הנושא החם - לישון עם מזגן או בלי / עורך טליק חרובי

הקיץ עומד להסתיים, אבל החודשים יולי ואוגוסט היו קשים מאוד מבחינת מזג אוויר. היו ימים מאוד חמים והמזגנים בבתים עבדו שעות נוספות.

ביום כשאני בבית לבד, אני מדליק ומכבה לסירוגין כשקר לי. כשזוגתי חוזרת מהעבודה, יש מאבקי מזגן. היא מדליקה מזגן כשאני מבקש לכבות. כי קר לי ולא נוח לי לשבת בבית עם חולצה עם שרוולו ארוך לצורך העניין. בלילה יש דילמה קבועה,לישון בלילה עם המזגן או רק עם מאוורר תקרה?

כבר סיפרתי  בעברשזוגתי ואני ישנים בחדרים נפרדים מטעמי נוחות. אני הולך לישון יחסית מוקדם והיא מאחרת לישון. היא זקוקה למסך טלוויזיה מרצד כדי להרדם, אני חייב חושך מוחלט. אני מתעורר מוקדם והיא מתעוררת אחרי. וכך גם בעניני חום וקור יש בינינו הבדלים.

אני לא מסוגל לישון עם מזגן והיא לא יכולה בלי. עזבו לרגע את חשבון החשמל שאנחנו מקבלים אחרי ש-3 מזגנים בביתנו דולקים כל הלילה כל לילה (שניים מהילדים הבוגרים שלנו מתוך שלושה גרים איתנו וחם להם..). אני ישן עם מאוורר תקרה ומקבל קור נוסף מהמזגן שזוגתי מדליקה בחדר השני ולה חם בלי מזגן ומאוורר תקרה לא מספיק לה...

איך זה עובד אצלכם? 

כתבו פוסט קשרו אותו לנושא הה ובמסגרת התגובות כאן למטה.

השנה מתחילה באמצע ספטמבר אומר השיר הידוע
כשהחום הגדול קצת מתפזר. 

הנושא החם - צמחים, עציצים ואצבעות ירוקות / עורך מוטי אורגד

 אני ממשיך להתחמק מהנושאים החמים באמת שלצערי לא נראה שיש מה לחדש בהם ומציע נושא לא ממש חם: גידול צמחים בבית.

רבים נוהגים לגדל צמחים בבית ו/או במקום העבודה. לחלקנו יש גינה של ממש, לאחרים המון עציצים במרפסת או במקומות אחרים ולאחרים רק עציץ או שניים.  יש גם כאלה שלא מגדלים צמחים מסיבות שונות כמו לכלוך או חוסר זמן.

יש המגדלים בעציצים או בגינה שלהם צמחי תבלין ואפילו עצי פרי (יותר בגינה) ויש המתרכזים בצמחי נוי.

יש כאלה שמצליחים לגדל צמחים בקלות (יש להם "אצבעות ירוקות") ויש כאלה שמתאכזבים לגלות שהצמח בו השקיעו הרבה מת...

מה אתכם? יש לכם צמחים בבית/ בגינה? אם לא, מדוע? ואם כן - ספרו לנו איזה צמחים אתם מגדלים, כמה זמן אתם מקדישים לתחביב, מה הסיבות שלכם ומה ההנאות שלכם מצמחים וכל מה שעולה בדעתכם בנושא.

אל תשכחו לכלול ברשומה קישור למדור ולקשר את הרשומה למדור בתגובות למטה.

הנושא החם - חלומות / עורך טליק חרובי

 אני רוצה לדבר על חלומות ( בהשראת הפוסט האחרון של אמפי) וזה קצת ארוך..
עבדתי 27 שנים בדאר ישראל. ב- 18 השנים הראשונות לעבודתי הייתי דוור. מן הידוע שדוורים מתחילים לעבוד מוקדם מאוד.
אפרופו יקיצה (הנושא החם הקודם) - הייתי מתעורר ב- 03:15 בבוקר כדי להגיע בשעה 4 לעבודה.
לא יודע מה אתם יודעים על עבודה בחלוקת דאר, אבל לכל אחד יש אזור חלוקה קבוע. מגיעים לדאר ועם עגלת סופרמרקט אוספים את הדאר שמויין בלילה ששייך לאזור שלי. אני ממיין אותו לפי הרחובות שלי ואח"כ מסדר אותו בהתאם לסדר ההליכה באזור. המיון והסידור לוקחים כ-3 שעות. אח"כ היינו לוקחים דאר רשום בנפרד ומסדרים גם אותו להליכה בתיק נפרד ( היום אגב השיטה שונתה).
בסביבות 7:30 הייתי יוצא לחלוקה והלחץ העיקרי בהגעה מוקדמת לאזור ( בתל אביב) היה למצוא חניה באפור או בכחול לבן, שתיהיה הכי קרובה לתא אחסנה שמשם מתחילים לחלק דאר.

אני כבר 6 שנים בפנסיה, 13 שנה מאז הפסקתי לחלק דאר( אחרי שסיימתי להיות דוור הפכתי לסוג של מנהל במיון),
ו... עדיין אני חולם על חלוקת דאר.

אבל בחלום, אני ממיין לאט ולעיתים שוכח לקחת מכתבים אחרונים, או מתחיל לעסוק מאוחר במכתבים הרשומים. דבר שמעכב אותי ביציאה ואני מבין שלא תיהיה לי חנייה קרובה.  ואז אני פתאום אומר לעצמי בחלום, רגע אתה בכלל לא צריך לעבוד, אתה בפנסיה ואני מתעורר.

החלום הזה חזר כמה פעמים בתקופה מאז שאני בפנסיה ורק בשנה האחרונה הפסיק.
זה קצת מטורף, כי זה המחיש לי עד כמה הלחץ להספיק לעמוד בקצב שאני קבעתי לעצמי, לא מקום העבודה, הפריע לי ובכל זאת דבקתי בדפוס הזה. כי היו דוורים שמגיעים ב-7 בבוקר ושלא איכפת להם מתי יתחילו חלוקה ומתי יסיימו. אני חושב גם שהייתי לחוץ לסיים מוקדם, כי כשהילדים היו מאוד צעירים, אני זה שאספתי מהגנים ומהכיתות הנמוכות בבית הספר ונתתי להם ארוחת צהריים והסעתי לחוגים. כי אישתי עבדה עד מאוחר והייתה לי מטלה עם אחריות.
ספרו על החלומות שלכם, על התובנות שלכם מהם. על חלומות שהתגשמו. האם למשל כשאתם חולמים חלום רע אתם יכולים להתעורר בהחלטה שלכם כדי להפסיק אותו? ...

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא זה במדור ולקשר אותה גם בתיבת התגובות למטה

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  מוטי אורגד

3.  עדי אדלר

4.  יובל שחר

הנושא החם - יקיצה / עורך מוטי אורגד

 בהמשך לנושא החם על השינה  ולפי הצעתו של אריק  הנושא (הלא ממש) חם הוא ההתעוררות או היקיצה מהשינה.
איך אתם מתעוררים בבוקר? עם שעון מעורר (או טלפון מעורר) או יקיצה טבעית? האם כל בוקר באותה שעה או בשעות שונות בימים שונים?
האם קל לכם לצאת מהמיטה או שאתם משתדלים להישאר בה עוד קצת?

ומה שגרת הבוקר שלכם? אתם אוכלים ארוחת בוקר גדולה או מסתפקים בכוס קפה (או כוס מיץ, או כוס מים)? לא יכולים להתחיל את היום בלי מקלחת או או סיבוב ריצה? משקיעים בבחירת הבגדים, באיפור, גילוח, סירוק וכו' או שיוצאים מהבית לבושים בבגד הראשון שמצאתם?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא זה במדור ולקשר אותה גם בתיבת התגובות למטה

כתבו

1.  מוטי אורגד

2.  עדי אדלר

3.  UR

4.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - אנטישמיות בעולם, דילמת כיבוש עזה ושאר תופינים / עורך טליק חרובי

 הכותרת שאולי צריכה להיות :מחכים לטראמפ, האם טראמפ יתן לנתניהו אישור לנסות לכבוש את כל עזה בשעה שהרמטכ"ל זמיר אומר שאין מספיק כח אדם ובשעה שעדויות של אנשים שמשרתים ברצועה מצביעות שכל מה שקורה שם הוא רק מראית עין להתקפה, למעשה אין מספיק חיילים לצורך העניין הזה.

בעולם ובמפתיע ביוון מתחוללות הפגנות סוערות נגד ישראל וישראלים המבקרים ביוון. יוון  - שרבים מהישראלים מושקעים בה ולמעשה תורמים לכלכלתה  - בלי שממשלתה והמשטרה עושים משהו בעניין. 

 ונתניהו עצמו ממשיך לתכנן  ולהצהיר שוב ושוב שאנחנו כפסע מנצחון, רק שההצהרה הזאת ריקה מכל תוכן ולא מעשית ואין אף אחד שיתקע לידנו שכיבוש נוסיראת ודיר אל בלח ילך חלק, מבלי קורבנות של חיילינו ומבלי לנעוץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של חטופים החיים ולעוד "רון ארדים" שמקום קבורתם לא נודע.

מה דעתכם על המצב המסובך שנקלענו אליו.

אני יודע שיש נושאים מהנים יותר, אבל עם הכאוס שקורה כאן במדינה אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר.

כתבו פוסט בנושא וקשרו אותו לפוסט הנושא חם הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה.

הנושא החם - שינה / עורך מוטי אורגד

 רציתי להעלות נושא חם שהוא לא ממש אקטואלי אבל יש לו גם נגיעה לאקטואליה.

איך אתם ישנים בלילה? נרדמים בקלות, או מתהפכים במיטה שעות? האם אתם ישנים שינה רציפה או מתעוררים בלילה מסיבות שונות? האם אתם מצליחים להירדם אחרי שאתם מתעוררים?  ואיך אתם מתעוררים בבוקר?

ומעבר ללילה, האם אתם נוהגים לישון במשך היום בסוף השבוע או במשך השבוע?

והנגיעה האקטואלית - במהלך המתקפות עם איראן אחת הבעיות העיקריות שרבים מאיתנו חשו היה המחסור בשעות שינה והקושי להירדם לאחר החזרה למיטה מהמרחב המוגן. האם גם אתם חשתם בכך? איך התמודדתם עם המחסור הזה בשינה?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא חם זה במדור השרביטו ולקשר אותה למדור בתיבת התגובות  כאן למטה.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  יובל שחר

3.  מוטי אורגד

4.  עדי אדלר

5.  אסתי עיני

6.  קנקן

הנושא החם - הרגלי וחוויות מיגון באזעקות פיקוד העורף / עורך טליק חרובי

 אנחנו במלחמה שלא נגמרת וגם האופטימיים ביותר כבר לא ממש מאמינים לטראמפ עם הצהרותיו בנוגע לעובדה שאוטוטו יש מתווה להחזרת החטופים ולהפסקת אש בעז. מצד שני, למרות הפגיעה במתקני הגרעין שלהם, האיראנים מכריזים שלא יוותרו על זכותם להעשרת אורניום וכתגובה טראמפ מכריז שאם יהיה צורך "נשוב לתקוף את מתקני הגרעין באיראן". החות'ים  עדיין תוקפים אותנו בטילים וכטב"מים. 

נושא השרביט השבוע עוסק במה אנחנו עושים באזעקות ובאיזה אמצעי מיגון אנחנו נוקטים.

אז כשהחמאס שלח טילים בתחילת המלחמה לגוש גן ובאין לנו ממ"ד יצאנו לחדר המדרגות, נשארנו שם  10 דקות על פי ההוראות וחזרנו הבייתה.

אח"כ הגיעו הטילים האיראנים. כאן הבנו מהר מאוד שזה סיפור אחר לגמרי וירדנו למקלט של הבניין. בגלל ההתראה הארוכה, המהדרין שבינינו הלכו למקלט הציבורי שנמצא בבית הספר שליידינו . הבעיה שהמקלט הציבורי היה מלא ברעש והמולה בעיקר של כלבים נרגשים שנבחו ואנשים שהתחילו לריב עם בעלי הכלבים הנובחים. אנחנו שיש לנו הכלב הכי גדול ושהוא לא נובח ולא מתרגש מאזעקות, החלטנו לחזור למקלט של הבנין ואחרי שראינו את ההרס של הפגיעות על בנינים שנפגעו, לקחנו בכל ירידה למקלט תיק קטן בו הכנסנו דרכונים ,תעודות זהות, כסף מזומן שלא הספקנו להפקיד בבנק וקצת תרופות לזוגתי ולי אם חלילה הבנין יפגע ונצטרך להמשיך את חיינו במקום אחר. כמובן שחיכינו לאות השחרור מפיקוד העורף שאפשר לחזור הבייתה, לא רגע אחד קודם. 

ויש את הטילים של החות'ים. בהתחלה ירדנו למקלט, אבל מהר מאוד החלטנו להשאר בחדר המדרגות והיום באזעקת הבוקר אמנם יצאנו, אבל אף שכן לא יצא מביתו לחדר המדרגות וזה אגב משהו שאני כבר מזמן רוצה לעשות, שלא לדבר על זה שדקה או שתיים אחרי שמסתיימת האזעקה אני נכנס הבייתה.

ספרו על חוויותיכם בנושא זה ואיך אתם נוהגים, האם הכנתם תיק במתקפה האירנית? האם יש לכם ממ"ד מקלט או סידור אחר? 

קשרו את הרשומה שלכם לפוסט הצגת נושא זה בשרביט וגם במסגרת תגובות הנושא החם כאן למטה.

כתבו

1. יובל שחר

2.  מוטי אורגד

3.  עדי אדלר

4.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - הגירה? / עורך מוטי אורגד

 בהשפעת הרשומה של אריק ובהשפעת שיחות עם חברים ובני משפחה ושיטוט ברשת, נראה שרבים היום חושבים על הגירה מהארץ בעיקר בגלל הייאוש מהמצב הנוכחי שנמשך כבר הרבה יותר מדי זמן.

אבל אני לא בטוח כמה מהמדברים על הגירה באמת רוצים וגם יכולים לעזוב את הארץ. זה לא באמת פשוט לעזוב את המדינה בה חיית כל (או רוב) חייך ולעבור לתרבות ולשפה אחרות. וזה עוד לפני השאלות המעשיות כמו בחירת היעד, השגת אזרחות זרה, מציאת עבודה בארץ זרה ועוד.

מה דעתכם? האם אתם חושבים על הגירה מהארץ? למה כן או למה לא? ואם כן - האם יש לכם אפשרויות מעשיות לכך? לאן אתם חושבים להגר ומה השיקולים לכך? מה הסיבות שימנעו מכם להגר?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לפוסט נושא חם זה וגם לקשר אותה למדור בתגובות למטה

כתבו

1.  אמפיארטי

2.  אריק בנק חביב

3. יובל שחר

4.  מוטי אורגד

5.  עדי אדלר

הנושא החם - האוקסימורון של השבת כל החטופים והניצחון המוחלט על החמאס / עורך טליק חרובי

"אלה הם הילדים הגיבורים שלנו שנהרגים בעזה לשחרור החטופים, שאנחנו נשחרר את כולם כאחד וגם נסיר את האיום של החמאס על אזרחי ישראל" .

כך, ראש המכשלה ממשך לנסות לחרטט אותנו. אבל אף אחד כבר לא מאמין לו.

והאם טראמפ שלכאורה יכול להזיז אותו מעמדותיו, יעשה את זה לשחרור מלא של כל - 50 חטופינו, ש- 20 מהם הולכים ונמקים במנהרות החמאס,  או שהם ימשיכו להיות "השה לעולה" על מזבח של פוליטיקאי חסר לב, שמוכן להחריב את ארצו כדי לשרוד עד הבחירות הבאות?

אז לפי שעה, אפילו טראמפ לא הצליח ביום הוועידה אחרון לביקור של נתניהו לסובב בכל זאת הגלגל. ולמרות כל התקוות ששידרו לנו כל הפרשנים בתקשורת, גורל שחרור כל החטופים לוט בערפל. וגם אם תתבצע שוב רק עוד פעימה ושחרור חלקי - ברור שזה יהיה  משפט שלמה של ממש לחטופים החיים, שכולם כאחד הם "מיקרים הומניטרים" שחיים על זמן שאול, וכנאמר בביטוי - חיים על שארית האדים.

ספרו מה דעתכם על הסאגה הפאתטית הזאת שכל בר דעת במדינה כבר התהפכו קרביו לנוכח מה שקורה כאן.

קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט זה של הנושא החם ולמסגרת התגובות כאן למטה 

כתבו

1.  קנקן

2.  יובל שחר

3.  מוטי אורגד

4.  עדי אדלר

5.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - ישראל ב-2030 / עורך מוטי אורגד

 לפני מה שנראה כנצח, אבל היה רק לפני כחודש, פרסם אריק רשומה על תחזית לשוק העבודה ל-2030.

התחזית דיברה על כך שהרבה מקצועות הקיימים היום יוחלפו ע"י בינה מלאכותית עד 2030.  אותי זה קצת הצחיק וטענתי שלא יהיו שינויים גדולים כל כך תוך חמש שנים. 
רק כדי להמחיש כמה אנחנו לא יודעים לחזות את העתיד, באותו שלב היינו שבוע בלבד לפני המלחמה עם איראן ואני לא חושב שמישהו מאיתנו חזה שהיא תפרוץ כל כך מהר.

בכל אופן, בתגובה שלי לאריק הבאתי שלושה קישורים - 
הראשון הוא על תחזית לישראל 2025 שפורסמה ב-2019. אפשר להתרשם שאמנם חלק קטן מהתחזיות בכתבה הזאת התממשו, אבל הרוב עדיין לא. כמובן שהכתבה ההיא לא חזתה את המשבר הגדול של 7.10.23.

הקישור השני היה סקירה של תחזיות ישנות יותר שלא באמת התממשו. 

זה הזכיר לי תחזית מפורסמת מסוף המאה ה-19 שחזתה שבאמצע המאה ה-20 לונדון תהיה קבורה בזבל סוסים. התחזית הזאת הייתה לגמרי הגיונית לזמנה והתבססה על המגמות שהיו ידועות אז. איכשהו מי שחישב את כמות זבל הסוסים לא לקח בחשבון את החלפת הסוסים במכוניות...

אז למרות שאנחנו לא יכולים לחזות את העתיד, אני מזמין את כולנו לכתוב איך לדעתנו תיראה ישראל בעוד חמש שנים בלבד - ב-2030. מה ישתנה לטובה? מה ישתנה לרעה?  מה יישאר אותו דבר?

יהיה מעניין לקרוא את זה בעוד חמש שנים...

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לפוסט זה במדור ולקשר אותה למדור בתיבת התגובות למטה.

הערת עריכה: אגב, את האיור הבא יצרה בינה מלאכותית  בחצי דקה (מהזנת הטקסט הנ"ל) ולא מאייר מקצועי.

כתבו

1.  מוטי אורגד

2.  עדי אדלר

3.  קנקן

4.  אריק בנדק חביב

5.  יובל שחר

6.  יובל שחר

הנושא החם - מה עכשיו? / עורך טליק חרובי

טראמפ הכריע בעניין המלחמה עם אירן, הפציץ בפורדו. החליט על הפסקת אש וישראל נאלצה לקבל את התכתיב.

המחיר לדעתי היה גבוה מאוד, בהרס בעורף, באזרחים פצועים והרוגים, בהשבתת המשק ובהוצאות השיקום הנדרשות -שיעלו לכולנו מיליארדים

נכון שאירן נוטרלה או נפגעה  בדבר העיקרי שהחזיקה מול העולם. הנזקים עדיין לא ידועים ונותר לקוות שהפעולות שעשה חייל האוויר המצויין שלנו ומסת הפצצות שהטיל חיל האוויר האמריקאי ישפיעו.

חזרנו לעסוק בעזה ובבוץ העזתי שממשיך לגבות מאיתנו קורבנות ועדיין נמצאים שם 50 חטופים חיים ומתים.

מה אתם חושבים על המצב?

מוזמנים לכתוב פוסט בנושא זה וקשרו אותו לנושא חם זה של השרביט ובמסגרת התגובות כאן למטה .

כתבו

1.  עדי אדלר

2.  מוטי אורגד

3.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - איראן כמובן / עורך מוטי אורגד

 בדרך כלל אני כותב הצעות לנושא החם שבוע או אפילו שבועיים לפני הפרסום. לעיתים עד שהנושא מתפרסם הוא לא חם בכלל.
עם הנושא החם הזה חיכיתי עד יום רביעי בערב מתוך חשש או תקווה שעד יום שישי זה כבר לא יהיה הנושא החם.

אבל כרגע נראה שאיראן תהיה הנושא החם שלנו לעוד זמן ארוך...

אז מה אתם אומרים? כתבו ככל העולה בדעתכם בנושא זה: התחושות שלכם, המחשבות על הפעולה, תחזיות לעתיד, ניתוח סרטונים מפוברקים (ראו להלן) - השמיים הם הגבול.

אל תשכחו לכלול ברשומה קישור למדור וקשרו את הרשומה שלכם למדור בתגובות למטה

אפשר גם לקשר רשומות שכבר נכתבו בנושא.

בתקווה לימים (ולילות) שקטים ובטוחים

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

4.  אסתי עיני

הנושא החם - שבוע הספר העברי 2025 / עורך טליק חרובי

שבוע הספר יפתח ב 10.6 וימשך עד ה  19.6.
כמו כל ארוע שקורה בזמן המלחמה וכשיש עדיין 55 חטופים בעזה וממשלת החידלון לא עושה דבר להשבתם,יש צביטה בלב שאנחנו בשגרה ועשרות משפחות של החטופים ממשיכים לזעוק להצילם וכלום לא נעשה.
אבל החיים מן הסתם ממשיכים והשבוע יתקיים שבוע הספר העברי.
מזמין אתכם להמליץ על 3,4 ספרים שקראתם השנה ולהוסיף כמה מילים על הספרים.
אני ממליץ על 3 ספרים:

קפה לורנץ 
שכתב הסופר והעיתונאי רון עמיקם, הספר הוא רומן סביב הרצחו של חיים ארלוזרוב בשנת 1933 על חוף הים בתל אביב והנסיונות לפענח מי רצח אותו. עמיקם מיטיב לתאר את התקופה על מורכבותיה והספר מרתק.

הספר השני שעליו אני ממליץ הוא ספרו של אסף גברון "האם אינך רוצה בי". 
הספר מתאר תהליך התבגרות של חבורת נערים מיישוב קטן ליד ירושלים,התנהגותם ,השרות הצבאי שלהם ,אובדנו של אחד מהם וההתלבטויות שמלוות אותם בחייהם.

הספר השלישי הוא של דורית רביניאן "שיעורים בפיתוח קול" 
רביניאן מספרת על משפחתה ועל ארועים בילדותה למרות שספק אם קרו ,עם חשש מצד המספרת על גילוי עריות.

זהו הנושא החם, כתבו את המלצותיכם, וקשרו לפוסט הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  מוטי אורגד

3.  עדי אדלר

4.  אמפיארטי

הנושא החם - חופשה באותו מקום או במקום חדש? / עורך מוטי אורגד

 הקיץ מתקרב ואנשים רבים מתכננים לצאת לחופשה, בארץ או בחו"ל.

אני יודע שהמדור עסק פעמים רבות בנושא החופשות אבל פעם אני מציע זווית קצת שונה - האם אתם מעדיפים לחזור בחופשות למקומות שכבר הייתם בהם, או רוצים לראות בכל פעם מקום חדש שעוד לא ביקרתם בו?

אני מכיר מישהי שבמשך שנים רבות לא יצאה מהארץ. בפעם הראשונה שהיא נסעה לחו"ל זה היה לפראג והיא התאהבה בעיר וחזרה אליה עוד פעמים רבות.

אני ומשפחתי ביקרנו בפראג פעם אחת בלבד. העיר באמת יפה מאוד, אבל לא הרגשתי צורך לחזור אליה - רציתי לראות מקומות אחרים.

ומה אתכם? כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה לכאן בתגובות.

כתבו

1.  אמפי

2.  עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

4.  אריק בנדק חביב

לשכור דירה או לקנות בכל מחיר? / עורך טליק חרובי

 רב אזרחי ישראל, ודאי הותיקים שבהם מחזיקים בדירת מגורים שנרכשה על ידם, בזמנו נכס למגורים היה must.

היום כשמחירי הדיור מרקיעים שחקים, שאין מספיק כח אדם בעקבות המלחמה כדי לסיים התחלות בניה ומסירת דירות מתעכבת, וכשהקונים משלמים במשך חודשים רבים גם משכנתה וגם שכירות - יש אנשים, בעיקר צעירים, שעושים חשיבה מחודשת באשר לקניית דירה.

שאול אמסטרדמסקי הוא עיתונאי בערוץ כאן 11 ויש לו תוכנית טלויזיה מרתקת בה הוא מנסה להבין למה אנשים שאין להם הון עצמי גבוה לרכישת דירה עושים את זה בכל מחיר.

הוא מביא טיעונים הגיוניים נגד קנייה ובעד השכרה.

ואנשים צעירים מוצאים הרבה הגיון בדבריו.

כגילוי נאות אומר על עצמי שלנו יש דירה כמובן ולרגע לא עלה על דעתנו כי כך טופטף לנו על ידי הורינו שקניית דירה היא must.

במאמר מוסגר אומר שאמסטרדמסקי פונה רק אל המעמד הבינוני העובד כמובן,לא אל מי שיש לו כסף ויכול להרשות לעצמו, אבל הוא גם מעודד את אותו מעמד ביניים לקנות דירות להשקעה ולהמשיך לגור בשכירות.

מה דעתכם על התופעה? מוזמנים לכתוב פוסט בסוגיה וקשרו אותו לנושא הפוסט הזה וגם במסגרת התגובות כאן למטה.

הנושא החם - האם טראמפ "לא סופר" אותנו? / עורך מוטי אורגד

 הרשומה הזאת נכתבת ב-16.5, אולי עד שתתפרסם הדברים ייראו אחרת, אבל כרגע רבים עוסקים בשאלה שבכותרת.

הנשיא טראמפ ביקר במזרח התיכון, סגר עסקאות (וקיבל מתנה), חלק שבחים לנשיא סוריה ולא ביקר בישראל.

לפני זה שמחנו על שחרורו של עידן אלכסנדר, אבל היה קצת מוזר שהשחרור הזה הגיע כתוצאה ממשא ומתן בין חמאס לבין ארה"ב, בלי מעורבות ישראל.
מה הבטיחו האמריקאים בתמורה? בזמן כתיבת הרשומה זה לא ידוע.

בכל אופן, נראה שטראמפ פועל בלי לשתף את ישראל גם בעניינים הנוגעים ישירות לישראל.

קראתי טור דעה שטען שלמעשה טראמפ מתואם עם נתניהו ופועל כפי שהוא פועל כדי שנתניהו יוכל להסביר לשותפיו "הטבעיים" (כלומר מחרחרי המלחמה הפשיסטיים) שאין לו ברירה אלא לעצור את המלחמה כי טראמפ אמר...

אני לא באמת יודע מה נכון ומה טוב...  מה דעתכם על הנושא?

כתבו רשומה בנושא, אל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה לפה בתגובות למטה.

בתקווה לשחרור החטופים ולסיום הסיוט המתמשך הזה במהרה

כתבו

1.  עדי אדלר

2. מוטי אורגד

הנושא החם - אם כבר תגובות בפוסטים, למה פתחתם בלוג? / עורך טליק חרובי

ארחיב את הנושא החם של מוטי ידידי ואבקש בנושא החם של השבוע לברר למה מלכתחילה פתחתם בלוג  ומה עושה לכם הכתיבה?

על עצמי אני יכול לומר שכתבתי כי בער בי משהו מבפנים. בישראבלוג קראנו לזה כש"האצבעות מדגדגות" אתה מניח אותן על המקלדת ונותן להם ללכת לבדן.

ככה הרגשתי שכתבתי עד שזה  השתנה אחרי בערך 20 שנה  וכשראיתי שאני מאלץ את עצמי "להשאר על הגלגל" ,הפסקתי לכתוב.

אבל במשך כמעט 20 שנה כתבתי יומן רשת שמה שבעיקר הוא עשה זה להציב מראה מול עצמי. אני לא רוצה להשמע בומבסטי או דרמטי מידי ,אבל לחלוטין תהליך הכתיבה שינה את חיי, לטובה.

מה זה עשה לכם,? למה פתחתם בלוג?

קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט הזה ובמסגרת התגובות למטה.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

הנושא החם -- היחס שלכם לתגובות בבלוג / עורך מוטי אורגד

 כולנו בלוגרים. או לפחות רוב הקוראים את המדור הזה וכמובן כל מי שכותב לנושא החם.

אני מניח שכעיקרון בלוגרים רוצים שיקראו את מה שהם כתבו. אחרת היינו כותבים למגירה ולא מפרסמים את מה שכתבנו באינטרנט. 

אבל האם אנחנו רוצים תגובות? ראיתי (מעט) בלוגים חסומים לתגובות, אבל ברוב הבלוגים קיימת אפשרות להגיב. יש בלוגרים שמתעלמים מהתגובות בבלוג שלהם, יש כאלה שמקפידים לענות לכל תגובה. יש שמפתחים דיון של ממש בתגובות ויש כאלה שרק עונים בקצרה.

איך אתם מתייחסים לתגובות בבלוג שלכם? האם אתם שמחים לקרוא תגובות? האם אתם מגיבים להן?

כתבו רשומה בנושא, כללו בה קישור למדור ואל תשכחו לכלול קישור לרשומה שלכם בתגובות (!) כאן

הנושא החם - הקיץ למעשה כבר כאן / עורך טליק חרובי

 ספרו לנו האם ולאן אתם מעדיפים לטייל, בארץ וגם בחו"ל.

אני פחות איש של הליכה רגלית בשנים האחרונות ומעדיף למצוא מקום נחמד שאפשר להגיע אליו עם אוטו,חניון שממנו אפשר ללכת רגלית למצפור קרוב,שמורה של נחל שאפשר לצעוד על גדותיו ולעשות פיקניק, או סתם לראות מראה מרחיב לב של פריחה על כל צבעיה .

מעדיף מקומות לא המוניים כדי לא להקלע לפקקים, החרמון לא עושה לי את זה, גם הכנרת פחות, אני לא איש של מנגלים, אני לא רואה צורך לשנע בשרים מהבית ולצלות אותם בין כל המוני ישראל. 

בחו"ל, אעדיף מקום ליד הים, ללא טיסות ארוכות ומתישות. בפעם האחרונה שהייתי בחו"ל, קצת לפני הקורונה - בטן גב בכרתים עם כל המשפחה. הייתה חווייה טובה.

ספרו איך זה אצלכם, קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הזה ולמסגרת תגובות הנושא החם למטה

כתבו

1.  אמפי

2. עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

4.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל / עורך מוטי אורגד

 אמנם חג הפסח עדיין לא נגמר, אבל אני כבר חושב על השבוע הבא בו נציין את  יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובשבוע שאחריו נציין את  יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה.  אלה ימים לא פשוטים להרבה מאזרחי ישראל - גם למי שלא איבדו קרובים וחברים בשואה, במלחמות או בפעולות טרור.

כשאני חושב על זה, עם המספרים הגדולים והבלתי נתפסים של ההרוגים והנרצחים קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שלא איבדו קרוב משפחה וחברים באירועים אלה...

כשהייתי ילד קטן חשבתי שבמשפחתי לא היו אנשים שנרצחו או סבלו בשואה בגלל ששני הוריי נולדו בישראל. רק בגיל מעט מבוגר יותר למדתי שרוב משפחתו של סבי מצד אמי נרצחה בשואה. 

בשני ימי הזיכרון האלה אני משתדל לחשוב על הנרצחים וההרוגים ועל קרוביהם. לעיתים אני הולך לטקסים ובאופן כללי גם לי קשה ועצוב בימים אלה.

מה אתם חושבים על ימי הזיכרון האלה? כיצד אתם מציינים אותם אם בכלל? האם יש לכם חברים או קרובי משפחה שאתם חושבים עליהם בימים אלה?

באופן יוצא מן הכלל ולאור הרלוונטיות של נושא זה לשני ימי זיכרון - נושא חם זה יהיה תקף לשבועיים.

כתבו רשומה בנושא, כללו בה קישור לנושא זה במדור השרביט וקשרו אותה גם לפה בתגובות למטה

כתבו

1. קנקן

2.  מוטי אורגד

3.  עדי אדלר

4.  אריק בנדק חביב

5.  קנקן

6.  מוטי אורגד

7.  אריק בנדק חביב

8.  קנקן

הנושא החם - אז איפה אתם עושים את החג? / עורך טליק חרובי

 ליל הסדר מתקרב ובא ובצל המלחמה הלא נגמרת הזאת וכשיש עדיין 59 חטופים חיים ומתים בשבי החמאס,כולנו צריכים להחזיק באיזושהי שגרה.

האם כבר צחצחתם את הבית.. ? מנהג שחלקנו עדיין מתמידים בו?

אני לא מת על החג הזה למרות שחשיבותו בהתכנסות המשפחתית , שמירה על איזו מסורת לא ברורה.

כבר שנים שאני מבין שאין קשר בין קריאת הגדה פנטזיונרית לבין מה שקרה באמת ולמעשה אחרי האוכל שאני מאוד אוהב בליל הסדר, אנחנו פורשים לישיבה נוחה יותר ומכסימום שרים את שירי החלק השני.

השנה נחגוג אצל אחותי הדתיה עם משפחתה ונכבד את המעמד אליו אנחנו מגיעים. בתקווה שלא יהיו פקקי תנועה בדרך לשם ובחזרה..

חג שמח ככל האפשר.

מוזמנים לשתף ולכתוב פוסט כיצד אתם רואים את החג? ואיך אתם מתארגנים אליו? 

קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות כאון למטה

כתבו

1.  מוטי אורגד

2.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - ספרים ארוכים שקראתם / עורך מוטי אורגד

 בינואר 2024 התחלתי לקרוא את הספר הראשון בסדרת מחזור כישור הזמן. במרץ 2025 סיימתי את הסדרה. זוהי סדרת ספרי פנטזיה שנכתבה במקור ע"י רוברט ג'ורדן  אבל הוא נפטר לפני שהספיק לסיים את כתיבתה.  בסופו של דבר ברנדון סנדרסון סיים את כתיבת הסדרה.

במקור ג'ורדן תכנן לפרסם 12 ספרים ונפטר אחרי פרסום 11 מהם. סנדרסון עבר על החומר שג'ורדן הותיר והחליט שנדרש לכתוב עוד 3 ספרים. כך שבסופו של דבר הסדרה מכילה 14 ספרים, כל אחד מהם באורך של בין 800 ל- 900 עמודים.

בתרגום לעברית החליטו שהספרים ארוכים מדי וחילקו כל ספר לשניים, כך שבעברית יש 28 ספרים של 400-450 עמודים כל אחד.

הספרים היו מספיק מעניינים (ברובם...) כדי שארצה להמשיך לקרוא אותם אבל זה היה די מאתגר לצלוח את כל הסדרה.

קראתי ספרים ארוכים בעבר אבל לא בסדרי גודל כאלה...

מה אתכם? האם אתם מצליחים לקרוא ספרים ארוכים? איזה ספרים כאלה קראתם? האם נשברתם בחלק מהם? האם קראתם יותר מפעם חלק מהם? מה חשבתם על הספרים האלה?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא זה במדור השרביט ולקשר אותה למדור במסגרת התגובות למטה.

(התמונה מויקיפדיה) 

כתבו

1.  אמפיארטי

2.  עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

4.  אריק בנדק חביב

הנושא החם - המהפכה המשטרית, בדרך לאבדון?! / עורך טליק חרובי

 כבר אי אפשר להתעלם ממה שקורה כאן.

מצד אחד מלחמה מתמשכת, הבורסה מתרסקת, הרוב השפוי ממשיך לשאת בנטל, החטופים לא חוזרים והממשלה ממשיכה בכל הכח לנסות לרסק הכל.

כבר קשה להתעלם, הרע כבר כאן האופוזיציה חלשה, מפורדת ולא עושה הכל כדי להביא לידי ביטוי את הזעם הציבורי שהולך ומתגבר.

מרגיש שקשה לי להכיל את חוצפת הימין המתנחלי,את עזות המצח של החרדים שבעזרת נתניהו וסמוטריץ בוזזים הכל וראשי המשק מסתכלים מבחוץ ומאיימים שאם יודחו ראש השב"כ והיועמ"שית אז יכנסו לפעולה.

זה יקרה רגע לפני שהD9 יעלה סופית על בית המשפט העליון ואני לא בטוח שיש לנו את הזמן להמתין.

מצטער שאני נשמע אפוקליפטי, אבל ככה אני מרגיש.

כתבו פוסט על התחושות שלכם, איך אתם רואים את המצב ? האם אתם מפגינים ? משתתפים באחת המחאות ?
אל תשכחו לקשר את הרשומה שלכם לפוסט נושא השרביט החם הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה 

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  עדי אדלר

3.  גהה

4.  java

הנושא החם - רשימת שיר השנה בעשור, לבחירתכם / עורך מוטי אורגד

 לפני זמן מה נתקלתי במקרה בסרטון ב- youtube המתיימר להציג את השיר המוכר ביותר של כל שנה במאה השנים האחרונות (!)

צפיתי עם כל המשפחה ובחלק מהמקרים הסכמנו מאוד עם הבחירה, אבל בחלק ממש לא. 
בלטו בחסרונם מבחינתנו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, פרינס, סינדי לאופר ועוד רבים וטובים (יותר או פחות).

החלטתי להציע כתיבת רשימה דומה לנושא החם, אבל  מאה שנים זה קצת הרבה ולכן ההצעה שלי היא: בחרו עשור כרצונכם (רצוי כזה שאתם מכירים את המוזיקה בו טוב - אני כנראה אבחר את שנות ה-70 או ה-80), עברו על השירים הידועים או הזכורים לכם מכל שנה בעשור זה ובחרו מיהו השיר הטוב/חשוב/ידוע של השנה מבחינתכם.

פרסמו רשומה עם 10 השירים שבחרתם (רצוי גם לכלול את השירים עצמם להנאת כולנו). אל תשכחו לכלול ברשומה שלכם קישור למדור ולכלול קישור לרשומה בתיבת תגובות למטה.

כתבו

1.  קנקן

2.  עדי אדרלר

3.  מוטי אורגד

4. אריק בנדק חביב

הנושא החם - הזיכרון הראשון שאתם זוכרים מילדותכם / עורך טליק חרובי

 בתוכנית המצויינת שמשודרת בכאן 11 בימי שישי"סוכן תרבות", מבקש קובי מידן מהמרואיין השבועי להיזכר בזיכרון הראשון שלו. מרתק לשמוע  מה ואיך אנשים זוכרים מזיכרון ילדותם הראשון.

הזיכרון הראשון שלי קשור לעיר חיפה, היכן שביליתי כתינוק וכילד צעיר את שנותי הראשונות. אבא למד בטכניון ארכיטקטורה, אמא מצאה עבודה באיזושהי מעבדה של קופת חולים, שבטח סבתא שלי הרופאה סידרה לה ואנחנו גרנו בדירה שכורה בר"ח פועה 2 , בסימטה שכינו אז שדרות או"ם ושאח"כ הפכה לשדרות הציונות .

לדעתי גרנו בקומה שניה עם מרפסת שפנתה לרחוב. אני זוכר שאבא הרכיב איזו סבכה, מהמעקה של המרפסת עוד חצי מטר למעלה, כדי שחלילה אם מישהו יתכופף ,לא ניפול. ואני זוכר שמחלון המטבח ראו את המפרץ, מפרץ חיפה.

שנים אח"כ כשהכרתי את השיר של יהודה פוליקר,"חלון לים התיכון " חשבתי לעצמי שהוא נכתב על ילדים כמוני שראו מחלון ביתם פיסה של ים.

מוזמנים לספר על הזכרון הראשון שלכם, וקשרו את ההרשומה שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  עדי אדלר

3.  מוטי אורגד

הנושא החם - איך מתמודדים עם המצב / עורך מוטי אורגד

 כבר הרבה זמן שאנחנו במצב לא פשוט. המלחמה, החטופים, הקרע בעם, התושבים המפונים שעדיין לא חזרו הביתה... 
לא פשוט לחיות במדינה הזאת.

באחת האזעקות האחרונות שחוויתי - לשמחתי כבר מזמן (יחסית)  לא היו כאלה - הרגשתי לחץ גדול מהרגיל. לא הבנתי למה האזעקה הזאת הלחיצה אותי, כשברוב האזעקות קודם לכן הצלחתי להישאר רגוע. 
כשהגעתי הביתה וסיפרתי על התחושות שלי לעננת היא אמרה שמדובר בהשפעה מתמשכת ומצטברת של המצב.
בהחלט יכול להיות שזה נכון. המדינה במצב מלחמה כבר כבר כ-17 חודשים.
 זוהי המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל וכולנו משלמים עליה מחיר - חלקנו יותר וחלקנו פחות.

איך אתם מתמודדים עם המצב הלא פשוט הזה?

מוזמנים לכתוב רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה גם במסגרת התגובות כאן למטה.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  מוטי אורגד

3.  עדי אדלר

הנושא החם - רפואה קונבנציונלית או רפואה טבעית (אלטרנטיבית) / עורך טליק חרובי

 איזה אנשים אתם? אנשים של רפואה קונבנציונלית, תרופות מידיו של רופא? או רפואה טבעית (אלטרנטיבת) שמשלבת מגוון פרקטיקות. כמו למשל דיקור סיני, הילינג, רפלקסולוגיה.

כיום יש הטוענים לשילב בין לבין. גם קופות החולים השונות מציעות יחידות של רפואה טבעית במטרה לשילוב רפואה קונבנציונאלית עם רפואה משלימה.

