אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל: "גם ביום חג יש להעלות על ראשינו את זכר אלה שמידם באה לנו עצמאות".
זה נכון, ועם זאת יש לא מעטים החשים כי קשה מדי המעבר בין האבל והכאב והשכול לבין השמחה והחגיגות.
אם אני זוכרת נכון, גם בבתי הספר ובגנים נוצרה מן אנומליה שכזו, שבה עורכים בלית ברירה טקס או מסיבת יום העצמאות יום לפני ערב יום הזכרון.
מוזר ואף מטריד לראות עגלות סופר מלאות ותורים ארוכים בקופות בהכנות לחג כאשר יום הזיכרון עדיין בעיצומו.
אם אני זוכרת נכון, פעם היתה אפילו צפירה נוספת, בשמונה בערב יום העצמאות, שסגרה את יום הזיכרון ופצחה באירועי יום העצמאות, עד שחדלו מזה ואיפשרו לכל אחד לעשות את המעבר בזמן שלו. עדיין, טקס הדלקת המשואות בהר הרצל הוא זה שחותם רשמית את יום הזיכרון, ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.
ספרו לנו על יום הזיכרון ועל יום העצמאות שלכם. איך זה היה בילדותכם לעומת איך שזה היום.
מהו יום הזיכרון האישי שלכם? מה תחושתכם ביום העצמאות, מהי המשמעות שלו עבורכם?
האם באמת מתאים ששני המועדים האלה יישארו צמודים או שיש להפריד?
איך אתם חוגגים את יום העצמאות ואולי - איך נראה לכם שראוי לחגוג אותו אחרת?
כיתבו כל העולה בדעתכם וקשרו את הפוסט שלכם לכאן דרך התגובות על פי ההדרכה בפוסט הזה
 |
| @ כל הזכויות שמורות לאתר https://www.amia.org.ar/alim/he/recurso/יום-הזיכרון-ויום-העצמאות-״להיות-עם-ח/ |
** תודה לאריק בנדק חביב על הרעיון למדור השרביט החם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה