טליק הציע לכתוב על מוות במשפחה. נושא כואב ולא פשוט כלל.
תוך כדי כתיבת המחשבות שלי בנושא עלתה בדעתי המחשבה להציע כנושא החם את האירוע ההפוך - לידת תינוק חדש. לרוב זהו נושא משמח בהרבה :-)
כולנו היינו תינוקות, רבים מאתנו הורים לילדים קטנים או גדולים, לחלקינו יש גם נכדים.
ספרו לנו על זיכרונות שלכם מתינוק חדש שהצטרף למשפחה או אולי זיכרונות של הוריכם עליכם כתינוקות או שתפו במחשבות באופן כללי על תינוקות חדשים...
אל תשכחו לכלול ברשומה שלכם קישור למדור ולהוסיף קישור לרשומה שלכם בתיבת התגובות פה.
בשנה האחרונה אנחנו חווים כעם אובדן של חיילים ואזרחים וזה שובר לב.
זה הנושא החם לשבוע זה, אנא קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות כאן בהמשך.
כתבו
1. מוטי אור
2. אמפיארטי
3. עדי אדלר
בהשפעת הרשומה של אריק - הערות על קריאת ספרות - חשבתי פתאום על השאלה מי מאתנו קורא ספרים ואיזה.
יש לי הרגשה שרוב הבלוגרים גם אוהבים לקרוא. האם אני צודק?
האם אתם אוהבים לקרוא? איזה סוג של ספרים אהוב עליכם? מהי התדירות בה אתם קוראים? יש איזה ספר (או יותר) שאתם רוצים להמליץ עליו?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה לפה בתגובות.
רובנו הפסקנו לעבוד בימי שישי וכך הפך יום שישי ליום חופשי נוסף שהוא לא שבת
מידי פעם, בימי קיץ מהבילים, מגיע לפעמים געגוע לשישי בימי הרווקות בירושלים ובתל אביב , אבל כמו שבא , ככה הוא הולך...
ספרו לנו איך עובד יום שישי שלכם. מה אתם עושים בו בדרך כלל? האם הוא יום של סידורים שלא הספקתם לעשות במהלך השבוע או יום נינוח בבית קפה או על חומוס טוב או ... ?
קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט נושא זה ובמסגרת תגןבות הנושא החם כאן למטה.
שבת טובה שתיהיה
כתבו
1. מוטי אור
2. עדי אדלר
לפי לוח השנה כבר חורף, למרות שלפי מזג האוויר זה יותר סתיו (או שלהי הקיץ). ובכל זאת לוח השנה מתקדם ובמוקדם או במאוחר שוב יהיה לנו חורף.
Arik Bendek Chabeef כתב בבלוג שלו שהוא אוהב חורף וגשם. אני אישית פחות, אבל יש משהו נחמד בלהזיע פחות...
מה אתם חושבים על החורף? כתבו מכמה אתם אוהבים או לא אוהבים את העונה הזאת, למה אתם מחכים ומה אתם מקווים שלא יגיע... אפשר גם לכתוב על זכרונות שלכם מעונות חורף בעבר שהיו מיוחדות עבורכם או עבור כולנו בזכות או בגלל מזג האוויר החורפי.
פרסמו את מחשבותיכם בבלוג וכללו ברשומה קישור למדור הזה וכן קשרו את הרשומה למדור מסג התגובות למטה.
חורף נעים!
ציינתי השבוע כמו כמה אנשים נוספים..
יום הולדת (תודה למברכים, אין צורך בברכות, יום ההולדת אוזכרה כדי לחדד נקודה)
אני כותב שציינתי ולא חגגתי כי בדרך כלל אני חוגג ובשנתיים האחרונות אין חשק לחגיגה.
בכלל יש אנשים שלא עושים מיום ההולדת יום מיוחד, אני כל השנים חשבתי שזהו יום מיוחד ומגיע לי יום אחד להיות מחובק ואהוב ולפי הפידבקים שאני מקבל בימי ההולדת שלי כולל זה האחרון - זה אכן מרגיש כך ואני שמח שככה.
השנה וביתר שאת בשנה שעברה סמוך לטבח של ה-7 באוקטובר הצנעתי, חגגתי בחוג המשפחה.
שיהיו רק חדשות טובות.
כתבו
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
4. אמפיארטי
בתגובה לרשומה שלי לנושא החם על שיבושים בשירים, הבלוגרית שיק כתבה - "הכי מצחיק וחמוד זה שגיאות של ילדים כמו במקום " מה נשתנה הליליה הזה.."
התגובה גרמה לי לחשוב על שיבושי לשון של ילדים קטנים שלא קשורים בהכרח לשירים. רוב ההורים נתקלו בשיבושים כאלה כשהילדים קטנים ולומדים לדבר ורבים דואגים לתעד אותם (או מתחרטים אחר כך שלא עשו זאת ...)
אז למה לא לשתף?
כתבו רשומה על שיבושי לשון של הילדים שלכם, של ילדים שאתם מכירים או שלכם כשהייתם ילדים. אל תשכחו לכלול ברשומה קישור לנושא חם זה במדור ולקשר את הרשומה למדור בתיבת התגובות למטה.
כתבו
2. קנקן
3. מוטי אור
4. UR
5. אמפיארטי
האם יש לך קבוצת כדורגל או כדורסל אהודה בארץ או בעולם?
האם אתה רואה טניס תחרותי ואם כן, מי הטניסאי האהוד עליך?
האם אתה אוהד תחרויות שחיה, רכיבה על אופניים? האם אתה עוקב אחרי ספורט אמריקאי עם הענפים הייחודיים של הספורט הזה: בייסבול/ פוטבול/גולף וכו'
אני אעיד על עצמי:
שאני אוהד בארץ את קבוצתי האהובה הפועל ירושלים בכדורגל, בעבר הלכתי למשחקים.
היום הרבה פחות.
אני לא מתעניין בליגות בחו"ל, לא מדברות אלי קבוצות מאנגליה או מספרד ואני גם לא צופה בטלויזיה במשחקי כדורגל מחו"ל.
בעבר מאמצע שנות ה 70 התמכרתי לצפייה בתחרויות גראנד סלאם בטניס ( סוג של אליפות עולם אפשר להגדיר את זה אולי).
הייתי באמצע שנות ה- 80 במשחק הגמר של ה ua open , היא אליפות ארה"ב הפתוחה בפלאשינג ניו יורק ו"הלכתי" עם גימי קונוקס, ג'ון מקנרו, פיט סמפראס אנדרי אגאסי ורוג'ר פדרר לכל אורך דרכם בטניס.
ישבתי לצפות בחצאי גמרים וגמרים בגראנד סלאמים 3 ו 4 שעות צפיה בטלויזיה. עד כדי כך אהבתי טניס.
אהבתי את מרוץ האופניים טור דה פראנס, אני מבין במושגים ששייכים למרוץ הספציפי הזה שלאחרים זה נשמע סינית.
ואני אוהב לצפות בתחרויות אתלטיקה באולימפיאדות.
ספרו לנו האם יש מקצעות ספורט מועדפים עליכם
אנא קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה.
הפוסט נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד והוא פונה ל2 המינים !
כתבו
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
4. אמפיארטי
השנה החגים הגיעו מאוחר יחסית. התלמידים "זכו" לכמעט חודש של לימודים בין החופש הגדול לראש השנה (אלא אם הם למדו מהבית או לא למדו בגלל המלחמה) וההורים קיבלו... שום דבר מיוחד. את רוב החגים באוקטובר.
אבל גם כשהם הגיעו מאוחר הם כבר נגמרו ו-"אחרי החגים" כבר כאן. נהוג לומר שיש הרבה דברים שאנו דוחים למועד המיוחד הזה של "אחרי החגים". לא תמיד אנחנו גם מבצעים את אותם הדברים (בכל זאת, יש עוד חגים גם אחרי החגים!).
מה אתכם? האם יש דברים שתכננתם לעשות אחרי החגים? מה הסיכוי שבאמת תבצעו אותם? ואולי כבר בצעתם?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לפוסט זה במדור ולקשר אותה למדור במסגרת התגובות פה.
כתבו
1. מוטי אור
אנחנו כבר מעל שנה במלחמה. כן, היא נכפתה עלינו. כן, היא צודקת ואנחנו צריכים להגן על עצמינו. כן, האויבים בהם אנחנו נלחמים רוצים להשמיד ולהרוג אותנו.
אבל זאת המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל פרט למלחמת השחרור. האם באמת היא צריכה להיות ארוכה כל כך? אני לא מומחה לצבא, מלחמות, או פוליטיקה אבל יש לי תחושה שאינטרסים זרים גורמים להתארכות המלחמה הזאת.
מטריד אותי גם שאין לה יעדים ברורים. באפריל היינו "כפסע מהנצחון" ומאז אנחנו ממשיכים להילחם, כעת גם בלבנון.
מה יקרה אם נצליח להשמיד או לפחות להכריע בצורה ברורה את החמאס וחיזבאללה? האם אז תסתיים המלחמה והארץ תשקוט ארבעים שנה, או שנמשיך להילחם בתימנים, בעיראקים, בסורים וכמובן באירנים?
מה דעתכם?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לרשומה זו במדור וגם לקשר אותה כאן למטה במסגרת התגובות.
כתבו
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
כל פעם שאני מציע נושא חם בתקופה הזאת יש לי קצת היסוסים ותחושת אשמה שאני לא מציע לכתוב על נושאים שקשורים למלחמה.
מצד אחד זה הנושא העיקרי בחדשות. מצד שני אני בטוח שכולנו מחפשים קצת "לברוח" מהחדשות ומהמצוקה שבה כולנו נמצאים. מהתסכול הגדול שהמלחמה נמשכת כבר מעל שנה, בלי שהממשלה מציבה יעדים לסיום הסאגה הנוראית הזאת ולנו האזרחים אין שליטה על מה שקורה.
והנה מגיע יום כיפור,יום שהוא לכאורה יום של נפש וחשבון ובעצם אף אחד לא באמת עושה חשבון נפש.
יש כאן מדינה מפורדת, מפורקת לשבטים ששונאים איש את רעהו וביחד צריכים בכל זאת להגן על המדינה כדי שאוייבנו לא ינצחו אותנו.
מזמין אתכם לכתוב את המחשבות שלכם סביב היום הזה והמצב במדינה, למרות שהיינו רוצים להתעלם ממנו לרגע ולדבר על נושאים אחרים, כאילו אין מלחמה ואין חטופים שנמקים איפשהו כבר שנה ואיך הממשלה הזאת לא עושה מספיק (בלשון המעטה) בכל התחומים למעננו.
קשרו את הרשומה שלכם לנושא החם בפוסט הזה וכן במסגרת התגובות של הנושא כאן למטה.
כידוע לרוב הקוראים שלי אני טבעוני. שנים רבות לפני שהפכתי לטבעוני הייתי צמחוני.
הבחירה בצמחונות ואחר כך בטבעונות הייתה פחות או יותר שלי. כמובן שהיו לחצים והשפעות שעזרו לי לבחור, אבל בסופו של דבר זאת החלטה שלי שלרוב אני שלם איתה.
אני יודע שרוב בני האדם בקהילת הבלוגרים שלנו, בארץ ובעולם אינם צמחונים או טבעוניים אלא "אוכלי כל". אבל האם הם באמת אוכלים הכל? רוב בני האדם מגבילים את עצמם במאכלים מסוימים מטעמי תרבות, דת, בריאות, אלרגיה, סתם גועל או מסיבות אחרות.
לדוגמא, אצל היהודים יש רבים שאוכלים כשר. בין אלה שלא אוכלים כשר יש כאלה שלא מסוגלים לאכול חלק מהמאכלים שאינם כשרים כמו חזיר או פירות ים.
אני חושב שרוב הישראלים והאירופאים לא מוכנים לאכול כלבים, אבל יש מדינות בעולם בהן כלבים נחשבים למאכל לגיטימי.
יש כאלה שבוחרים לא לאכול מאכלים עם סוכר, יש כאלה שמעדיפים לאכול בעיקר שומן וחלבונים מהחי. אני מכיר אנשים שלא מסוגלים לאכול אבוקדו וכאלה שלא מוכנים לאכול פלפל ("מתוק").
בקיצור, כל אחד והבחירות שלו...
מה לגביכם? האם יש לכם העדפות, בחירות או הגבלות באוכל?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה למדור בתיבת התגובות.
כתבו
2. מוטי אורגד
3. עדי אדלר
4. UR
5. n_lee
 |
| OpenAI generated |
n_lee פרסמה בבלוג שלה שאלון עליו היא ענתה לפני עשרים שנה ׁ(ב-2004) עם התשובות המקוריות ועם התשובות המעודכנות להיום.
כשקראתי את הרשומה חשבתי שאולי כדאי להציע במדור השרביט החם שאלון כלשהו שהבלוגרים יענו עליו. השאלון הספציפי ש- n_lee ענתה עליו לא נראה לי כל כך מתאים וכשניסיתי לחשוב על שאלות אחרות הבנתי שחלק ממה שעניין אותי ברשומה המקורית היה הדברים שהשתנו בעשרים השנים שחלפו מאז פרסום השאלון המקורי.
עשרים שנה זה הרבה זמן... גם אצל המבוגרים שבינינו שכבר היו אנשים בוגרים (ואולי אפילו מיושבים בדעתם) ב-2004 חלו ודאי שינויים רבים.
נסו לחשוב על עצמכם לפני עשרים שנה ולפרסם רשומה המתארת מה השתנה - אם מבחינת העובדות היבשות (עברתם דירה, התחתנתם, נולדו ילדים...) ואם אתם מוכנים - גם מבחינת הלך הרוח והיחס הכללי שלכם לעולם.
אל תשכחו לשים ברשומה קישור למדור ולקשר את הרשומה שלכם למדור בתגובות למטה.
כדי להיכנס למצב הרוח המתאים, הנה הלהיטים שהושמעו ברדיו ב-2004:
כתבו
1. Ur Cateded
3. מוטי אור
4. עדי אדלר
אז אני הפעוט משתדל תמיד לכבד את הזמן שלי ושל אחרים ולהגיע בזמן לכל מקום ואני לפעמים גם מגיע לפני הזמן ב-10 דקות רבע שעה.
אם חתונה מתחילה ב- 7 וחצי בערב, אגיע בסביבות השעה הזאת עם שפיל של רבע שעה קדימה מכיון שאני יודע שחתונות לא מתחילות אף פעם בזמן.
הייתי בשבוע שעבר בחתונה בכפר חבד, חתונה חרדית בהפרדה, האורחים הוזמנו ל- 7 בערב, הגעתי ב- 7 וקצת, כי אני לא מכיר את מנהגי העדה החרדית ועדיין החופה התחילה ב- 8 בערב. לפיכך, הייתי בשקט יכול להגיע סביב השעה הזאת, אבל ההרגל להקפיד על השעה כנראה חזק ממני.
ספרו לי איך זה אצלכם, האם אתם מאחרים כרוניים,לוקחים את הזמן שלכם בסבבה, או כמוני משתדלים לדייק. אולי אתם דייקנים מטבעכם, אך תמיד מאחרים בשל בני זוגכם. ואולי זה גם מביא לחיכוכים ביניכם?
זה נושא שרביט החם,אנא קשרו את הפוסטים שלכם לפוסט הזה ובמסגרת התגובות של השרביט כאן למטה.
כתבו
1. מוטי אור
2. אמפיארטי
4. קנקן
בעקבות ההצעה של טליק לאלבום לאי בודד חשבתי שגם לי מותר להציע משהו דומה אך שונה. איזה סרטים הייתם לוקחים לאי בודד?
כמו טליק, גם אני מגביל אתכם לשלושה סרטים בלבד ( לא שיש לי את היכולת באמת להגביל מישהו, אז ראו זאת כהמלצה).
שלא כמו טליק, לא אציין פה את הסרטים שלי (כרגע אני יודע על שניים מתוך השלושה שאבחר) אבל אכתוב כמה מילים נוספות שאולי יעזרו לכם בבחירה:
תארו לכם שאתם על אי בודד, מנותקים מהעולם, ללא אינטרנט וללא טלוויזיה (יש שיראו בכך גן עדן, יש שיחשבו שזהו גיהינום). אבל כשנסעתם לשם יכולתם לבחור שלשה סרטים שתוכלו לצפות בהם בכל עת שתרצו. איזה סרטים תבחרו? אלו חייבים להיות סרטים שאתם מסוגלים לראות שוב ושוב וליהנות מהם כל פעם מחדש, אחרת אפילו אם הסרט טוב בשלב מסוים תמאסו בו ותחרטו על כך שלא בחרתם בסרט אחר.
אז בחרו בזהירות, כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה למדור בתיבת התגובות למטה.
הנה כמה רעיונות:
כתבו
1. אמפיארטי
3. מוטי אורגד
4. עדי אדלר
בואו נעזוב לכמה דקות את הפוליטיקה, את אירן את החיזבאללה והחמאס ונתרכז בדברים נחמדים.
מזמין אתכם לבחור 3 אלבומי מוזיקה אותם תוכלו לקחת לאי בודד שיש בו פטיפון ורמקולים.
הבחירה הראשונה שלי היא באלבום הראשון של אהוד בנאי שיצא ב 1987 ונקרא "אהוד בנאי והפליטים". זהו לדעתי אחד האלבומים הכי חשובים ברוק הישראלי לדורותיו. האלבום כלל שירים כמו "עגל הזהב?, "זמנך עבר", "עיר מקלט","עבודה שחורה" ועוד. האלבום הופק על ידי יוסי אלפנט ז"ל שעשה שם עבודת הפקה מהמעלה הראשונה. ביקורת הקהל שלא נשמעה כמוה עד אז מיוצר מוביל, הפכה את האלבום למושלם.
ראיתי את אהוד בנאי והפליטים יותר מפעם אחת בשירי האלבום הזה, בפעם האחרונה לפני כמה שנים באמפי שוני. התאורה, בצועי הגיטרה של אהוד בנאי ונגניו היתה עבודה מופלאה של יוצרים נפלאים.
האלבום השני הוא "wish you were here" של הפינק פלויד ששמעתי אותו בלופ בשנות ה- 70 בחדר שלי, אחרי שחזרתי ממלחמת יום כיפור. האלבום הזה עם עטיפה פסיכדלית לכאורה, הוא אלבום האולפן התשיעי של הלהקה ונחשב כאחד הלבומים המשפיעים של התקופה.
והאלבום השלישי שאקח לאי בודד הוא האלבום של רמי פורטיס , "סיפורים מהקופסה" שיצא ב1988, שכולל שירים כמו "חתול מפלצת" (שאגב חודש לאחרונה על ידי חבורת "זהו זה" ומומלץ ביותר לצפות בו ביוטיוב), "שקיעתה של הזריחה", "אין קשר?? ו"כוכב הקופים". האלבום "סיפורים מהקופסא" תואר על ידי מבקרי המוזיקה כאחד מאלבומי הרוק החשובים בישראל ובלי קשר להיותו כזה, הוא מהנה מאוד.
ספרו לנו איזה אלבומים הייתם אתם לוקחים עמכם לאי בודד.
קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הנושא החם הזה ובמסגרת התגובות הנושא החם.
אני מקווה שהעורך הראשי יעטר את הרשומה באחד משלושת האלבומים שנזכרו כאן. אני לא יודע לעשות את זה כאן.
(מ.פ. :משאלתך התמלאה 🙂)
בניגוד למנהגי אני מעלה נושא שהוא חם עד רותח (אם כי ייתכן שעד פרסום הרשומה הנושא יתקרר מסיבות טובות או רעות).
כל כמה שבועות אנו מתבשרים על מגעים לעסקה לשחרור החטופים. נראה שתמיד יש אופטימיות שהפעם הבשילו התנאים לעסקה כי האמריקאים לוחצים, כי חמאס נשבר או כי אנחנו מוכנים להתפשר. עד לרגע כתיבת הרשומה כל הידיעות האלה התבדו ומאז העסקה הראשונה והיחידה בנובמבר 23 במסגרתה שוחררו 80 חטופים חיים לא קיבלנו אף חטוף נוסף בהסכם. במהלך הזמן שחלף מאז צה"ל הצליח לשחרר במבצעים הרואיים שישה חטופים נוספים (ואחת לפני העסקה הראשונה) אבל פרט לכך הצלחנו להחזיר רק גופות.
אני חושב שרוב מוחלט של הישראלים רוצה שכל החטופים יחזרו, אבל העסקאות האלה הם נושא גדול למחלוקת.
יש הרבה נימוקים בעד ונגד. אני לא אפרט את כולם אבל ברור שמצד אחד למדינה יש חובה לשחרר את החטופים (וגם להחזיר את גופות הנרצחים) ומצד שני שחרור מחבלים וויתורים לחמאס הם עידוד לטרור.
הייתי רוצה שצה"ל ישחרר את כל החטופים ללא עסקה, כמו במבצע יונתן בזמנו, אבל כבר ברור שזה לא באמת אפשרי.
מה דעתכם בנושא? האם עדיפה עסקה או שעדיף להמשיך במלחמה כמו היום ולקוות לשחרר עוד חטופים בלי עסקה? האם יש מחיר לעסקה שהייתם מסכימים לו ומחיר אחר שנשמע "יקר" מדי ואסור להסכים לו? האם צריך להסכים רק לעסקה לשחרור כל החטופים או שחייבים להציל את מי שאפשר? והאם בכלל יש לנו השפעה כלשהי על הנושא?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור לנושט זה במדור ולהוסיף בתיבת התגובות קישור לרשומה שלכם.