אני למשל טופלתי הרבה שנים ברפלקסולוגיה , בעיקר כי הבירוקרטיה הרפואית והתורים הרחוקים בפזיותרפיה כשהזדקקתי, היו רחוקים. אבל גם כי הרפלקסולוגיה הקלה על כאבים כאלה ואחרים שתקפו אותי.

בשביל בעל מקצוע טוב ברפלקסולוגיה הייתי מוכן לנסוע רחוק ,הרצליה כדוגמה. לא היה פשוט לצלוח את איילון מדרום לצפון בשעות העומס, אבל חשבתי שזה משתלם לי בריאותית וכך זה היה.

אני לא אדם שמבטל את הרפואה הקונבנציונלית חלילה. לא אני , נצר לרופאה בכירה בקופת חולים כללית שהטמיעה בנו את החשיבות להיות חבר קופת חולים הרבה לפני שזה הפך חובה.

איזה אנשים אתם? גם וגם? רק רפואה שמרנית ומסודרת או גם רפואה טבעית שלא לכולם נשמעת עם יכולות ריפוי?

 מוזמנים לכתוב על הנושא החם הזה. 

אל תשכחו לכלול ברשומה שלכם קישור לנושא זה במדור ולקשר אותה גם לפה בתיבת התגובות למטה

הנושא החם - עברית שפה יפה / עורך מוטי אורגד

 בארוחת צהריים משפחתית עלה הנושא של שיבושי לשון בעברית. 
השיחה התחילה בעקבות שימוש במילה גֶאווה - GE-AVA במקום גִאווה  - GA-AVA. השימוש בצרה במקום פתח או בעיקר במקום חיריק הפך למאוד נפוץ בארץ ויש אנשים שזה מאוד מפריע להם, בעוד שיש כאלה שזה בכלל לא מפריע להם והם לא מרגישים שיש פה שיבוש כלשהו.

קיימים בעברית שיבושים מאוד נפוצים שאפשר לשמוע בכל מקום כולל בטלוויזיה וברדיו. חלק מהשיבושים האלה בשלב מסוים מוכרים ע"י האקדמיה ללשון העברית כמילים תקניות ובעצם באופן רשמי הם כבר לא שיבושים, אבל עדיין השימוש במילים כאלה מפריע לחלק מהאנשים (כמוני...) 
לדוגמא - האקדמיה הכשירה את השימוש בביטוי (שלי נשמע קלוקל) "בת זוגתי" בהתייחסות לבת זוג. לדעתי המשמעות של "בת זוגתי היא הבת של בת זוגי ומפריע לי לשמוע אנשים המתייחסים לבת הזוג שלהם כ"בת זוגתם".

כתבו רשומה על היחס שלכם לשיבושי לשון ועל שיבושי לשון שמרגיזים אתכם או דווקא כאלה שאתם משתמשים בהם.

אל תשכחו לכלול ברשומה שלכם קישור לנושא זה במדור ולקשר אותה גם לפה בתיבת התגובות למטה.

הנושא החם - תל אביב עיר ללא הפסקה / עורך טליק חרובי

 לשמחתי אני לא גר בתל אביב.

גרתי בה אחרי שעזבתי את ירושלים ב-1982. אחרי מלחמת לבנון הראשונה.גרתי 10 שנים בתל אביב. כאיש צעיר ורווק והיא ענתה על כל צרכי אז. כיום אני גר ביישוב סמוך לתל אביב ואני משתדל מאוד לא להכנס אליה, אם אין צורך דחוף.

לא מסוגל להיות בה עם הפקקים האינסופיים ,עם רחובות שנסגרים בגלל חפירות של רכבת קלה/ מטרו ובעיקר בגלל חנייה.

את כל הדברים להם אני זקוק אני מוצא בערים אחרות סביבי שהן פחות פקוקות ופחות חפורות. אני יכול לחיות בלי תל אביב וכשאני כבר מגיע לשם, אני מרגיש כמו תייר מזדמן.

איך אתם בקשר לתל אביב? האם גרתם בה ועזבתם? האם אתם גרים בה ומסתדרים? 
אם אינכם גרים בה ומזדמנים אליה בתדירות זו או אחרת, לאיזה מטרות או מה אתם אוהבים לעשות בה?

מוזמנים לכתוב בנושא זה פוסט ואל תשכחו לקשר אותולנושא החם הזה במדור השרביט ובמסגרת התגובות של הנושא החם כאן למטה.

כתבו

1.  אמפיארטי

2.  אריק בנדק חביב

3.  מוטי אורגד

הנושא החם - זכר ונקבה ברא אותם / עורך מוטי אורגד

 בנאום ההשבעה שלו הנשיא טראמפ הכריז כי "מהיום יש שני מינים - זכר ונקבה".

מבחינה ביולוגית הוא די צודק (חוץ מזה שזה לא "מהיום" וחוץ ממקרים נדירים יחסית בהם אדם הוא גם זכר וגם נקבה)

נזכרתי שלפני שנים רבות כשעבדתי בפרויקט של משרד הפנים גיליתי שבמרשם התושבים מוכרים לא פחות מחמישה מינים שונים - זכר, נקבה, לא ידוע, לא רשום ו-בבדיקה.

ברור שטראמפ התייחס לפתיחות היחסית שהתבססה בארצות הברית לגבי האפשרות של בני אדם להחליט מהו המין שלהם ללא קשר לביולוגיה.  לפעמים זה נשמע מאוד מוזר - כמו במקרה של השחיינ/ית ליה תומאס. לפעמים זה דוקא הגיוני שאדם יוכל להחליט מהו המין שלו...

מה דעתכם? האם באמת יש רק שני מינים או יש הרבה מצבי ביניים? האם מותר לאדם להגדיר את המין שלו כרצונו או שהוא כבול למין הביולוגי שלו?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנוש זה במדור וגם לקשר אותה למדור השרביט בתיבת התגובות כאן למטה.

כתבו

1.  אמפיארטי

2.  אריק בנדק חביב

3.  מוטי אורגד

4.  עדי אדלר

5.  קנקן

הנושא החם - החזרת החטופים והנדסת תודעה / עורך טליק חרובי

 בשבת צפיתי בערוץ 12 בהחזרת החטופות. בדיעבד התמזל מזלי והחלטנו לנסוע לטייל באותו בוקר, כך שהתחלתי לצפות בטלויזיה בסביבות 16:00 אחר הצהריים.
תשמעו, חווייה של נסיון להנדסת תודעה כמו בשבת, מזמן לא חוויתי.
הנסיון של ערוץ 12 "להסביר" לנו איזה גיבורות החיילות החטופות ואיך הכניסו אצבע בעין לחמאס הרשע שהציג אותן לראווה בכיכר פלסטין בעזה והן עמדו שם כמתתיהו החשמונאי ובניו ולא השפילו מבט והלכו על רגליהן למרות חודשים ארוכים של שהייה במנהרות החשוכות.
ואחכ טחנו לנו לאט לאט את השכל על כמה החמאס רשע כשהוא לא מספר לנו מה עם ארבל יהוד ושירי ביבאס
ושוב גבורת החיילות כולן ביחד וכל אחת לחוד ומה אמרו הוריהן כל השנה וחצי ומה עשו כדי שישוחררו ואיך החברים הגיבו וככה זה נמשך ונמשך ונמשך.
ברור שהחמאס הוא אוייב אכזר שהרג ושרף ילדים ונשים ב-7 לאוקטובר.
ברור ששבי היא חווייה איומה, גם אם מאפשרים לשבויים לצפות בטלויזיה מידי פעם.
ברור שהוריהם יוצאים מדעתם מדאגה
הרי כל הסיטואציה הזו לא נורמלית.
לטעמי, אין צורך לנסות "להאכיל" אותנו באינפורמציה מיותרת ולנסות להנדס לנו את התודעה. אתם ערוץ תקשורת, לא משרד ההסברה לא קול הרעם מקהיר לצורך העניין ולא כלום.
אז ברור, אני יכול להעביר ערוץ,א ו לקרוא ספר או ללכת לישון.
ואני עושה את זה בדרך כלל, כי אני ממנן את הצפייה שלי בחדשות כבר הרבה זמן.
אבל, אתמול נסחפתי בהתרגשות הכללית
ורק אח"כ התחלתי לעבד את החווייה.

