בואו נעזוב לכמה דקות את הפוליטיקה, את אירן את החיזבאללה והחמאס ונתרכז בדברים נחמדים.
מזמין אתכם לבחור 3 אלבומי מוזיקה אותם תוכלו לקחת לאי בודד שיש בו פטיפון ורמקולים.
הבחירה הראשונה שלי היא באלבום הראשון של אהוד בנאי שיצא ב 1987 ונקרא "אהוד בנאי והפליטים". זהו לדעתי אחד האלבומים הכי חשובים ברוק הישראלי לדורותיו. האלבום כלל שירים כמו "עגל הזהב?, "זמנך עבר", "עיר מקלט","עבודה שחורה" ועוד. האלבום הופק על ידי יוסי אלפנט ז"ל שעשה שם עבודת הפקה מהמעלה הראשונה. ביקורת הקהל שלא נשמעה כמוה עד אז מיוצר מוביל, הפכה את האלבום למושלם.
ראיתי את אהוד בנאי והפליטים יותר מפעם אחת בשירי האלבום הזה, בפעם האחרונה לפני כמה שנים באמפי שוני. התאורה, בצועי הגיטרה של אהוד בנאי ונגניו היתה עבודה מופלאה של יוצרים נפלאים.
האלבום השני הוא "wish you were here" של הפינק פלויד ששמעתי אותו בלופ בשנות ה- 70 בחדר שלי, אחרי שחזרתי ממלחמת יום כיפור. האלבום הזה עם עטיפה פסיכדלית לכאורה, הוא אלבום האולפן התשיעי של הלהקה ונחשב כאחד הלבומים המשפיעים של התקופה.
והאלבום השלישי שאקח לאי בודד הוא האלבום של רמי פורטיס , "סיפורים מהקופסה" שיצא ב1988, שכולל שירים כמו "חתול מפלצת" (שאגב חודש לאחרונה על ידי חבורת "זהו זה" ומומלץ ביותר לצפות בו ביוטיוב), "שקיעתה של הזריחה", "אין קשר?? ו"כוכב הקופים". האלבום "סיפורים מהקופסא" תואר על ידי מבקרי המוזיקה כאחד מאלבומי הרוק החשובים בישראל ובלי קשר להיותו כזה, הוא מהנה מאוד.
ספרו לנו איזה אלבומים הייתם אתם לוקחים עמכם לאי בודד.
קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות הנושא החם.
אני מקווה שהעורך הראשי יעטר את הרשומה באחד משלושת האלבומים שנזכרו כאן. אני לא יודע לעשות את זה כאן.
(מ.פ. :משאלתך התמלאה 🙂)
כתבו
