אני רוצה לדבר על חלומות ( בהשראת הפוסט האחרון של אמפי) וזה קצת ארוך..
עבדתי 27 שנים בדאר ישראל. ב- 18 השנים הראשונות לעבודתי הייתי דוור. מן הידוע שדוורים מתחילים לעבוד מוקדם מאוד.
אפרופו יקיצה (הנושא החם הקודם) - הייתי מתעורר ב- 03:15 בבוקר כדי להגיע בשעה 4 לעבודה.
לא יודע מה אתם יודעים על עבודה בחלוקת דאר, אבל לכל אחד יש אזור חלוקה קבוע. מגיעים לדאר ועם עגלת סופרמרקט אוספים את הדאר שמויין בלילה ששייך לאזור שלי. אני ממיין אותו לפי הרחובות שלי ואח"כ מסדר אותו בהתאם לסדר ההליכה באזור. המיון והסידור לוקחים כ-3 שעות. אח"כ היינו לוקחים דאר רשום בנפרד ומסדרים גם אותו להליכה בתיק נפרד ( היום אגב השיטה שונתה).
בסביבות 7:30 הייתי יוצא לחלוקה והלחץ העיקרי בהגעה מוקדמת לאזור ( בתל אביב) היה למצוא חניה באפור או בכחול לבן, שתיהיה הכי קרובה לתא אחסנה שמשם מתחילים לחלק דאר.
אני כבר 6 שנים בפנסיה, 13 שנה מאז הפסקתי לחלק דאר( אחרי שסיימתי להיות דוור הפכתי לסוג של מנהל במיון),
ו... עדיין אני חולם על חלוקת דאר.
אבל בחלום, אני ממיין לאט ולעיתים שוכח לקחת מכתבים אחרונים, או מתחיל לעסוק מאוחר במכתבים הרשומים. דבר שמעכב אותי ביציאה ואני מבין שלא תיהיה לי חנייה קרובה. ואז אני פתאום אומר לעצמי בחלום, רגע אתה בכלל לא צריך לעבוד, אתה בפנסיה ואני מתעורר.
החלום הזה חזר כמה פעמים בתקופה מאז שאני בפנסיה ורק בשנה האחרונה הפסיק.
זה קצת מטורף, כי זה המחיש לי עד כמה הלחץ להספיק לעמוד בקצב שאני קבעתי לעצמי, לא מקום העבודה, הפריע לי ובכל זאת דבקתי בדפוס הזה. כי היו דוורים שמגיעים ב-7 בבוקר ושלא איכפת להם מתי יתחילו חלוקה ומתי יסיימו. אני חושב גם שהייתי לחוץ לסיים מוקדם, כי כשהילדים היו מאוד צעירים, אני זה שאספתי מהגנים ומהכיתות הנמוכות בבית הספר ונתתי להם ארוחת צהריים והסעתי לחוגים. כי אישתי עבדה עד מאוחר והייתה לי מטלה עם אחריות.
ספרו על החלומות שלכם, על התובנות שלכם מהם. על חלומות שהתגשמו. האם למשל כשאתם חולמים חלום רע אתם יכולים להתעורר בהחלטה שלכם כדי להפסיק אותו? ...
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושא זה במדור ולקשר אותה גם בתיבת התגובות למטה
כתבו
2. מוטי אורגד
3. עדי אדלר
4. יובל שחר
