מדור השרביט החם - על הניקיון

 חג פסח בפתח ואליו בדרך כלל מתלווים הניקיונות והדיבורים על הניקיונות.

כמו בכל שנה גם השנה בדיוק לקראת החג מגיעים ימי האובך והשרב שמאיימים להרוס את עמל הצחצוח והמירוק, וכמו בכל שנה אני תוהה ממתי התחיל טירוף הניקיון הזה לקראת החג הספציפי הזה, מי עדיין מקיים אותו באדיקות ואיך בדיוק זה בא לידי ביטוי.

כשהייתי קטנה וכל השכנים היו נכנסים לאטרף של ניקיונות פסח וגם בגן דיברו זה בלי הרף, שאלתי את אמא שלי מדוע אצלנו בבית זה לא כך, והיא ענתה בפסקנות: "אצלנו נקי כל השנה". 

אז מצד אחד זה היה נכון, אצלנו באמת שמרו והקפידו על הניקיון (בכל זאת היתה להם נטייה ל-OCD, בהתחלה רק מהצד של אבא ובהמשך גם אמא "נדבקה" בחיידק) אבל לנקות בכל שבוע ולשמור על הניקיון והסדר בכל יום עדיין לא לגמרי כלל בתוכו חלק נכבד מהפעילויות שאני ראיתי בבתים של אחרים לקראת הפסח.

אז איך זה אצלכם? ואיך זה היה בילדותכם? 

ספרו על ניקיונות הפסח שלכם או של הוריכם או על היחס שלכם לניקיון בכלל - כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר בפוסט הזה. 

ואגב מי שפוסט ההסבר ההוא עדיין לא ברור לו לגמרי מוזמן גם לכתוב לי hwparparim@gmail.com ואשתדל להסביר בצורה יותר ברורה. 

עבודה נעימה

@כל הזכויות לתמונה שמורים לאתר that-happens

מדור השרביט החם - את מי את/ה אוהב/ת יותר - את אמא או את אבא?

מזה עשרות שנים ששאלה כזו - שהיא לגמרי לא תקינה פוליטית - כנראה כבר לא נשאלת.

או לא אמורה להישאל. 

לפחות אני מקווה שאיש כבר לא שואל ילד קטן את מי הוא אוהב יותר או אפילו את מי הוא מעדיף - את אמא או את אבא. 

ובימינו האמת שאפשר להסב את השאלה גם ל"את אמא או את אמא?" וגם "את אבא או את אבא?". 

ואין משמעות לשאלה הזאת במשפחות חד הוריות. 

אבל בינינו - לרבים מאיתנו יש גם יש העדפה. 

לכולנו היו וישנן מערכות יחסים שונות ונפרדות עם כל אחד מהורינו. 

הרבה פעמים שתיהן מערכות יחסים טובות ואוהבות, אבל עם אחד מההורים היה קל יותר לדבר ועם השני פחות.

עם אחד היו נושאים או פעילויות משותפות ועם השני היו יחסי טיפול ודאגה אבל לא מעבר לכך.

ספרו על מערכות היחסים השונות, הנפרדות אם היו, שלכם עם אחד או כל אחד מהוריכם. 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה. 

כתיבה מהנה. 

@כל הזכויות שמורות למאקו

מדור השרביט החם - Does it really take two to tango?

אי אז בשנות התשעים כשהייתי חזק בתחום של הניו אייג' קראתי ספר, שאחר כך הפך להיות מאד מאד פופולרי אבל כאשר קראתי אותו עדיין לא שמעו עליו כמעט. אני הרגשתי שהספר הזה שינה את חיי.

לספר קראו "הנבואה השמיימית" (the celestine prophecy) מאת ג'יימס רדפילד.

אני חושבת שהספר הזה השאיר עלי רושם עז דווקא לא בגלל האלמנטים ה"רוחניים" או "ניו אייג'"ים שהיו בו אלא דווקא בגלל מה שהוא סיפר על מהותם וטיבם של מערכות יחסים. הוא פקח את עיני לגבי דינמיקה של יחסים בין אנשים. 

בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין אנשים בקבוצה. 

בעיקר היו שני פרקים (אם אינני טועה השלישי והרביעי) שהכי חקוקים לי מהספר, בהם דיבר ג'יימס רדפילד על תשומת הלב (או אנרגיה) שאנשים זקוקים לה ועל דרכים שונות שבהן הם מקבלים או נותנים אותה. או מנסים לשאוב אותה זה מזה בכוח או בדרכים מניפולטיביות. 

מאז כבר למדתי הרבה מאד דברים על הקשבה ועל דרכים מיטיבות ומועילות אבל הרבה ממה שקראתי בספר ההוא מוכיח את עצמו כל הזמן כעדיין נכון, עדיין רלוונטי. למשל "דרמות שליטה" שמתקבעות להן בין אנשים.

מה שאני מנסה לומר, הוא שבכל מערכת יחסים יש שני צדדים. 

ובמערכות יחסים ארוכות טווח יש דפוסים שמתקבעים - הרבה פעמים אחד הוא עצבני והשני מְרַצֶּה. האחד דאגן וחרדתי והשני אדיש או פורק עול. האחד חולה שליטה ונוטה לתחקר והשני נוטה לעמימות, להסתרה. ועוד דוגמאות שכאלה. והרבה פעמים ככל שמערכת היחסים נמשכת לאורך שנים, כך כל צד מעצים ומקצין את הדרך שבה הוא שואב מהשני אנרגיה, דרך ההתנהגויות האלה. 

לדוגמא: אב מחמיר ואמא רכה - לפעמים כל אחד מהם לחוד היה פחות מחמיר או פחות רך אבל הוא מגיב לשני ומעצים את התגובה שלו. אם מתחקרת ובת מתחמקת, מסתירה או עמומה. 

אז ספרו לי על ה"טנגו" של אחת ממערכות היחסים שלכם או של מישהו שאתם מכירים שבהם זיהיתם דפוסים שכאלה - שבהם ההתנהגות של כל אחד מזינה את השני. 

בנוסף אשמח אם תספרו על מערכות יחסים שבהם אתם או מישהו אחר חולל שינוי ביחסים כאשר שינה באופן חד צדדי את התנהגותו ותגובותיו ובכך בעצם שינה את "ריקוד" היחסים. 

כיתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן 

כתיבה מהנה

הורד ברשות בחינם מאתר CanStock