בארוחת צהרים משפחתית עם אחי ואחותי הצעירים הם סיפרו לי שלפני שנים ההורים שלנו אמרו להם (או לאחד מהם) שהיה להם מספיק כסף לשלוח רק ילד אחד ללימודים באוניברסיטה ובחרו בי (מכיוון שתמיד נחשבתי לילד החכם במשפחה והוצאתי את הציונים הטובים ביותר בבית הספר).
בסופו של דבר אכן הייתי הראשון (אך לא היחיד) מהמשפחה שלמד באוניברסיטה. אמנם מימנתי כחצי משכר הלימוד בעצמי, אבל ההורים מימנו את החצי השני. אחי הצעיר הוא היום דוקטור לאמנות, אבל את הלימודים שלו הוא מימן בעצמו.
זה די הפתיע אותי בגלל שתמיד הייתי בטוח שהיוזמה ללכת ללמוד באוניברסיטה הייתה שלי וההורים תמכו בי.
בהמשך השיחה עלה שההורים שלנו גם התערבו מאוד בבחירת המקצוע של אחי ואחותי צעירים (וכנראה גם של כל שאר הילדים...). ככל הנראה הם גם כיוונו אותי ללימוד מחשבים - למרות שגם בנושא זה חשבתי שהיוזמה ללמוד מחשבים הייתה שלי.
השיחה הזאת גרמה לי לחשוב... כמה מהבחירות שלי בחיים היו באמת שלי וכמה הוכתבו לי במודע או שלא במודע ע"י הסביבה, התרבות, החברים והמשפחה?
מה דעתכם בנושא? האם עשיתם את מה שרציתם בחיים או שהדרך שלכם נבחרה עבורכם? ואולי חשבתם שאתם עשיתם מה שרציתם וכעת כבר לא בטוחים?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה לנושא זה במדור וכן לקשר אותה בתיבת התגובות למטה.
כתבו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה