדת מלבנון לארץ ועברת קו דמיוני דרומה, החיים התנהלו כאילו אין מלחמה ומצד אחד זה טוב,
רק שבמלחמה הזאת לא פשוט לעשות למען עצמך ומשפחתך כי אולי זה לא תקין?
אבל איך אתם בכל זאת נרגעים?
מה האתנחתא שלכם, האם אתם "מעיזים" לצאת בערב בהנחה שמשהו פתוח באזורכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה