מן המפורסמות הוא שיש שבר גדול בין חילונים לדתיים על רקע המלחמה, ההפיכה המשטרית הדוהרת והרצון של ההחרדים והחרד"לים להשתלט ולהשליט את רוצנם במעוזים החילוניים בעיקר בתל אביב.
הנושא החם הזה אמנם עולה לאחר צום ט' באב ועדיין ראוי להתייחס לתופעה שבכל פעם שמתקרב מועד זה או מועד יהודי דתי אחר בסימן חורבן וחשבון נפש, "פוצחת" מקהלה מאורגנת ומתוזמרת - באמירות שהגיע הזמן "לקירוב לבבות" ,"כולנו אחים" ו"עם ישראל חי".
התקרית האחרונה אירעה כשעיריית תל אביב החליטה לאסור תפילות בהפרדה מדררית במקומות ציבוריים. וחלקים לעומתיים בציבור הדתי עשה דווקא ועל אף התקנה הגיע להתפלל בהפגנתיות בכיכר דיזנגוף. התופעה הזו התעצמה לאחר תקופת הקורונה שבה נאסרה התקהלות במקומות סגורים כולל בתי כנסת. כעת, יש מקום בשפע לתפילה בבתי הכנסת בהפרדה מגזרית למי שרוצים בזאת.
את דעתי על ההחלטה של עיריית תל אביב אשמור לעצמי היא פחות רלוונטית לנושא. חלק מחבריי החילונים גורסים שלא קרה כלום,קצת דת ומסורת "עוד לא הזיקו לאף אחד", אבל לדעתי הצנועה כבר כמה שנים יש כאן כיבוש זוחל של המרחב הציבורי החילוני לתפילות או לשאר אירועים בהפרדה מגדרית.
בשל המלחמה המתמשכת ה"כיבוש" הזוחל הזה לא תפס הרבה כותרות, אבל הוא קיים כמו שהמהפכה המשטרית כבר הולכת ומתרחבת ומתרחשת בריש גליי ומעל המקפצה בלי בושה.
אבל יש צבר של תחושות אצל החילונים שהסאה הוגדשה מעל ומעבר לגודלה של האוכלוסיה המסורתית והדתית. והציבור החילוני חש שנדחק הצידה בזלזול באופן כוחני - מעשה "הכנסת אצבע לעין החילונית" במרחב הציבורי.
בהשוואה, כיצד למשל היה חש הציבור הדתי לו הציבור הלהט"בי החילוני והדתי המסורתי (כן, יש גם כזה ולא מעט באחרונים - סטטיסטיקה 1:10 כמו בציבור החילוני) היה מבקש לקיים מצעד גאווה בבני ברק או בלב שאר ישובים במקומות ציבוריים בשכונות דתיות/חרדיות?
מה דעתכם ואיך אתם מרגישים בקשר לסוגיה הזאת?
מוזמנים לכתוב את דעתכם ותחושותיכם בפוסט בבלוגכם ואל תשכחו לקשר אליו נושא חם זה וכן לקשר את הפוסט במסגרת תיבת התגובות במדור השרביט החם כאן למטה.
ושיוחזרו כל החטופים עכשיו.
כתבו
2. מוטי אור
3. עדי אדלר
4. קנקן