מן המפורסמות הוא שיש שבר גדול בין חילונים לדתיים על רקע המלחמה, ההפיכה המשטרית הדוהרת והרצון של ההחרדים והחרד"לים להשתלט ולהשליט את רוצנם במעוזים החילוניים בעיקר בתל אביב.
הנושא החם הזה אמנם עולה לאחר צום ט' באב ועדיין ראוי להתייחס לתופעה שבכל פעם שמתקרב מועד זה או מועד יהודי דתי אחר בסימן חורבן וחשבון נפש, "פוצחת" מקהלה מאורגנת ומתוזמרת - באמירות שהגיע הזמן "לקירוב לבבות" ,"כולנו אחים" ו"עם ישראל חי".
התקרית האחרונה אירעה כשעיריית תל אביב החליטה לאסור תפילות בהפרדה מדררית במקומות ציבוריים. וחלקים לעומתיים בציבור הדתי עשה דווקא ועל אף התקנה הגיע להתפלל בהפגנתיות בכיכר דיזנגוף. התופעה הזו התעצמה לאחר תקופת הקורונה שבה נאסרה התקהלות במקומות סגורים כולל בתי כנסת. כעת, יש מקום בשפע לתפילה בבתי הכנסת בהפרדה מגזרית למי שרוצים בזאת.
את דעתי על ההחלטה של עיריית תל אביב אשמור לעצמי היא פחות רלוונטית לנושא. חלק מחבריי החילונים גורסים שלא קרה כלום,קצת דת ומסורת "עוד לא הזיקו לאף אחד", אבל לדעתי הצנועה כבר כמה שנים יש כאן כיבוש זוחל של המרחב הציבורי החילוני לתפילות או לשאר אירועים בהפרדה מגדרית.
בשל המלחמה המתמשכת ה"כיבוש" הזוחל הזה לא תפס הרבה כותרות, אבל הוא קיים כמו שהמהפכה המשטרית כבר הולכת ומתרחבת ומתרחשת בריש גליי ומעל המקפצה בלי בושה.
אבל יש צבר של תחושות אצל החילונים שהסאה הוגדשה מעל ומעבר לגודלה של האוכלוסיה המסורתית והדתית. והציבור החילוני חש שנדחק הצידה בזלזול באופן כוחני - מעשה "הכנסת אצבע לעין החילונית" במרחב הציבורי.
בהשוואה, כיצד למשל היה חש הציבור הדתי לו הציבור הלהט"בי החילוני והדתי המסורתי (כן, יש גם כזה ולא מעט באחרונים - סטטיסטיקה 1:10 כמו בציבור החילוני) היה מבקש לקיים מצעד גאווה בבני ברק או בלב שאר ישובים במקומות ציבוריים בשכונות דתיות/חרדיות?
מה דעתכם ואיך אתם מרגישים בקשר לסוגיה הזאת?
מוזמנים לכתוב את דעתכם ותחושותיכם בפוסט בבלוגכם ואל תשכחו לקשר אליו נושא חם זה וכן לקשר את הפוסט במסגרת תיבת התגובות במדור השרביט החם כאן למטה.
ושיוחזרו כל החטופים עכשיו.
כתבו
2. מוטי אור
3. עדי אדלר
4. קנקן
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בארץ ובעולם עוברים למכוניות חשמליות.
גם חברתנו empiarti עברה לאחרונה לרכב חשמלי.
בשנת 2022 10% מהמכוניות החדשות שנמכרו בישראל, בשנת 2023 18%. כמובן זה אומר שרוב המכוניות בארץ הן (עדיין?) מכוניות בנזין, אבל האחוז היחסי שלהן יורד בהתמדה.
ממשלות וחברות רכב בעולם מצהירות על מעבר למכוניות חשמליות בלבד אי שם בעתיד. לפי מה שמצאתי משרד התחבורה בישראל חוזה, צופה או רוצה שבשנת 2050 כל כלי הרכב בישראל יהיו חשמליים. (זה טוב לקבוע יעדים לטווח ארוך כל כך, כי אף אחד מקובעי המדיניות היום לא יוכל להיות מואשם בכישלון אם לא יעמדו ביעדים).
אבל האם רכב חשמלי הוא באמת העתיד? האם בעוד X שנים כל המכוניות יהיו חשמליות, או אולי בשלב מסוים אחוז המכוניות החשמליות מכלל המכוניות יתייצב והן יחיו לצד מכוניות הבנזין? אולי שיטת הנעה אחרת (לדוגמא - מימן) תחליף גם את המכוניות החשמליות וגם את מכוניות הבנזין? ואולי מכוניות החשמל הן אפיזודה חולפת ובעוד כמה שנים הן ייעלמו והבנזין יחזור לשלוט בשוק?
אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם בנושא. האם יש לכם או לחברים או בני משפחה מכונית חשמלית? מה אתם או הם חושבים עליה? האם אתם מתכננים לקנות מכונית חשמלית? מדוע כן או מדוע לא?
אל תשכחו לשים ברשומה שלכם קישור לנושא זה במדור ולהוסיף קישור לרשומה בתיבת התגובות כאן.
כתבו
1. עדי אדלר
2. אמפיארטי
3. מוטי אור
ברור לי שלא כל מי שנמצא בקהילת פרפרים מתעניין בספורט תחרותי.
אבל לכל הדעות זהו אירוע הספורט הכי גדול שקורה כל 4 שנים ולדעתי הוא מרתק.
אני חושב שכל אחת ואחד יכולים למצוא ולעקוב אחר ענף ספורט אולימפי שיש להם בו עניין.
מה עוד שהאולימפיאדה השנה משוחקת ומשודרת באותו אזור זמן שלנו ולא צריך להשכים קום או לאחר מאוד לישון.
בשנות השיא של ישראבלוג 2004 עד 2010, בעת המשחקים האולימפיים ארגנתי קבוצת כתיבה של כמה אוהבי ספורט בבלוג זמני ושכל אחד מהם ליווה ענף אחר וכתב עליו עד סוף המשחקים. אבל לאור מצב הרוח הלאומי המדוכדך בימי מלחמה אלה ובכלל בשל ההשתתפות המוגבלת במדור זה בדרך כלל, פרוייקט כזה אינו רלוונטי הפעם. אבל, כשנושא חם תרומתכם יכולה לבוא לידי ביטוי ותתקבל בברכה על ידי קהילת פרפרים.
באשר לענפים המועדפים עלי, הרי הם תחרויות השחיה והאתלטיקה הקלה. מרתק לצפות במשחקים ובתחרויות הריצה והקפיצה לגובה ולרוחק , ולהתרגש בעת שבירת שיאים. מדהים כיצד האדם מנפץ שוב ושוב שיאים שלכאורה אי אפשר לשבור אותם.
מוזמנים לכתוב פוסט על התחומים האולמפיים המעניינים אתכם או על כל נושא הקשור לתחרויות האולימפיות,
קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הזה ובמסגרת התגובות של הנושא כאן למטה.
תודה
כתבו
1. מוטי אור
2. עדי אדלר
כשהייתי ילד לרוב הילדים שהכרתי היה תחביב שבדרך כלל התבטא באוסף כלשהו. אני אספתי בולים (בשותפות עם אחי הצעיר. כיום רוב האוסף אצלי בבית איפשהו). היו כאלה שאספו מפיות, קלפים כלשהם , בובות מסוג מסוים, ניירות מכתבים (זוכרים דבר כזה?) ועוד.
היו כמובן גם תחביבים אחרים, אבל לפחות מבחינתי הם לא נחשבו אז תחביבים אלא סתם פעילויות פנאי אהובות כמו לדוגמא לשחק כדוגל, לטייל, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים וכמובן לישון.
אז מהו בעצם תחביב? לפי ויקיפדיה - "תַּחְבִּיב הוא פעילות הנעשית בשעות הפנאי מתוך רצון והנאה מעשייתה. התחביב לא נעשה למטרת רווח כלכלי."
מכאן משתמע שאכן כל הפעילויות לעיל עונות על ההגדרה של תחביבים.
מה אתכם? איזה תחביבים היו לכם בילדות? ואיזה היום? האם הגדרתם (או שאתם מגדירים) אותם כתחביבים? איך הגעתם לתחביבים אלה ומה אתם חושבים עליהם כיום?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בתוכה קישור לפוסט זה במדור ולקשר אותה למדור דרך תיבת התגובות.
כמה אתם פעילים ברשתות החברתיות מעבר לכתיבה בבלוג?
אתחיל ואומר שיש לי דף פייסבוק פעיל עם מעל 3,500 חברים והוא כיום מהווה אתר הכתיבה העיקרי שלי.
אני כותב ומשתף מחיי, כמובן לא באותה פתיחות שכתבתי בבלוג.
הוא בעיקר משמש אותי ככר נרחב למחאה פוליטית.
אין לי חשבון טוויט, היה לי מזמן, ב-2012, ופרשתי משם אחרי שנה אחת על מנת שלא לחזור - קשוח שם מדי בשבילי.
יש לי חשבון אינסטגרם, אבל אני ממעט לפעול בו ואפילו לא זוכר להעלות תמונות שאני מצלם לשם, בעיקר תמונות משפחתיות אגב
איך זה אצלכם?
האם אתם כותבים גם במקומות אחרים? מה זמן את מבלים שם בממוצע? כמה באמת הפוסטים שלכם נחשפים לקהל רחב? האם סימון לייק מספק אתכם כתגובה? האם סימון לייק מבטיח שהטקסט הספציפי נקרא? מדוע אתם בכלל שם ? או כל אספקט אחר בקשר לרשתות החברתיות שאתם מוצאים לנכון לשתף ולדון.
ספרו לנו וקשרו את הרשומה שלכם לפוסט הזה בשרביט ובתיבת התגובות כאן למטה .
כתבו
1. עדי אדלר
2. מוטי אורגד
4. בוריס
והפעם נושא ממש לא חם אבל אולי מעניין - מה היחס שלכם לציפורים?
כשהייתי ילד היה בטלוויזיה "תשדיר שרות" שנועד לעודד מעבר לערי פיתוח ומרכזו היה ילד שרץ בהתרגשות לאביו בקריאה: "אבא! אבא! ראיתי ציפור!" האב טוען שזה לא יכול להיות ואז פתאום כולנו רואים ציפור אמיתית כמו שיש רק בערי פיתוח.
התשדיר הזה מאוד הצחיק אותי. גרתי אז בבת-ים - עיר מאוד עירונית ואפורה ומאוד רחוקה מהטבע - אבל ראינו וזיהינו לא מעט מיני ציפורים בעיר.
בניגוד להרבה ילדים שלמדו אתי ידעתי לזהות את הציפורים הנפוצות בעיר בשמן - הרבה בזכות אמי ז"ל.
בשנים שחלפו הציפורים בארץ השתנו. כשהייתי ילד הציפור הנפוצה ביותר בערים (ואולי בארץ) הייתה דרור הבית. כיום הציפור הנפוצה ביותר היא המיינה ההודית ולא רחוק מאחוריה נמצאות עוד ציפורים שלא היו קיימות בארץ בילדותי - הדררה והתוכי הנזירי.
אני עדיין צופה בציפורים - בעיר ומחוצה לה - ולרוב נהנה לראות אותן (אם הן לא מיינות...)
מה אתכם? אתם שמים לב לציפורים? יודעים לזהות אותן? מתעניינים בהן?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה למדור בגוף הרשומה שלכם ובתיבת התגובות כאן
הפסקנו ללכת למסעדות. אם לדייק, הפסקנו ללכת למסעדות בתל אביב. הן יקרות מידי ולא תמיד יש חנייה.
הליכה למסעדות הייתה בשנים האחרונות צורת הבילוי המועדפת עלינו. בעבר הלכנו לקולנוע, ישבנו בבתי קפה
בעבר הרחוק יותר גם בילינו בברים, אבל כל אלה הפסיקו לעניין אותנו.
בלי קשר לעובדה שמאז המלחמה אנחנו כמו כולם, יוצאים פחות, כי אין מצב רוח והמלחמה והמצב במדינה הטילו עלינו עצב וחוסר חשק לבלות.
אבל גילינו מקומות בפאתי תל אביב, מחוצה לה ובעיקר של אוכל רחוב.
ותרשו לי להמליץ על כמה מקומות:
אז בפאתי ת"א ברח ויטל 2 בפלורנטין יש את ניבו. ניבו הוא מקום של אוכל תורכי והמנה המועדפת עלינו הוא קבב עם יוגורט
על ידו יש מסעדת פועלים טבעונית בשם שמעיה שאוהבי סוג האוכל הזה יהנו.
בבני ברק ברח ששת הימים 3 יש מסעדה בשם אשפלאו, של אוכל בוכרי, אוכל נהדר .
בראשון לציון בשד' רוטשילד 119 נמצאת מסעדה קטנה של אוכל תאילנדי מצויין בשם סון קון, אני לא זוכר את השמות של המנות, אבל אוהבי אוכל אסייתי בכלל ותאילנדי בפרט מאוד יהנו.
לאוהבי סנדוויץ טוניסאי אני ממליץ להגיע לשוק רמלה לקיתון בן כמה שולחנות של חיים בוקובזה כ20 מטר מהכניסה לשוק. מנה נהדרת.
על הדרך אם תיכנסו כבר לתוך השוק ותפנו שמאלה, כמה מטרים מהפינה יש דוכן בורקס שאת שמו אני לא זוכר אבל הוא נהדר,ה מוכר יחצה את הבורקס, ישים ביצה ופילפל שחור ואתם תאכלו ותשמעו את הפצפוץ של הבורקס הנהדר.
יש מסעדה קטנה על כביש 44 ירושלים - ת"א הישן, במתחם השוק הסיטונאי החדש. כשנוסעים לכיוון רמלה, יש 2 תחנות דלק, בתחנה השמאלית מהשתיים יושבת חומוסיה שנקראת "חליל" והיא אחותה הצעירה של חליל המפורסם מרמלה רהיא פחות מלאה והחומוס זהה, אפשר גם לרכוש שם שמן זית מצויין וזיתים נהדרים.
ומקום אחרון למרות שאמרתי שאנחנו נמנעים מלהכנס לתל אביב, לאוהבי חומוס שלא רוצים לאכול מחוץ לעיר, יש חומוסיה מצויינת ביהודה הלוי 93 (פינת נחמני) שנקראת "חמודי" ויש שם חומוס נהדר לאוהבי הז'אנר.
מטבע הדברים אני פחות מכיר היום מקומות בירושלים או צפונית לתל אביב למרות שמקומות בנצרת אני מכיר היטב ומאוד נהנה לאכול שם כמו גם צפונה יותר אבל כמובן שלא אעודד נסיעה למקומות האלה בימים אלה
זוהי צורת הבילוי האהובה שלי, ומה שלכם?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה למדור בתיבת התגובות למטה וכמו כן גם לשים ברשומה שלכם קישור לנושא חם זה במדור.
כתבו
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
אני לא יודע כמה חם הנושא הזה, כי אנחנו חיים כבר הרבה זמן עם הרבה הפגנות, אבל מצד שני יש פה צדדים פוליטיים שעלולים לחמם את האווירה...
אני אישית הולך להפגנה שבועית בקריאה לבחירות חדשות. אני לא יודע כמה ההפגנה עוזרת אבל אני רוצה שקולי יישמע ולא יחשבו שמבחינתי המצב בו הממשלה הנוכחית עדיין מכהנת הוא תקין.
אבל אני לא חוסם כבישים ובטח לא מבעיר מדורות על הכביש... אני נגד הפעולות האלה. אני רוצה שקולי יישמע אבל אני לא רוצה לגרום סבל ונזקים לאנשים אחרים.
יש לא מעטים בארץ שחושבים שעצם השתתפותי בהפגנות מראה שאני בוגד, תומך בחמאס, אנרכיסט ועוד... אני חושב שזאת זכותי הדמוקרטית להביע את דעתי.
מה אתם חושבים? האם אתם הולכים להפגנות? אם כן, באיזה נושאים? האם אתם תומכים בפעולות כמו חסימת כבישים או מתנגדים אליהן? האם לדעתכם זה נכון להפגין מול בתים ובנאומים של נבחרי ציבור או שצריך להגביל הפגנות למקומות מסוימים? מה אתם חושבים על תגובת המשטרה להפגנות?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה למדור בתיבת התגובות למטה ולשים ברשומה שלכם קישור לנושא חם זה במדור.
כתבו
1. עדי אדלר
2. מוטי אור
יכול להיות שהכותרת קצת מטעה
אבל אני רוצה לכתוב על גבולות.
ולא מצאתי כותרת שתתאר את המצב אותו תיכף אתאר.
משפחה רנדומלית עם ילדים גדולים אחרי צבא.
ילד אחד התחתן ועזב את הבית ו- 2 ילדים אחרים עדיין גרים בבית.
בגדול הילדים עובדים ולומדים ולא נמצאים הרבה בבית, אבל עדיין נלקחים כמובן בחשבון בהוצאות הבית.
לא עוזרים בהוצאות הבית כי רוצים שהם יחסכו, אבל עוזרים בעבודות הבית וזה חשוב.
אנחנו בחיים לא נדחוק בילד שלנו גדול ככל שיהיה לעזוב.
לדעתנו כל אחד מהם צריך להרגיש בשל לעזוב כשהוא מוכן נפשית לזה, אבל לפעמים אני מרגיש שהבית "קטן" על כולם ביחד והאינטימיות של זוגתי ושלי נפגעת.
זוהי בערך המסגרת שאני מבקש שתתייחסו אליה בשרביט החם השבוע.
איך זה אצלכם? ( ככל שאתם מוכנים לשתף כמובן)
להעיר רק שברור לי שבמצב הנוכחי, כשיש עשרות אלפי מפונים מהצפון ומהדרום, שמתגוררים משפחות שלמות בחדר בבית מלון, אין לי פריבילגיה לקטר, אבל בואו נתייחס לגופו של עניין בעולם שהוא מנותק מהמציאות האיומה שבתוכה אנחנו חיים.
קשרו את הפוסט שלכם לפוסט הזה ובמסגרת התגובות של השרביט החם כאן למטה.
תודה !
הכותבים
2. עדי אדלר
בארוחת צהרים משפחתית עם אחי ואחותי הצעירים הם סיפרו לי שלפני שנים ההורים שלנו אמרו להם (או לאחד מהם) שהיה להם מספיק כסף לשלוח רק ילד אחד ללימודים באוניברסיטה ובחרו בי (מכיוון שתמיד נחשבתי לילד החכם במשפחה והוצאתי את הציונים הטובים ביותר בבית הספר).
בסופו של דבר אכן הייתי הראשון (אך לא היחיד) מהמשפחה שלמד באוניברסיטה. אמנם מימנתי כחצי משכר הלימוד בעצמי, אבל ההורים מימנו את החצי השני. אחי הצעיר הוא היום דוקטור לאמנות, אבל את הלימודים שלו הוא מימן בעצמו.
זה די הפתיע אותי בגלל שתמיד הייתי בטוח שהיוזמה ללכת ללמוד באוניברסיטה הייתה שלי וההורים תמכו בי.
בהמשך השיחה עלה שההורים שלנו גם התערבו מאוד בבחירת המקצוע של אחי ואחותי צעירים (וכנראה גם של כל שאר הילדים...). ככל הנראה הם גם כיוונו אותי ללימוד מחשבים - למרות שגם בנושא זה חשבתי שהיוזמה ללמוד מחשבים הייתה שלי.
השיחה הזאת גרמה לי לחשוב... כמה מהבחירות שלי בחיים היו באמת שלי וכמה הוכתבו לי במודע או שלא במודע ע"י הסביבה, התרבות, החברים והמשפחה?
מה דעתכם בנושא? האם עשיתם את מה שרציתם בחיים או שהדרך שלכם נבחרה עבורכם? ואולי חשבתם שאתם עשיתם מה שרציתם וכעת כבר לא בטוחים?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה לנושא זה במדור וכן לקשר אותה בתיבת התגובות למטה.
ברור לי שהאוכלוסיה שמעורבת בקהילת פרפרים היא גדולה ומגוונת, בגילאים שונים וצרכים שונים ועדיין גם אנשים צעירים וגם בוגרים יותר נדרשים לשמור על בריאותם.
כשהייתי צעיר יות, לא הקפדתי יותר מדי על בדיקות תקופתיות לא אהבתי ללכת לרופאים כשנזקקתי לכאלה, לא עשיתי ספורט בצורה מסודרת ודי הזנחתי את הגוף שלי, במחשבה ילדותית שמן הסתם אחיה לנצח...
היום כשאני קשיש יותר וצריך להתאמץ יותר כדי לשמור על בריאות סבירה ותקינה, הגיעה גם התבונה שעדיף לעשות מה שפחות עשיתי בעבר.
וכך אני עושה בדיקות תקופתיות בצורה קפדנית, בין בדיקה תקופתית לאחרת, אני ממלא בקפדנות אחר הוראות הדיאטנית שאני שמח שהבנתי את חשיבותה.
אני מקפיד לקחת את התרופות בשל תחלואי הגוף שקצת התנוון וקצת הזדקן ויש שכר לעמלי, אני יכול להודיע בשמחה.
כתבו פוסט מה אתם עושים בשביל עצמכם בקטע של הבריאות שלכם.
קשרו אותו לפוסט הזה ובמסגרת התגובות כאן למטה.
הכותבים
2. מוטי אור
3 עדי אדלר
4. גהה
ללא קשר למידת הדתיות שלנו, רובינו חוגגים (או לפחות "מציינים") את החגים.
לדוגמא, משפחות רבות בארץ נפגשות לחגוג את ליל הסדר, גם אם הן לא מקפידות על מנהגי או מצוות החג.
לרוב גם יש לנו מאכלים מיוחדים המזוהים עם החג אותם מכינים רק לחג הספציפי (אני תמיד טוען שאם הם באמת היו טעימים היינו אוכלים מהם כל השנה) עוגת דבש לראש השנה, סופגניות בחנוכה, אוזני המן בפורים וכדומה (ולא רק קינוחים).
אם נרצה או לא נרצה החגים האלה הם חלק מהתרבות שלנו ומהזכרונות שלנו וככל הנראה יש להם חלק בעיצוב הזהות והאישיות שלנו.
ספרו לנו על זכרונות שיש לכם מהחגים, על מסורות חג של משפחתכם או על מאכלי חגים אהובים.
אל תשכחו לקשר את הרשומה שלכם למדור בתגובות וגם לשים קישור למדור ברשומה זו עצמה (בתיבת התגובות למטה).
כתבו
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
אני אוהב לבשל, בעיקר לארוחת שבת. לא, אני לא טבח מקצועי, אבל יש לי כמה מתכונים שבני הבית אוהבים ואני מכין אותם, משתדל לגוון וגם מנסה ללמוד דברים חדשים ולעשותם.
אז הנה מתכון אחד שלי:
קציצות ברוטב עגבניות כהתחלה ל 7 אנשים
לקציצות:
בשר טחון כמובן
בצל אחד שאני חותך אותו דק דק
פלפל חריף שאני קוצץ דק או מגרר בפומפיה
מלח, נפלפל שחור, זעתר, תבלין לקציצות, ביצה אחת ופירורי לחם.
בקערה מערבב הכל לעיסה ונותן לה לנוח.
בסיר אני מתחיל לעשות את הרוטב:
קוצץ בצל, 4 שיני שום, חצי פלפל שחור ומטגן על אש קטנה עד שהבצל נהיה שקוף
מוסיף 3 עגבניות חתוכות לקוביות קטנות
מוסיף 3 גבעולים עם העלים של סלר י+ חתיכה לא גדולה של שורש סלרי חתוכה לקוביות קטנות
לפעמים מוסיף פטרוזיליה.
מוסיף כף כורכום, פלפל שחור במידה, זעתר, כף לימון כבוש וכף אריסה. מערבב כל הזמן.
כשהכל הופך עיסה מוסיף כף מלח, טועם ומתקן טעמים.
מוסיף 2 וחצי כוסות מים ומביא לרתיחה.
חוזר לקציצות, יוצר מהעיסה קציצות בגודל בינוני.
צורב אותם במחבת וכשהם צרובות מספיק מסדר אותן בסיר ונותן לסיר להתבשל אחרי הרתיחה על אש קטנה כחצי שעה.
בעבר השתמשתי ברסק עגבניות מקופסה או בעגבניות חתוכות מקופסה כתוספת
והפסקתי לעשות זאת,לדעתי יותר טעים כמו שאני עושה.
אני מזמין אתכם לכתוב מתכון אחד שאתם עושים בצורה טובה ובני ביתכם, או חבריכם נהנים ממנו.
כתבו את המתכון המועדף עליכם וקשרו אותו לפוסט הזה ובמסגרת התגובות של הנושא החם.
בתיאבון
הכותבים
2. מוטי אור
3. עדי אדלר
4. אמפירטי
5. n_lee
יום העצמאות כבר עבר וכמובן גם ימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל. מן הסתם רוב הישראלים שמעו ושרו את ההמנון יותר מפעם בימים אלה.
אבל האם ההמנון שלנו "התקווה" עדיין מתאים למדינה שלנו?
באופן אישי חשבתי לפני כמה שנים שהוא כבר לא מתאים והגיע הזמן להחליף אותו בהמנון שיותר מתאים למדינה שיש בה מיעוט לא יהודי גדול, מדינה עצמאית וחופשית, מדינה שלא צריך להסתכל ממנה מזרחה כדי לראות אותה.
כיום, אחרי אירועי 7.10 וכל מה שקרה אחריהם, וגם קצת בעקבות מה שקרה לפניהם, אני פחות בטוח בכך. יש כמה שורות של ההמנון שאני יותר מזדהה איתן כעת. יש כמה שלדעתי עדיין צריכות עדכון.
ומה דעתכם? האם צריך להחליף או לעדכן את ההמנון שלנו או שהוא עדיין מתאים? מדוע?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לכלול בה קישור למדור ולקשר אותה למדור דרך התגובות למטה
הכותבים
1. אריק בנדק חביב
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
4 אמפיארטי
איזו שורה משיר תיהיה תמיד חרוטה בראש שלכם?
אתם יודעים מה, אני מאפשר "בלארג'יות האופיינית לי", לבחור כמה שורות משירים שהם בפנתיאון הפרטי שלכם.
מה יש לומר אחרי מילים כאלה?
שני שירים שמזכירים, בית, אדמה, ארץ וילדים.
כתבו מה השורות שאתם זוכרים משיר/ים שאהבתם ומשמעותם עבורכם.
הכותבים
1. אמפיארטי
3. קנקן
4. מוטי אור
5. עדי אדלר
6. אסתי עיני
7. n_lee
8. עדה ק.
כשהייתי ילד היו בערך שלוש שפות ידועות בסביבתי: עברית בה כולם מסביבי דיברו ואנגלית וערבית אותן שמעתי בטלוויזיה ולמדתי בבית הספר (לא למדתי מספיק ערבית לצערי) .
כמובן שידעתי שיש עוד שלל שפות שונות ומשונות בעולם, אבל כמעט ולא שמעתי אנשים המדברים בהן ולא ידעתי אף מילה בשפות אלה.
עם השנים נחשפתי ליותר ויותר שפות - גם בגלל גלי העלייה הגדולים לישראל (שגרמו לכך שרבים בארץ דוברים רוסית ולא מעטים אמהרית - שפה שאפילו לא שמעתי עליה בילדותי), גם בגלל שנסעתי יותר בעולם, גם שלארץ מגיעים יותר אנשים מיותר מדינות (כולל כל העובדים הזרים מהפיליפינים, תאילנד, הודו ועוד) וגם בזכות האינטרנט שהפך את העולם למקום קטן יותר.
כיום אני יודע כמה מילים בלא מעט שפות ובשנים האחרונות אני מנסה ללמוד עוד שפות באמצעות אפליקציות שונות והאינטרנט - לא יותר מדי בהצלחה לצערי. אולי אני כבר זקן מדי לכך... ומכיוון שאני זקן מדי, בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד יידיש.
מה אתכם? כמה שפות אתם מדברים? האם אתם לומדים או שלמדתם שפות חדשות? האם יש לכם המלצות על אפליקציות או אתרים ללימוד שפות?
כתבו רשומה בנושא ואל תשכחו לקשר אותה למדור בתגובות ולשים קישור למדור ברשומה עצמה.
הכותבים
1. אמפיארטי
2. עדי אדלר
3. מוטי אור
5. קנקן
פסח מתקרב ורבים מאתנו עסוקים בשאלה המפורסמת "איפה נהיה בסדר?". אצל חלקנו התשובה היא שנהיה בחו"ל אבל נראה לי שעדיין רוב תושבי ישראל היהודים מתארחים או מארחים סעודת חג עם משפחה ו/או חברים.
במהלך הסדר חלק מקפידים על קריאת ההגדה (לפעמים אפילו את החלק שאחרי האוכל...) ועל מאכלי חג מסורתיים. חלק פחות מקפידים.
ואז מגיע שאר החג... לרבים יש חופשה בחג הזה שיש בו ניילונים המכסים מדפים רבים בחנויות האוכל, פקקים בכבישים, פריחה בטבע וכמובן מימונה.
איך אתם מציינים את החג? איזה מנהגים יש לכם? האם יש לכם זכרונות מיוחדים מליל הסדר או מחג הפסח? האם יש לכם תכניות או רצונות לחג הזה? האם אתם מקפידים או משתדלים לא לאכול חמץ או אולי אתם מחפשים או אוגרים אותו לקראת החג? והאם אתם מנקים את הבית במיוחד לקראת פסח?
שתפו אותנו ברשומה בנושא ואל תשכחו לקשר את הנושא הזה במדור לרשומה שלכם ובנוסף את הרשומה שלכם כאן במסגרת התגובות למטה.
הכותבים
1. עדי אדלר
2. מוטי אור
3. n_lee
4. קנקן
5. אמפיארטי
6. שיק
המחירים עולים, כולנו מרגישים את זה וזה, בעיקר מרגיז.
איך אתם מנהלים את משק הבית שלכם מבחינת קניות מזון, דלק או הוצאות כאלה ואחרות ?
האם אתם בודקים מחירים לפני קנייה בהיפר למשל?
האם אתם מתדלקים בכל תחנת דלק אקראית ולא משנה כמה עולה ליטר דלק?
אתן דוגמה ממשפחתנו
לא ארכוש דלק באחת מ-3 התחנות דלק, פז או סונול. אבדוק תחנות שלא שייכות לאחת משלושת הרשתות האלה ואמצא תחנה שיש בה מבצעים ומחירים טובים כמו בחברות ten, מיקה, סד"ש וכו'
אבדוק איך אני יכול להוזיל שרותים - כבלים, אינטרנט, טלפון סלולרי, בבדיקה השוואתית אחת לחצי שנה בערך.
אבדוק את האפשרות לעבור לחברה שמספקת חשמל לא דרך חברת חשמל.
מכרנו את המכונית השניה וחשבנו לקנות דגם מתקדם יותר. אבל אחרי מחשבה, החלטנו לנסות אם אנחנו יכולים להסתדר עם מכונית אחת ומסתבר, שאם כל מי שמשתמש באוטו מתגמש ברצונותיו, אפשר לחסוך בקניה של מכונית שניה .
אשמח לשמוע איך אתם מסתדרים עם יוקר המחייה/
כתבו פוסט קשרו אותו לפוסט הזה ולמסגרת התגובות של הנושא במדור השרביט למטה.
הכותבים
2. קנקן
3. מוטי אור
4. אמפירטי
5. עדי אדלר
חלק גדול מהאנשים שגדלו בארץ (לפחות היהודים הלא חרדים) שירתו בצבא. עבור רובם התחנה הראשונה בצבא הייתה הטירונות.
אני מניח שכל אחד חווה את הטירונות שלו בצורה אחרת. יש שסבלו ממנה (אני שייך לאוכלוסייה הזאת), יש שסבלו אותה ויש ודאי כאלה שאפילו נהנו ממנה.
כך או כך, נראה שלכל מי שעבר טירונות בצה"ל (או בצבא אחר) יש חוויות שהוא לא ישכח ממנה ויכול לספר עליהן גם עשרות שנים אחר כך.
adiad כתבה בבלוג שלה על זיכרונות מהטירונות וגרמה לי לחשוב על כך שלעוד רבים יש מה לספר בנושא.
כתבו על הזיכרונות שלכם מהטירונות. אפשר גם לכתוב על הטירונות של הילדים, ההורים או החברים אם יש שם סיפורים מעניינים...
אל תשכחו לקשר את נושא זה במדור לרשומה שלכם ובנוסף את הרשומה שלכם לקשר כאן במסגרת התגובות למטה.
כתבו בנושא
2. קנקן
3. מוטי אורגד
4. עדי אדלר
5. אמפיארטי
מאז השבעה באוקטובר אנחנו שומעים הרבה על גיבורים. לשמחתנו ולצערנו יש לנו הרבה מהם. לשמחתנו - כי אלה אנשים שהצילו חיים, שעזרו, שתמכו שעשו המון למען אחרים.
לצערנו - כי הגבורה הזאת התגלתה בשעת צורך אמיתי. אנשים שאף אחד לא חשב שהם גיבורים - כולל הם עצמם - התגלו ככאלה במצב חירום.
אבל גבורה היא לא בהכרח מול פני אויב ולא בהכרח מתגלית בזמן מלחמה או איום קיומי כלשהו. יש אנשים שהגבורה שלהם נחשפת באירוע חד פעמי ויש אנשים שהם גיבורים בהתמודדות היום יומית שלהם עם החיים.
כתבו על גיבור, גיבורה או גיבורים שאתם מכירים אישית או שמעתם עליהם או אותם. מדוע לדעתכם הם גיבורים? במה מתבטאת הגבורה?
אל תשכחו להוסיף ברשומה שלכם קישור לנושא זה במדור בשרביט וגם להוסיף קישור לרשומה שלכם בתיבת התגובות כאן למטה.
הכותבים
1. עדי אדלר
2. מוטי אור
אני מודע לעובדה שהמושג "בינה מלאכותית" (AI) הוא מושג רחב שכולל בתוכו עולם ומלואו.
האם אתם משתמשים באיזושהו אופן וסוג של הבינה המלאכותית בעבודתכם או בתחביביכם ?
אתן שתי דוגמאות מעצמי:
כבר סיפרתי שאנחנו מנסים למצוא כל מיני פריטים היסטורים על הסבים שלנו מ2 בצדדים ונעזרנו גם ב chat gpt שנתן לנו אינפורמציה לא שלמה, אבל גם הלך למחוזות אינפורמטיביים הזויים, שהביא להבנה שאנחנו צריכים לדעת לסנן את המידע שהוא מציע או לדעת להגדיר מדוייק יותר את בקשתנו. לדידנו מצאנו שיש לעשות ב- AI שימוש מוגבל וביקורתי.
בני הצעיר נמצא בתחילת דרכו כאמן קעקועים, או מקעקע.
בזמנו מי שרצה להתקעקע היה מגיע למקומו של המקעקע אומר לו אני רוצה שתקעקע לי פרפר, בעל המלאכה היה מצייר פרפר ואם זה מצא חן בעיני המקעקע,נחתמה עיסקה.
להפתעתי גיליתי שהיום מקעקעים מצווים להחזיק טאבלט שבו הם מכינים "תיק עבודות" אותו הם מראים ללקוח וחלק מתיק העבודות בנוי על ציורים שהבינה המלאכותית מציעה להם,היא בונה דמות,מציעה חלקים לדמות והמקעקע בונה סוג של פאזל כיד הדמיון הטובה עליו.
כמובן שאלה שימושים פשוטים של הבינה המלאכותית וברור לי שיש שימוש רב ואחר לדברים חשובים הרבה יותר.
למשל, את האנימציה המדהימה הו יצרה בינה מלאכותית:שתפו איך אתם מתייחסים לאפשרויות הגלומות בטכנולוגיה הזו. האם ואיך אתם משתמשים בטכנולוגיה הזו לתועלתכם.
אל תשכחו לשים ברשומה שלכם קישור לנושא זה במדור השרביט וגם לשים קישור לרשומה שלכם במסגרת התגובות למדור כאן למטה .
