* (השגיאה בכותרת בנוסח החברים של נטאשה)
כשאנחנו ילדים ואח"כ נערים אנחנו "רוכשים" תרבות . לומדים להקשיב למוזיקה, לבחור ספרי קריאה אהובים ומתעצב טעם אישי בסרטים הצגות ותערוכות למיניהן.
ואז אנחנו גדלים וחלים שינויים בהרגלי הצריכה שלנו, כמו אצלי למשל:
היה לי אוסף גדול של תקליטי ויניל של מוזיקת רוק רועשת: פינק פלויד ,לד זפלין, סנטנה וכו' ושל תקליטים קלאסים ישראלים: אריק איינשטיין כמובן,שלום חנוך ומאוחר יותר של להקות משינה, תיסלם ובנזין.
אבל הזמנים השתנו, טכנולוגית התקליטורים הופיעה ופתאום חשבנו שהויניל יעלם וכי למה שיחזור.
מכרתי את כל תקליטי הויניל שלי ערב נישואי ומעבר לדירה אחרת עם בת הזוג וחשבתי שתפסתי שתי ציפרים במכה אחת - גם אקבל כסף על האוסף וגם אפנה מקום לדברים אחרים.
בחנות התקליטים שמכרתי לה את האוסף שלי לא "התרשמו" כמוני משווי האוסף ושלמו לי פרוטות, אבל האובדן של התקליטים שנעלמו מחיי היה גדול יותר.
מה השתנה בטעמכם האישי במוזיקה בספרות ובתרבות שצרכתם? הן מבחינת תכנים והן בשל שדרוגים טכנולוגיים. ואולי אתם עדיין דבקים באהבות ישנות. ואולי ממשיכים לצרוך אותה תרבות עם השינויים שהתרחשו באופן טבעי עם ההתקדמות הטכנולוגית. כמו למשל מעבר מספרים מודפסים לספרים דיגיטלים, ספריית מוזיקה בספוטיפיי וכו'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה