לא בדיוק נושא מלבב לערב חג אבל אנחנו שוב בגל של פיגועים ותמיד זה זורק אותי לתקופות אחרות, דומות ושונות, תקופות של פחד ושל כאב ושל שכול, תקופות של פיגועים.
ערב פסח תמיד מחזיר אותי לפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה - כאשר ישבנו תקועים ברכב בפקק בדרך חזרה מליל הסדר אצל גיסי במשך שעות ארוכות ולא הבנו מה קורה.....עד ששמענו. עד שזוועות ההרוגים והפצועים וההרס הגיעו לאוזנינו. כאשר לא היו פלאפונים ולא היה וואטסאפ או YNET והיינו צריכים לחכות למהדורות חדשות כדי לקבל עדכונים.
פורים מחזיר אותי לפיגוע בדיזנגוף סנטר בו נרצחו שלוש ילדות שיצאו לעיר הגדולה מאחד היישובים כאן בסביבה.
ועוד פיגוע ירי (אם איני טועה) כמה שנים קודם לכן ביפו.
אין לזה סוף. כמו שארצנו מלאה בתלים ובקברים - מסומנים וכאלה שאינם מסומנים - כך כל תאריך וכל מועד מספר על פיגוע כזה או אחר. אוטובוס כאן, בר או מסעדה שם, צומת.
הפיגוע הכפול האכזרי בצומת בית ליד התרחש כאשר בני היה מאושפז בבית חולים מאיר בכפר סבא עם חיידק טורף שהתלבש לו על הכלייה. שמענו את האמבולנסים עם הפצועים מגיעים עוד לפני ששמענו חדשות ולמדנו על הפיגוע הנורא, שבו מחבל אחד התפוצץ בקרב קבוצה גדולה של חיילים, והמחבל השני חיכה שיגיעו כוחות ההצלה ועוד אנשים שהתגייסו לעזור, ואז התפוצץ גם. עליהם.
כמו שרבים זוכרים היכן היו כאשר שמעו על הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין (או של הנשיא קנדי, בזמנו), לכל אחד כמעט יש את סיפור הפיגוע שהשפיע עליו, שתפס אותו במקום מסוים, שהוא חלילה עצמו נפגע ממנו.....סיפורי פיגועים.
כיתבו פוסט בנושא כלשהו הקשור לזה, וקשרו אותו למדור השרביט החם באמצעות התגובות כפי שמוסבר כאן.
ולמרות הנושא העגום - חג שמח לכולם וכתיבה מהנה
 |
| @כל הזכויות שמורות לאתר "כל הזמן" |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה