אני מניח שהרגלי הצפיה של כולנו במלחמה השתנו במידה כזאת או אחרת.
הערוצים עצמם התכווננו כולם כאחד לשידורים פתוחים עם דיווחים מהמלחמה, מהעורף עם פרשנים כאלה ואחרים וחלקנו שהוצא לחל"ת או נשארנו בבית או חלילה נעקרנו מביתנו למקום אחר בגלל המצב, נשארנו חשופים למלל רב ולארועי המלחמה.
אני אומר על עצמי, שאחרי שלושת הימים הראשונים התחלתי למנן את הצפיה.
אני רואה רק ערוץ 12, לא צופה בערוצים אחרים ומתחיל לצפות רק ב7 בערב.
אני רואה רק ערוץ 12, לא צופה בערוצים אחרים ומתחיל לצפות רק ב7 בערב.
המלל בערוצים, בלתי נסבל בעיני, המוני פרשנים מאכלסים את הפאנלים 24/7 ומלבד יחידים שמעניין אותי לשמוע אותם (כאהוד יערי הידען ) אין לי עניין במה שהם מלהגים.
בכל שאר היום אני מעסיק את עצמי בדברים אחרים.
אנחנו לא יוצאים בערבים לבילוי כזה או אחר, בזמן המלחמה יצאנו מהישוב שלנו רק לקניות מזון ביישוב השכן ועכשיו בזמן ההפוגה (שלא ברור מתי תסתיים והאם הנושא החם כשיעלה יהיה רלוונטי למצב).
אני מזמין אתכם לכתוב פוסט שיספר על הרגלי הצפיה שלכם בעת הזאת.
אני סיימתי, תיהיו טובים
שתפו ואל תשכחו לקשר בשני האופנים גם יחד: (1) לקשר ברשומה שלכם אל הפוסט הספציפי הזה המציג את הנושא החם וכן (2) לקשר את הרשומה שלכם למדור בתיבת התגובות למטה.
הפוסטים החמים
תקשורת בזמן מלחמה / עדי אדלר
תקשורת בזמן מלחמה / צופה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה