כשהייתי קטנה היתה תקופה שפיתחתי אמונות טפלות (או אמונות תפלות.... ראיתי שניתן להשתמש גם בכתיב הזה וגם בכתיב ההוא).
אני חושבת שזה נבע מחרדות שהתפתחו אצלי כאשר רק עברנו לגור בלוס אנג'לס והכל היה חדש - המקום, השפה, התרבות, הילדים האחרים...
זוכרת שאסור היה לאמא שלי לומר לי "שיהיה לך יום יפה" כשיצאתי לבית הספר, כי אז היתה סכנה שיקרה לי משהו רע באותו היום.
הייתי נרדמת בלילה במיטה רק בתנוחה מסוימת, אחרת הייתי עלולה לחוות חלומות רעים.
לא זוכרת את כולן אבל זוכרת שזה אחז בי חזק למשך קצת מעל לשנה, ואז - כאשר התרגלתי למקום, התחברתי עם ילדות אחרות, התחזק לי קצת הבטחון העצמי - זה חלף מעצמו.
מה שכן, אני משוכנעת (ואני לא לבד) שאמא שלי היא מכשפה, וכאשר היא חולמת משהו - זה בטוח יקרה, כאשר היא שואלת על משהו - המשהו הזה ישתבש - יש בה משהו שהרציונל שלי אינו יכול להסביר, אבל יש לנו במשפחה אינספור הוכחות שזו עובדה קיימת.
לכן כאשר אמא שלי שואלת פתאום על משהו שהרבה זמן לא קרה, משהו רע, אני נלחצת.
לאמא (ז"ל) של גיס-טי היו המון המון אמונות טפלות. זוכרת כשנולדו לגיסי ולגיס-טי הילדים הם היו מוקפים בקמיעות, עיניים נגד עין הרע ועוד כל מיני "שיטות" להגן עליהם מפני עין הרע.
וכמו שאני מספרת על אמא שלי, כך היא היתה חוששת מאחותה. בכל פעם שדודתה של גיס-טי התקשרה הן היו נלחצות שמשהו רע עומד לקרות.
מה איתכם? יש לכם אמונות טפלות? היו לכם? מה דעתכם בכלל על הדבר הזה?
כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שהסברתי בפוסט הזה.
כתיבה מהנה.
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר YNET |