האם אתם שותפים לתחושות שלי? או שיש לכם מחשבות אחרות

מוזמנים לכתוב פוסט בנושא ואל תשכחו לקשרו לרשומת הצגת הנושא הזו וגם במסגרת התגובות של הנושא החם, כאן למטה.

יוחזרו כל החטופים עכשיו !

כתבו

1.   מוטי אורגד

2.  אריק בנדק חביב

3.  עדי אדלר

4. עדה ק.

הנושא החם - הנשיא טראמפ / עורך מוטי אורגד

 בימים אלה מתחילה הכהונה השנייה של הנשיא דונאלד טראמפ.

כשהוא רץ לנשיאות בפעם הראשונה לא האמנתי שהוא ייבחר כמועמד המפלגה הרפובליקנית. זה נראה לי הזוי מדי.

בבחירות הנוכחיות היה לי די ברור שהוא ייבחר לנשיאות...

לדעתי הבעיה העיקרית של טראמפ היא שהוא לא צפוי. יכולים להיות בכך צדדים טובים אבל בסך הכל זה נראה לי חיסרון גדול ודי מפחיד שאדם כזה שולט באחת המדינות החזקות בעולם (ואולי החזקה ביותר).

מה דעתכם? האם אתם חושבים שטראמפ יהיה נשיא טוב לארה"ב? ולישראל? ולעולם?

כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה למדור פה בתגובות.

כתבו

1.  אמפיארטי

2.  אריק בנדק חביב

3.  מוטי אורגד

4.  עדי אדלר

הנושא החם - יש הסכם להחזרת החטופים / עורך טליק חרובי

בזמן כתיבת שורות אלה ההסכם עוד לא נחתם אבל יש אישור של הסכם מכל הצדדים.

אפשר לומר בשורה התחתונה שטראמפ שעדיין לא נכנס לתפקיד (בזמן כתיבת שורות אלה נותרו 5 ימים להשבעה)
הוא המנצח הגדול.

נותר לחשוב איזה מורא גדול הטיל טראמפ על נתניהו וחמאס שתוך כמה ימים נתניהו הסכים לוותר על הלוצינציות הכיבוש וההתיישבות בעזה, ויתור על ציר פילדלפי הקדוש, ציר נצרים שהושקע בו הון עתק ו"הסכים" את מה שדחה במשך שנה וארבעה חודשים לקבל חטופים חיים ומתים.

וחמאס כמו חמאס השיג את הפסקת המלחמה וחזרה לכל הרצועה לבד מרצועת בטחון (פרימטר), שספק אם תעזור אם חמאס יחליט להטריד אותנו.

מוזמנים לכתוב דעתכם על המצב החדש, קשרו את הרשומה שלכם לפוסט הזה וגם במסגרת התגובות של הנושא החם כאן למטה.

ברוכים החוזרים

הנושא החם - בדיחות והומור / עורך מוטי אורגד

 רבים מבני האדם אוהבים בדיחות. אנחנו אוהבים לצחוק ולשמוע בדיחה טובה זה מצחיק או לפחות מעורר חיוך.

כמובן שההגדרה של בדיחה "טובה" היא שונה מאדם לאדם. באופן אישי יש בדיחות שיצחיקו אותי גם אם אני מכיר אותן, יש כאלה שפעם הצחיקו אותי אבל כבר לא ויש כאלה שאני פשוט לא מבין למה הן אמורות להצחיק...

כשהילדים שלי היו קטנים נהגתי לספר להם הרבה פעמים בדיחות לא מאוד מצחיקות אבל מאוד ידועות על בעלי חיים.

זה מתחיל כמובן עם הסוס שנכנס לבר ומבקש קולה. הברמן שואל - "עם קש?" והסוס עונה - "עם הרבה קש!"

זה לא מצחיק אותי... אבל פעם הצחיק אותי ופעם הצחיק את הילדים שלי.

כתבו על בדיחות שמצחיקות אתכם או כאלה שלא.

אל תשכחו לכלול ברשומה שלכם קישור למדור ולהוסיף בתגובות פה קישור לרשומה שלכם.

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2. מוטי אור

הנושא החם - אנשים "שצריכים" להרוג / עורך טליק חרובי

טוב הכותרת נשמעת דרמטית מידי, אבל זה לא באמת הכוונה. אסביר.

לפני כמה שנים יצא בישראל ירחון שקראו לו בלייזר. והוא התכוון להיות "ירחון לגברים".
מי שלא לקח אותו ברצינות נהנה לקרוא בו, כמובן שהיו אוכלוסיות שחלק מהתוכן בירחון צרם להם והם הביעו את דברם בקול רם. היו מדורים בירחון שאחד שנקרא כפי שכתבתי בכותרת.

בזמנו כתבתי פוסט בנושא שאביא חלק (כמה דוגמאות) ממנו כאן ואני מציע בהתאם לנושא חם זה.

אנשים ששואלים אותם : היום החמישי לחודש? והם עונים : כל היום.

אנשים שלוחצים לך את היד ועושים לך קליק עם האצבע.

אנשים שרואים אותך מוסיף עצים למדורה והם אומרים : עזוב, עזוב, אתה חונק את האש.

אנשים שאתה אומר להם שקנית מוצר כלשהו והם אומרים: פחחח.קניתי במקום אחר בזול יותר.

אנשים שביום חתונתך עוצרים ליד האוטו המקושט שלך ואומרים: תברח תברח.

אנשים שאומרים : אה אנחנו הוצאנו את הטלויזיה מהבית.

כאלה שעוקפים אותך בתור ברמזור קצר ומבקשים ממך או מסמנים לך : גבר תן להכנס.

נשים שמשתמשות בתואר "חמוד" כדי לתאר גבר.

ודאי גם לכם יש דוגמאות כאלו מהחיים, שמעוררים אצלכם מחשבות כאלה לעיתים.

כתבו פוסט בנושא ,קשרו לרשומת הנושא הח הזהזה וכמוכן גם במסגרת התגובות, בנושא החם הזה .

כתבו

1.  אריק בנדק חביב

2.  מוטי אור

3.  עדי אדלר

4.  n_lee

5.  קנקן